תשורת ש"י ריז

דהוי איני יודע אם פרעתיך כי קמחו של שמעון ודאי בא ליד ראובן והספק בפרעון שמא לא נתן המשרת דמי הקמח ואי דראובן טוען מי הגיד לך שתתן בהקפה ואם לא היית נותן בהקפה ע"כ לא היה המשרת מעלים המעות זה אינו טענה כי שמעון אינו נעשה שומר על המעות מעולם והגנבה נעשה בהמעות לא בהקמח ואפילו יחשב גרמא פטור שמעון וכ"ש דלא נתכוין להזיק דגם גרמי פטור לדעת כ"פ כדאיתא בחו"מ סימן ס"ו סכ"ג ושפ"ח ס"ה והכא עדיף דשמעון שוגג היה דלא ידע אם נתן ראובן מעות להמשרת ועיין סימן קכ"ו סי"ד בש"ך ס"ק ס"ז ובתומים שם אך לפימ"ש תומים סימן ע"ה סעיף י"ט ס"ק כ"ב י"ל ה"נ הוי ראובן כא"י אם נתחייבתי דשמא המשרת נתן לך דמי הקמח ומעולם לא נתחייבתי

ועיין פ"ת ס"ס ע"ה שהביא מן הפנים מאירות והב"מ כסברת התומים וכ"כ גאון צבי ס"ס ע"ה היכא דבהדדי אתי החיוב וספק פרעון הוי א"י אם נתחייבתי וגם בל"ז אאת"ל דחשוב א"י א"פ הא לא ה"ל למידע דהרי לא אמר ראובן לשמעון שיקיף למשרתו כשלא ישלח מעות ופליגי האחרונים בחו"מ סימן ע"ה היכא דלא ה"ל למידע אי פטור גם בא"י א"פ ואינו שום פשיעת מן ראובן ואדרבה שמעון לא חש לקמחיה ועיין נה"מ סימן ע"ה ס"ט סק"ה ואם תפס שמעון שלא בעדים כיון דטוען ברי נאמן במגו ואם תפס בעדים לפימ"ש הריב"ש הובא בש"ך סימן ע"ה ס"ט ס"ק כ"ו דבא"י אם נתחייבתי ל"מ תפיסת תובע ה"נ אבל האחרונים כתבו דזה דוקא לפוסקים דבכל ספק לא מהני תפיסת ברי אבל לכמה פוסקים מהני תפיסה בעדים כה"ג ואם כן ה"נ אין מוציאין מן שמעון ובלא תפס חייב ראובן לצי"ש ומדינא חייב לישבע או לקב"ח שנתן המעות למשרתו וא"י א"ל נתן המשרת לשמעון ועיין ש"ך חו"מ סימן רל"ב סח"י סקי"ב דלדבריו ה"נ חייב ראובן לישבע היסת ונראה דגם סמ"ע דס"ל התם דפטור מלישבע משום דמהיכי תיתי לומר שידע המוכר שהיה בו בדיל דהרי גם הוא קנהו בחזקת זהב ולא ידע שהיה בדיל אבל הכא אפשר יודע ראובן שלא נתן מעות להמשרת מודה גם הסמ"ע דחייב לישבע שנתן מעות למשרת וכמו בכל א"י אם נתחייבתי דסימן ע"ה ס"ט ועיי"ש ביאור הגר"א

שעב

שאלה עופת בחדר קרקרו בלילה ושמע האיש בביתו שהיה ניעור ונכנס להחדר ומצא עוף אחד מפרכס נוטה למות. י"ל כיון דפרכס ונטה למות ומת אח"כ הוי כקטע אחד כמ"ש החינוך ב"י סנ"ה וי"ל עוד לפימ"ש הר"ן דבקטע חד לא חיישינן דלפני זה דרס אחרים והסבירו הח"ס סנ"ד משום דחזקה אין הנדרס נמלט מן הדורס ואלו דרס מקודם היו נמצאים מתים וכ"כ שאר אחרונים אם כן י"ל ה"נ זה שפרכס דרס תחלה ומחמת שתיכף בא האיש מביתו ברח הדורס והניחו מידו אך על כל זה לבד א"א לסמוך להתיר באכילה כיון דהחינוך ב"י וחת"ס לא סמכו על טעמים הללו לבד אלא שהיה שם עוד במה להתיר מצירוף שאר טעמים רק במכירה או שהיה יש להתיר

שעג

שאלה מקוה גדולה שא"א לחממה ועשו תיבה מנסרים וקודם שחיברו שולי התיבה נקבו השוליים בנקב כמוציא רימון דהיינו טפח על טפח ואח"כ חיברו השוליים לתיבה ושמוה לתוך המקוה ונשאר הנקב פתוח רק לא קבעוה בארץ ורצה מורה אחד לפסול המקוה מחמת המבואר ביו"ד סי' ר"א ס"ז הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה וניקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשהו מקוה כשר הרי דאם לא קבעו בארץ פסולו

והנה בסעיף מ"ם לא פסל בלא קביעות בארץ ותירצו כל האחרונים משום דלרוב הפוסקים כשר לא החמיר לענין חשש שאובין כשאינו טובל בתוכו אבל בס"ז מיירי לטבול בתוכו דאסור מדאורייתא חשש המחבר לדעת הרמב"ם דצריך קביעות בארץ אמנם זה דוקא בעושה המקוה בחביות לבד אבל כשהניח החביות תוך המקוה ומחובר למי המקוה ויש בשולי החביות נקב המיטהר כלי עץ דהיינו כמוציא רימון הכשירו הבעלי תשובות לטבול בתוכו עכ"פ כשהוא פתוח אף כשתלוי החביות בשלשלת דאין זה קביעות בנין כלל וכמ"ש הח"ס ביו"ד סימן ר"ו וכ"כ בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן פ"ב דאל"כ מה נעשה למשנתינו בפ"ו דמקוואות משנה ה' דהשידה והתיבה שבים דאין מטבילין אא"כ ניקב כשפ"ה מפני שהוא בתוך המים ומחובר להים ולאו דוקא מקיפו ממש מכל צדדיו עיי"ש וכ"כ בדברי חיים בסימן ל"ח להתיר לטבול בתוכו אפילו תלוי באויר בשעת הטבילה כיון שניקב בשוליו ונתחבר למקוה כשר אליבא דכ"ע והמחמיר אינו אלא דברי תימא

אמנם אפשר דאין להתיר רק אם מחובר למקוה שיש בה מ"ם סאה זולת המים שבתיבה דאזי ע"י מה שמחובר בנקב כמוציא רימון להמקוה הוי כטובל במקוה עצמה אבל באם ליכא במקוה מ"ם סאה רק בהצטרפות עם המים שבתוך התיבה י"ל דהוי כטובל בכלי ואף דנפחת כמוציא רימון ואינו כלי מ"מ הוי שבר כלי ואח"כ מצאתי בשו"ת בית שלמה ח"ב בחיו"ד סימן ל"ו שכתב דוקא אם יש במקוה מ"ס זולת המים שבתיבה אמנם הוא עצמו שם בסימן פ"ג הביא מהכ"מ פ"ו דמקואות הא דהצריך הרמב"ם אף שיקבלו כשיעור המיטהרו שיקבעו נמי בארץ דוקא משום דאל"כ אכתי שיורו כלי הוא וכתב הב"ש דלפ"ז אם עשה הנקב בשוליים טרם שנעשה כלי ליכא בו משום שבר כלי דהא איצטרך רבויא לשבר כלי שיטמא כדאיתא בת"כ פ' שמיני וזה באם היה כלי שלם ונשבר אבל לא בנעשה מתחלה באופן שאינו ראוי לקבלה את"ד ובש"ך סי' ר"א ס"ח סס"ק כ"ו מסתימת לשונו משמע אפילו ליכא מ"ס במעין לבד זולת מה שבתוך הכלי מ"מ כיון דניקב הכלי בשוליו כשפ"ה ומחובר למעין טובלין בתוכו ובישועות יעקב ס"ק י"ז בד"ה ואמנם גם כן כתב דאם ניקב בשולי הכלי באופן דהמקוה או מעין שתחתיו נכנסין תוך הכלי והכלי ניקב בשיעור טהרתו כל חד כדינו ועכ"פ אף כלי עץ שניקב כמוציא רימון אזי אין בו חשש לא משום שאובין ולא משום טבילה בכלים ולפי דבריו וטעמו אפילו אין ארבעים סאה במקוה או המעין רק בצירוף המים שבכלי כשר לטבול בתוכו והא דס"ז דצריך שיקבענו בארץ הוא דוקא בעושה מקוה בהכלי עצמו ע"י גשמים או בהמשכה ואם כן בנ"ד דהמים שבתיבה בא מהמקוה או מעין שבקרקע אין צריך קביעות בארץ אפילו אין במים שתחת התיבה מ"ס רק בצירוף מים שבתוך התיבה ובריטב"א פ"ק דמכות דף ד' ע"ב ז"ל וכן התירו בפירש לטבול לכתחלה בתוך כלי שבתוך הנהר