תשורת ש"י ריד

עדיף סירוס משאר מום דבסירוס ליכא שום רגל"ד שנתכונו להתיר משא"כ בשאר מום

ומ"מ צריך ב"ד של שלשה לראות הסירוס אם ראוי להתיר הבכור על ידו ויעיינו בלבוש יו"ד סימן ש"ט ואחר זה יתירו הבכור וכמבואר בסימן ש"י שם

שסט

שאלה בצלים וצנון שחתכו בסתם סכין של בשר והניחם בכלי חולבת ושהה עד שזב ציר רק המליחה של הצנון ובצלים היה נאכל מחמת מלחו מאי דין הכלי הנה ברמ"א סימן צ"א סס"ה כתב דציר חשוב רותח אף במליחה מועטת ובסימן צ"ו פסקו בש"ע דחשובי צנון ובצלים דבר חריף ובולע אף מסכין אב"י טעם לשבח ואפילו נ"ט בנ"ט דהיתירא אוסר אך הר"ן ס"ל דגם הציר לא חשוב רותח כל שלא נמלח הבשר עד שאינו נאכל מחמת מלחו ובתורת חטאת כלל כ"ף סי"א הביאו ופסק דלא כהר"ן

ומדברי ראב"ן שבב"י יו"ד סימן צ"א בד"ה וי"א מוכח דס"ל כהר"ן והפרישה כתב דגם דעת הטור אם לא נמלח הבשר עד שלא יהא נאכל מחמת מלחו גם הציר לא חשוב רותח ואם כן נהי דלא פסקינן הכי מ"מ בהאי דינא דבצלים וצנון יש לצרף דעת הפוסקים דלא חשוב דבר חריף רק קורט חלתית ואף דבסתם סכין יש עוד חשש דשמנינות קרוש על פניו וכדאיתא בסימן צ"ו בטו"ז סק"ג מ"מ גם בזה דעת מה"ב ותוספת והרא"ש דנפגם כשאינו ב"י כמ"ש טו"ז ביו"ד סימן יו"ד סק"ו לכן בהפסד מעט כגון כלי פורצלאהן דאי אפשר לקולפו יש להכשירו אחר שהיית מעל"ע

ומה ששאל אם נתן הבצלים עם גבינה לתוך פלאדין ואין ששים נגד הסכין או נגד הבצלים אם אסור בהנאה נראה גם כן דיש לצרף בזה דעת הפוסקים דאפיה וצלי בב"ח אין אוסר בהנאה כיין דלהרבה פוסקים לא חשוב דבר חריף רק קורט של חלתית ומותר כשהסכין אב"י דלא מחליא ליה לשבח ודעת הבית מאיר עיו"ד סימן צ"ו ס"ג להתיר בחתך בצלים בסכין חולבת ונתנם בקדרה של בשר אפילו ליכא ששים נגד הסכין או נגד הבצלים אם הוא סתם סכין די"ל דאב"י מבליעת כלי ראשון והתיר דיעבד אפילו באכילה עיי"ש ונראה דאפילו בסכין ב"י יש להתיר הפלאדין בהנאה כיון דנגד החשש שמנונות בעין שעל הסכין ודאי יש ששים ונגד הבלוע בסכין יש לצרף דעת הרא"ה בבדה"ב הובא בב"מ סימן צ"ו דבלוע בסכין אינו יוצא ע"י דבר חריף ודוחקא דסכינא

שע

שאלה ישראל נתן פרה לגוי לגדלה והולד שיוולד אצל הגוי יהא של הגוי וילדה זכר לא ביאר השואל אם נתנה מעוברת להגוי. הנה בפסקי מהרא"י סימן ק"ל והובא ברמ"א ס"ס ש"כ ביו"ד עו"כ שקבל בהמה מישראל לגדלה והיה חפץ חלק בוולדות והישראל א"ל ליתן לו דמים ומאחר שידו היתה תקיפה על העו"כ שהיה חייב לו בטח שע"כ של הגוי יצטרך ליקח מעות מ"מ פטורה מהבכורה הואיל והגוי לא רצה לטפל בה אלא בחלק וולדות והיה כאן משיכה ומעות כיון דברשות העו"כ היה בשעת התנאי וקנה לו רשותו ומעות נמי נתן במה שקיבל עליו להאכילה לטפל בה מאי אית לך לומר דשלב"ל הוא יש לה"ר מפרק המפקיד דאמרינן נעשה כאומר קנה בהמה לולדותיה עכ"ל וכן הובא בש"ך ויל"ע הא לא פרשו בשעת התנאי שלא יקנה בולדות רק כשתלד וסתמא מעכשיו ואם היה מתה הבהמה או נשחטה היה העובר של הגוי אם כן לא הוי דשלב"ל כמו מקנה לו אבר מהבהמה לפימ"ש המח"א ונה"מ בסימן ר"ט דהא דהוי דשלב"ל הוא רק באינו רוצה להקנות העובר מעכשיו רק אחר שתלד עיי"ש ואם כן סתמא לעולם הוי מעכשיו כמ"ש בחו"מ סימן קצ"ה ועיי"ש וה"נ את"ל דהוי דשלב"ל ולא קנה בכדי לא עביד וסתמא מעכשיו כדהתם בק"ס ובלאה"נ סתמא הוי מעכשיו כמ"ש כה"מ שם ס"ה ואפשר משום דעובר במעי הבהמה והבהמה של מוכר הוי כליו של מוכר ברשות לוקח ולא קנה לוקח מחמת חצרו כדאיתא בחו"מ סימן ר' והוא ספיקא דדינא שם לכן אף דנידון פסקי מהרא"י מיירי גם במעוברת לא כתב ה״ט אלא דהיה יכול לעשות ס"ס בנידונו דבלא"ה היה ספק אי חלב פוטר וצ"ל דר"ל אאת"ל באינו מעוברת מ"מ הוי כאומר קנה בהמה לולדותיה ואיכא משיכה ומעות אבל מטעם דספק מעות לבד קונה וספק כליו של מוכר ברשות לוקח הוי משיכה לא אהני רק אם בשעת התנאי היתה מעוברת וצ"ע

ובדג"מ ס"ס ש"כ כתב דמהרא"י לא סמך על הטעם דנעשה כאומר רק משום דיש עוד סניף להתיר שמא חלב פוטר וכ"כ בנוב"ת סי' קצ"א וקצ"ב עיי"ש ולע"ג איך סתם הרמ"א ואפשר דהנה דעת הרמ"א בחו"מ סימן ס"ו סי"ז במוכר פירות דקל או שאר דשלב"ל ותפס הלוקח כשבא לעולם אפילו לא ידע המוכר מ"מ קנה ועיין קצו"ח סימן קכ"ג סק"א שהביא ראיה מהרמב"ן במלחמות לדברי הרמ"א ואם כן הא דהצריך תה"ד לומר מטעם דנעשה כאומר משום דלא היה הבהמה ברשות הגוי רק בשעת תנאי ולא בשעת לידה כדאיתא התם אבל רמ"א שלא הביא הא רק כתב שקיבל העו"כ לגדלה אם כן עדיין ברשות העו"כ הוא ובשעת לידה הרי זכתה רשותו להעו"כ ואצ"ל משום דנעשה ול"ל כיון דאינו קונה מחמת הרשות רק כשיוצא מרחם הבהמה מניין דלא חל קדושת בכור בשעת לידה ואי אפשר כלל למוכרה דהא מוכח מהג"א בב"ב פמ"ש דף קמ"ב ושו"ת מהרי"ו סימן ס"ט דאם מקנה העובר ואומר לכשתלד לפירשב"ם קנה הגוי ונפטר מבכורה הרי אף דאין הקנין חל רק בשעת לידה מ"מ פטורה ואם כן ה"נ לדידן דקנה אף דהוי דשלב"ל דזכתה לו רשותו בשעת לידה אם לא חזר בו המוכר קודם שנולד. ועוד הא אינו חל קדושת בכור עד שיצא רובו וכשיצא מקצתו ברשות הגוי קנה הגוי לפני יציאת רובו ולדעת הטור שביו"ד סימן שי"ט ס"ב אינו קדוש למפרע אם כן כבר יש לגוי חלק בולד ולא חל עליו קדושת בכורה

אך הש"ך שהעתיק לשון מהרא"י דבשעת התנאי לבד היה ברשות הגוי וסמך על הטעם דנעשה לבד צ"ע כמ"ש הדג"מ אמנם י"ל דבלאו טעמא דחולבת יש סניף להתיר דהנה שכירות נקנה בדיבור ואפילו פסק לו שכירות דשלב"ל חייב לשלם אלא כיון דהוי דשלב"ל לא קנה הפועל גוף החפץ ויכול בעה"ב לסלקו כפי שוויו של החפץ כמבואר כ"ז בקצו"ח סימן של"ב ובנה"מ שם וזה ודאי חידוש כיון דהפעולה שפעל אינו בחזרה למה לא יחויב בעה"ב ליתן לו