תשורת ש"י ריא

עמו או אפילו משרתו של בעל החנות הניח השק על עגלה מ"מ קנהו בע"ג כשהונח על העגלה דכליו קונין בסימטא ואז לא היה בעה"ב עמו דהכל תלוי רק בשעת משיכת השומר כדאיתא בחו"מ ס"ס רצ"א אלא אפילו היו הבעלים שם עם בע"ג גם כשלקח הבע"ג השק והניחו על עגלה דממילא נשמר מתחלה גם אח"כ גם ע"י הבעלים מ"מ הרי הבעל השק לא נשאל לבע"ג לשמור אף דממילא נשמר גם על ידו ל"ח ש"ב דהרי גם בדרך בעה"ב הולך לאכול ולישן באושפיזא ומוטל השמירה על בע"ג משום דבא בשכרו אם כן מתחלה נתחייב הבע"ג לבד לשמור מתחלה עד סוף ומה דממילא נשמר מתחלה גם ע"י בעה"ב ל"ח ש"ב כדמוכח בחו"מ סימן שמ"ו ס"ד ומה שהראת מ"ש בד"ג סצ"ו סימן ס"א בשם הר הכרמל זה טעות דנראה דנעלם ממנו הא דסימן שמ"ו ס"ד ואפילו היו מצוים עוד עגלות ובעל השק נסע על עגלה שהשק בתוכו כדי להשגיח נמי על סחורתו שלא יאבד ולא יצטרך לתבוע את בע"ג וגם משום דצריך הסחורה בביתו וגם אפילו בשעת הנחת השק סייעו בעל השק להניחו יפה שלא יפסד הסחורה וכדומה מ"מ הכל עשה בעל השק להנאתו ולא הוי ש"ב כדאיתא בסי' שמ"ו ס"ד

שסה

שאלה קהל קבלו שו"ב על כ"ז שירצה להיות שו"ב אצלם לשלם לו מכל מין שישחוט סך כו"כ ואחר איזה שנים נדחקו הקהל למעות וראו ששכר השחיטה עולה הרבה נתפשרו עם השו"ב לשלם לו סך קצוב לכל שבוע והמותר יפול לקופת הקהל ואח"כ חזר בו השו"ב וטוען שלא היה קנין בפשרה וגם כיון דשכר השחיטה רק בזמן שישחוט הוי מחילה בדשלב"ל

הנה מה שלא היה קנין הא פשרה שבין בע"ד עצמם אצ"ק כדאתא בחו"מ סימן י"ב ס"ז גם מה שטוען דהוי מחילה בדשלב"ל אינה טענה דממ"נ אם הוי דשלב"ל במה נתחייבו הקהל להחזיקו לשו"ב וע"כ משום דמחייב עצמו בדשלב"ל חייב כדאי' בחו"מ סימן סמ"ך ס"ו דהחיוב חל על גופו מיד וגופו בא לעולם ואף דהתם כתב המחבר דדוקא בקנין בשכירות פועל אצ"ק דכשהתחיל במלאכה סגי כדאי' בחו"מ סימן של"ג עיי"ש בהג"ה סוף ס"ב ואם כן מיד נתחייבו הקהל נמצא השו"ב מחל להם קצת מאותו חיוב ומהני תדע דהא הך דינא שבחו"מ סי' ר"ט ס"ד דמחילה ל"מ בדשלב"ל הוא משו"ת הר"ן סימן כ"ג במעשה שהבן נדר ליתן לאביו הנדן שיתן לו חמיו ואח"כ איזה זמן נתן אביו שטר מחילה להבן מכל תביעות שיש לו עליו וממה שיהא לו עליו ואחר איזה ימים נתן הבן שט"ח לאביו ליתן לו הסך נדן שיתן לו חמיו ופסק הר"ן דלא מועיל המחילה של אביו על זה הנדן דהוי דשלב"ל כיון דלא נתחייב לו הבן רק בדיבור והאמינו אביו ואין כאן חיוב מהבן שתחול מחילה עליו ואחר המחילה נתחייב הבן לאביו בשטר מחמת נכסים שנתן לו אביו נמצא שעכשיו הוא שמתחיל החיוב אין מחילה הקודמת מפקיעתו כלל עיי"ש הרי מפורש משום שאין כאן חיוב מהבן שתחול מחילה עליו ועוד הא אפילו היה חיוב בקנין מהבן הרי עדיין לא קיבל הנדן והוי דשלב"ל אלא ודאי משום דאז היה חיוב על הבן משום דיכול להתחייב בדשלב"ל אם נעשה בקנין תו מהני המחילה דיש מקום לחול על אותו חיוב ה"נ מכיון שכבר התחיל השו"ב כשנתקבל לשו"ב לשחוט נתחייבו הקהל בהשכירות על כ"ז שירצה השו"ב להיות אצלם אם כן יש מקום למחילה לחול אף דהשכירות לא בא לעולם רק כשישחוט

וא"ל דבשלמא בנידון הר"ן הנדן נתחייב לו חמיו ואפילו אם חתנו לא ירצה לקבלו פרעון בעל כרחו שמיה פרעון כדאיתא בחו"מ סימן ק"כ ס"ב ואם ימחול לחמיו יחויב לאביו מדד"ג כדאיתא בחו"מ סימן ס"ו סל"ב משא"כ הכא מה אם ירצו הציבור שלא לשחוט כלל הרי בידם ואם כן עדיין ליכא שום חיוב על הקהל עד שישחטו ואם כן הוי מחילה בדשלב"ל דזה אינו דממ"נ אם תאמר כיון שבידם שלא לשחוט לא חל החיוב עליהם עדיין ויכולים לחזור משו"ב זה ולשחוט אצל אחר אם כן אין צריכום למחילת השו"ב דבלא"ה הרי חזרו ואינם רוצים לשלם מכל שחיטה וא"ת דמ"מ א"י לחזור ומחויבים כשירצו לשחוט אצל שו"ב זה ולפרוע שכרו כמקדם הרי יש עליהם חיוב מעכשיו ויש למחילה על מה לחול

ועוד ודאי אין יכולים לחזור דהא בבעה"ת שער ס"ד ח"ב כתב היכא דמחייב עצמו בדבר שאינו ברשותו חייב כדאשכחן גבי מאן דמשעבד לחובו מה שיקנה עיי"ש הרי דיכול לחייב עצמו מה שיקנה אף דהברירה בידו שלא לקנות מ"מ חל החיוב עליו מעכשיו וא"י לחזור בו ואם יקנה אחר כך מחויב ליתנו לחברו

וגם בקבלו שו"ב סתם לעולם משמע כמ"ש בפרמ"ג על א"ח ס"ס נ"ג בא"א דקבלת ש"ץ בסתם אפשר הוי על כל ימי חייו ועיין באה"ט ליו"ד סי' רי"ט דקבלת ציבור בסתם לעולם משמע וכ"כ האחרונים בתשובות

ודאתאן עלה דבעה"ת יל"ד דהלבוש וסמ"ע בסי' סמך ס"ו כתבו הטעם דמחייב עצמו בדשלב"ל מיחייב משום דהחיוב על גופו שהוא בעולם מה ראו לשנות מדברי בעה"ת דלמדו מדאקנה משתעבד והתם אינו מטעם זה דמיניה דידיה בלא"ה גבי אלא לגבות מיורשיו ומלקוחות הרי דהשעבוד חל על קרקע שיקנה ונראה משום דלפירשב"ם בב"ב דף קנ"ז הא דאקנה משתעבד משום נע"ד ואם כן תינח לוה או אפילו חייב עצמו בשטר בחנם וכתב שעבוד דאקני כיון דנעשה חייב לא פלוג רבנן בין חוב לחוב אבל לחייב עצמו בחנם דשלב"ל ליכא בזה נע"ד שיחול החיוב וגם לרשב"א וסייעתיה שבחו"מ סימן קי"ב דבשעבוד דאקני יכול לחזור קודם שקנה ה"נ נימא במחייב עצמו בדשלב"ל וע"כ צ"ל דבעה"ת ס"ל משום דשעבוד אלים כמ"ש תוספת בב"ב שם ואינו משום נע"ד וגם לא ס"ל דיכול לחזור שפיר למד משעבוד אבל הפוסקים טור ומחבר ורמ"א דסתמו בזה דהוי חיוב גמור וא"י לחזור קודם שקנה ולא הביאו דלפירשב"ם ל"ש נע"ד בחיוב עכצ"ל משום דהחיוב חל על גופו שבא לעולם ובשו"ת הרשב"א ח"ג סימן ס"ה כתב מי שחייב עצמו ליתן לחברו מה שירויח מכאן עד שלשים יום חייב משום דאינו מקנה הדשלב"ל אלא חייב עצמו ומשעבד מה שאקנה חל השעבוד לפי שנשתעבד הגוף להלואתו נשתעבדו נכסים שיקנה בגררת שעבוד גופו עיי"ש הרי בשעבוד דאקנה כתב טעם אחר ובחיוב כתב משום דחייב גופו דהוא ב"ל ולא כבעה"ת

ומ"מ למדנו דחייב עצמו לחברו מה שירויח מכאן עד ל"י חייב אף דבידו שלא לעשות שום מו"מ