תשורת ש"י רי

כי אם ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעין זו בזו שלא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שהאות יהיה מוקפת גויל ואפילו היכא שירד האות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקלף שבתוך החלל אות פסול בירושלמי כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו וגרע טפי נמי מאין מוקפת אין דובקין אותה להחשיבה אות ע"י הדביקה את"ד וקשה ממ"נ אם אין דינו של הדבק לצרף מה שלמטה מהקרע למה שלמעלה כגון אות וא"ו שנקרע ולא נשאר למעלה שיעור אורך וא"ו מה צ"ל מפני שאינו מוקף גויל בלא"ה ליכא אות וא"ו ואם הדבק מצרף אם כן מוקף גויל כמקדם על ידי הגויל שתחת קו שלמטה וא"ל דמיירי שנשאר שיעור אות הצריך בחלק שלמעלה כגון נקרע ברגל הוא"ו ונשאר למעלה שיעור וא"ו דאם כן למה כתב שאין כתב כי אם ע"י הדבק והא בלא"ה יש שיעור וא"ו וגם לשון האות נחלק לשנים לא משמע הכי ועוד לפי מה שהעלו הפוסקים דאם בשעת כתיבה היה מוקף גויל תו אינו נפסל אם אח"כ אין מוקף גויל ואם כן ה"נ והרי מבואר בפרק הקומץ רבה דף כ"ט דאיפסק ירכו של ה' וכן שם דאיפסק וא"ו של ויהרג עשו שם הלכה למעשה אם נשאר שיעור אות עד הנקב כשר והקשה ב"י הא אינו מוקף גויל במקום הנקב ותירץ ב"י בא"ח סימן ל"ב שני תירוצים די"ל דאין פסול באין מוקף גויל רק בנדבק לאות אחר ותירץ שני כיון דבשעת כתיבה היה מוקף גויל כשר אף דאח"כ נפסק בנקב ואין מוקף גויל ואם כן איך יפרנס מהרי"ק דברי הש"ס דהא נקרע אחר כתיבה ואין דבוק לאות אחר לכן י"ל לפימ"ש בשו"ת בית אפרים בחא"ח סימן ג' בביאור פרש"י דהיכי דנפסק ע"י נקב כגון אות וא"ו אם נשאר למעלה עכ"פ שיעור אות קטנה אף דכאן צריך להיות וא"ו מ"מ מצרפין מה שלמטה מן הנקב למה שלמעלה אם ע"י צירוף נראה כוא"ו משא"כ אם לא נשאר אפי' שיעור אות קטנה אין זה רק כנקודת דיו בעלמא לא מצרפינן מה שתחתיו לעשותו אות עיי"ש ולפ"ז י"ל דס"ל למהרי"ק דלא סגי במה שנשתייר מן הוא"ו שיעור אות יו"ד דבשלמא אם א"צ מוקף גויל שפיר חשיב אות אבל כיון שאינו מוקף גויל לא חשוב אות ולא חזי לאצטרופי למה שלמטה לעשותו וא"ו ואף דמתחלת הכתיבה היה מוקף גויל מ"מ הרי השתא לא נשתייר שיעור וא"ו למעלה רק שיעור יו"ד והוא אות אחר אלא דבאת לומר כיון שעכ"פ הוא אות בעלמא חזי לאצטרופי בזה שפיר אמר כיון דנשתנה לאות אחר פנים חדשות באו לכאן והוי תחלת כתיבה לאות יוד והרי אינו מוקף גויל ולא חשוב אות חזי לאצטרופי לעשותו וא"ו ומ"ש דכאן גרע משום דהא כאן צריך וא"ו ואינו רק ע"י צירוף

וש"ך ביו"ד סימן ר"פ סק"ז הביא הא דמהרי"ק דנקרע האות ודבקו פסול משום דלא מוקף גויל ובסק"ח כתב משום דנשתנה צורת האות כשנחלק והוא סתירה דבסק"ז משמע אף דלא נשתנה משום דאינו מוקף גויל ועמדו בזה בלשכת הסופר סימן ח"י ופרמ"ג על א"ח סימן ל"ב בא"א ס"ק כ"ב הקשה הא מוכח במנחות כ"ט דלאחר הכתיבה כשר אף דנפסק ולא מוקף גויל וכתב דלכן בסק"ח כתב הש"ך משום דנשתנה האות עיי"ש ולפימ"ש מ"ש בסק"ז וסק"ח אחד הוא דודאי מיירי בנשתנה מחמת הקרע דלא נשאר למעלה שיעור וא"ו אלא כיון דהדבק מצרף הקרעים ויש שיעור ליתכשיר והצירוף יועיל כיון דגם בלא הצירוף נשאר שיעור אות דעלמא דהיינו יו"ד לזה אמר בסק"ז כיון דלא מוקף גויל ונעשה אות אחר הוי תחלת הכתיבה וכל שאינו מוקף גויל לא חשוב אות לכן לא חזי לאצטרופי

ולפ"ז בנקרע אות ה' בחלל שבין רגל שמאל להגג דנשאר אות ד' עם היקף גויל אלא דכאן צריך לאות ה' שפיר מצטרף הרגל עם הגג כשמקרב הקרע ומדבק במטלית שלא יתרחקו ונהי דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל אבל מ"מ יש לחוש שהשם בקדושתו ולא נפסל דהא גם בלא דבק כששפתי הקרע נוגעין זה בזה מצטרף וא"צ הדבק רק שלא יתרחקו זה מזה י"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו

אמנם יותר נ"ל בכונת מהרי"ק דס"ל כסברת המאירי הנ"ל כל שההפסק דק ואינו מונע קריאת התינוק מלקראו אות וא"ו מצטרף מה שלמטה מן הנקב למה שלמעלה וה"ט דע"י שתינוק ממשיך מה שלמטה למה שלמעלה נעשה הצירוף דכללא הוא דתלוי בקריאת התינוק והוי כלא נפסק האות אבל זה שייך לענין קו האות שנפסק אבל לענין הגויל ל"ש זה דהתינוק אינו מצרפו דהא גם בלא הגויל הוי אות דהא בגט חשוב אות גם כשאין הגויל מקיפו רק סת"מ צריך גויל מקיפו ואם כן אין התינוק מצרפו והרי הגויל מופסק ואנן צריכין גויל מוקף מארבע רוחות שלא יהא נפסק הגויל דהא אם האות נמשך עד קצה הקלף פסול משום דאין הגויל מקיפו ונהי דאם נעשה אחר שנכתב כשר הכא דקודם שדבקו לא היה האות רק אחר שדבקו הוי כנכתב עכשיו ואין הגויל מקיפו דהא הגויל מופסק משא"כ בנפסק ע"י נקב הא מחובר הגויל בהיקף כשכלה הנקב וזה דוקא כשנקרע באמצע הקו כגון וא"ו וכדומה ולא נשאר למעלה מן הקרע צורת האות ונשתנה צורת האות אבל כשנשאר שיעור אות הצריך שם זולת הצירוף שלמטה מהקרע הרי הגויל מקיפו ומה שבתחתיתו ליכא גויל מקיף אין פסול כיון דנעשה אחר שנכתב ובלא הדבק נשאר צורת האות הצריך שם ובזה דברי הש"ך בסק"ז וסק"ח אחד דדוקא בנשתנה צורת האות ע"י הקרע טרם שדבקו בדבק אזי פסול משום שאין מוקף גויל בלא הפסק ועיין אה"ע סימן קכ"ה ס"ו לכאורה י"ל בנקרע ודבקו בדבק כיון דעדיין יש הפסק קצת לא הוי כתיבה תמה אלא דאם כן למה לא אמרו שם במנחות אהא דאות אחת מעכבת שצריך כתיבה תמה דהיינו בכה"ג אלא אמר דצריך מוקף גויל מד' רוחותיה משמע דהפסק משהו בגוף האות חשוב כתיבה תמה כיון דתינוק קורא אות זה שפיר אבל לענין היקף גויל ל"מ תינוק וכן משמע בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט דאמר אם עירב האותיות דהיינו שנוגעין שתי אותיות קצת מלמעלה פסול ודאי ואם נוגעין באמצע כגון ארצך דנוגע קצה הצדיק באמצע רגל ה"ך הוי ספק משום דשם אינו מוקף גויל וזה ודאי יקרא התינוק כהוגן דניכר כל אות מ"מ כיון דיש נגיעה קצת אינו מוקף מכל רוחותיה דיש הפסק קצת בגויל

ב) ומה ששאל בן כפר שנסע לעיר על עגלה בשכר ובעיר קנה שק סחורה ונטל בעל העגלה השק מהחנות והניחו על העגלה ונסע גם בעה"ב עמו על אותו עגלה לביתו ונעלם השק בדרך אם הוי שמירה בבעלים. פשוט דאינו ש"ב חדא דכשהגביה בע"ג השק נעשה שומר ואז לא היו הבעלים