תשורת ש"י רט

שני עדים כשרים מן התורה אך לפימ"ש הב"ש בס"ק קכ"ד כיון דאיכא כתובה למישקל הוי דין וצריך ב"ד ג' לה"ט גם אם יש שני עדים צריך ב"ד ג'

אמנם נראה כאן דאין החכם מתירה להנשא אלא שתלך אצל אחי בעלה לחלוץ לה אין צריך עתה ב"ד של ג' דאין לשום אשה הזקוקה לחלוץ כתובה עד אחר החליצה כמ"ש תוספת בכתובות דף ס"א ע"א בד"ה מאן והרא"ש פרק החולץ סימן י"ג והגמ"ר פרק אלמנה ניזונית סימן ש"ח וריב"ש סי' ק"ד ואם כן עדיין ליכא רק גילוי מלתא דאשה זו ראויה לחליצה וכשתחלוץ אז בלא"ה צריכה ב"ד ויעיד לפניהם שמת בעל אשה זאת צ"ב יום וזה אחיו של המת ואחר החליצה הדיינים מתירין אותה להנשא מיד כדאיתא בסדר חליצה ואם כן סגי בב"ד זה וא"כ הבו דלא לוסיף על דברי רמ"א וב"ש דהצריכו ב"ד דצוחו על זה הפוסקים דחידוש הוא ואף דכתב הב"ש אף דלפעמים אין לה כתובה ל"פ היינו להתירה בלא ב"ד כלל משא"כ הכא דע"כ יתירו אותה ב"ד אחר החליצה ולפני החליצה לית לה כתובה אף דא"א בחנק ויבמה לשוק רק בלאו אם כן כשמתירין אותה לחלוץ הוי דיני נפשות הא אנן קיי"ל כמ"ד בשילהי יבמות דלאו כד"נ דמי אלא כד"מ כיון דבזמן הזה לא דנין ד"נ כמ"ש רמב"ן שם

והנה לפי דברי הב"ש דצריך ב"ד של שלשה משום דהוי כדיני ממונות אם כן י"ל אם נתקבל עדות על מיתת הבעל בפני ב"ד של שלשה וכתבו הגב"ע ושלחו לפני ב"ד מומחים להורות אם מותרת להנשא ע"י עדות זו והשתי ב"ד יש בהם קרובים מב"ד זה לאחד מב"ד המומחים דאין יכולים הב"ד מומחים להתירה אלא יכתבו סברתם לפני ב"ד אשר קבלו העדות והם יתירוה כמ"ש כעין זה בחו"מ סי' י"ג ס"ו כמו דהתם א"א לב"ד הגדול לדון את הבע"ד כיון דצריכין הבע"ד לעמוד לפניהם מ"מ סגי דב"ד הגדול יכתבו דעתם לפני ב"ד שטענו לפניהם הבע"ד ה"נ הכל נגמר ע"י ב"ד שקבלו העדות לבד ולצורך גדול אפשר דיש לסמוך על הרא"ה שבר"ן ס"פ אשה שנתארמלה דדייני מלוה יכולים להיות קרובים לדייני קיום כיון דבלא"ה צווחו כל הפוסקים על דברי הרמ"א שבאבן העזר סימן י"ז סל"ט מה דצריך ב"ד הא הוי רק כהוראות איסור דחכם אחד יכול להורות גם לקרובו והטו"ז ואחרונים כתבו דאין צריך ב"ד רק לקבלת העדות והנה הצעתי דברי לפני חכ"א אם דיינים המתירים קרובים לדיינו קבלת העדות יכולים להתירה והערני מחו"מ סימן מ"ו סכ"ב דפליגי אם דייני מלוה יכולים להיות קרובים לדייני קיום ולע"ד כאן יש להקל יותר כיון דדברי ב"ש חידוש מה שהצריך שהמתירין יהיו שלשה יש לעשות כמו ס"ס שמא הלכה כרובא דרובא הפוסקים דא"צ ג' רק לקבלת עדות ואת"ל כהב"ש שמא הלכה כהרא"ה הנ"ל ואף דבחו"מ שם נקט דעת הר"ן בסתם ודעת הרא"ה יש מכשירין מ"מ ה"נ ליכא רק דעת הב"ש אף דגם הצ"צ סימן קי"ג פשיטא לו דגם אם נתקבל העדות לפני ב"ד צריכה ב"ד להתירה וליתן לה רשות להנשא מ"מ רוב האחרונים לא ס"ל הכי ועוד דהצ"צ לא אמר אלא דצריכה רשות ב"ד להתירה כיון דב"ד שנתנו לה גב"ע לא הורו לה דמותרת להנשא צריכה הוראה להתירה אבל אפשר דמודה שיכולין ב"ד קרובים להתירה

שסד

שאל בס"ת שנקרע בשורה תחתונה הגליון ונכנס הקרע באות ה' ראשונה מהשם בחלל שבין רגל השמאל להגג הנה לענין מה שרוצה לקדור השם ולסמוך על אחרונים המתירים אין דעתי נוחה כאשר הבאתי בתשובה אחרת מכמה גדולים שיראו לנפשם להורות כן היכי שנפסל השם אחר שנכתב כהוגן ושו"ת חת"ס בחיו"ד סותר א"ע מסימן רס"ג לסימן רס"ד והך דרס"ג דאוסר נכתב באחרונה יעיי"ש גם בעל ד"ח סותר א"ע מח"ר לחלק שני בזה וגם יש אוסרים לכתוב השם על הטלאי וכשיקדור יוכרח לכתוב השם על הטלאי ומ"ש דנראה לו עצה נכונה לקדור השם ולהטיל טלאי ויגרור איזה תיבות מלפניו ויכתוב אותיות קטנות כדי שיוכל לכתוב גם השם וישאר הטלאי פנוי וכמ"ש בשו"ת בגדי כהונה הובא בפ"ת יו"ד סימן רע"ו סק"א וכתב מעלתו דזה לכל הדעות זה אינו כמבואר בחת"ס יו"ד סימן רס"ד כיון דלהרא"ש וטור סימן ער"ה שיעור שלשה אותיות חלק הוי סתומה יעיי"ש ועוד מבואר בהקומץ רבה דלא ימעט הכתב פרש"י בשורה עליונה או תחתונה לא יכתוב אותיות קטנות וכתב בשו"ת גבעת שאול הטעם דלא להוי כמנומר ונהי דזה רק לכתחלה מ"מ אינו עצה נכונה ובטו"ז יו"ד סימן רע"ג כתב שלא יהא נראה ככתב מנומר משמע דבאמת אינו כמנומר רק מחזי וגב"ש מגדיל הריעותא

וצל"ע בנחלק האות ע"י קרע ותינוק דל"ח ול"ט מכיר האות וקוראו יפה ע"י צירוף מה שלמטה למעלה לפימ"ש המאירי הובא בב"י א"ח סי' ל"ב בניקב באמצע האות מעבר לעבר הקלף ותינוק קוראו יפה ע"י צירוף דכשר וכ"כ הא"ר שם סט"ז בדעת הב"ח וכ"כ בחידושי רע"ק וישועות יעקב ושו"ת בית אפרים חא"ח סימן ג' וכן משמע מלבוש יו"ד סימן ר"פ דנחלק האות ע"י קרע אינו פסול רק אם נשתנה ע"י שחלוקה צורת האות דהיינו דנתרחב הסדק באופן דתינוק לא יצרפם וא"כ י״ל אף דע"י הקרע כשהס"ת עומד נופל חלק שלמטה מהקרע למטה ונתרחב הסדק והתינוק לא יצרפם מ"מ כשהס"ת מונח ושפתי הקרע מקורבים יצרפם התינוק ויקרא האות יפה אם כן השם בקדושתו וכבודו במקומו מונח נהי דאנו מחמירים כהטו"ז לא"ח סימן ל"ב סק"י דצריך לכסות מה שלמטה מהנקב שלא יצרפם התינוק מ"מ לא מפני זה נאמר דודאי פסול השם ואם כן אין ראיה ממחברים המתירים לקדור היכי דנפסל ודאי דכאן אינו ודאי פסול ובכנס"י שאלה ל"ה כתב לקדר ח"ו ושומר נפשו ירחק ונ"ש סימן ל"ז שכתב בנכתב שם מיותר לקדר לא הכשיר כי אם בנכתב שם מיותר משא"כ שם הנצרך ונפסל מכח נגיעה ל"נ לקדר ועוד נקב גנאי בס"ת וגם בשם מיותר אסור ואם יניח מטלית אולי יהא סתומה במקום שא"צ דשיעור סתימה להרא"ש ג' אותיות ולהחמיר לפסול סגי בג' אותיות את"ד

ועיין תשובה מאהבה ח"ש תשובה רט"ו אוסר לקדור ובח"ג תשובה שצ"ד מרבו הנו"ב דהוא אינו מורה היתר וגם אינו מוחה ביד הסופרים שנהגו היתר עפ"י הוראות הגאון מהר"א ברודא וכ"כ עוד שם בסימן רע"ו ליו"ד בגליון טו"ז סק"ז שאין להורות לסופר להתיר ואין למחות בידם

והנה מהרי"ק שרש קכ"ב כתב היכא שהקרע עובר בגוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב