תשורת ש"י כ

קנ"ד בשם הרא"ש דס"ל אם ב"ה מכילה כולם אסור ליפרד י"ל משום ברוב עם הדרת מלך וגם נראה דריב"ש לא מחלק בהכי דאל"כ לא הוי ליה לסתום

לא

אשר שאל אודות המקוה העשויה בתמונה הנזכר בסוף ספר לחם ושמלה ובשו"ת שו"מ מהדורא תנינא ח"א סימן כ"ה תירץ מה שהקשה לו בעל ד"ח זלה"ה דניצוק וקטפרס אינו חיבור והשיב השו"מ דמים הבאים מארגז לבאר אינם חוזרים בעצמם רק דוחים המים שבבאר לעלות והמה כשרים בלאו ניצוק וקטפרס דאינם שאובים וכמבואר ביו"ד סי' ר"א סכ"ב שהמים הבאין עליו דוחין את המים שבתוכו ומוציאין אותו לחוץ עיי"ש ונתקשה מעלתו הא מבואר שם דרק בג' לוגין דינא הכי אבל בכולה שאובה מחשבין לפי ערך הכשרים והפסולים ועוד מעיקרא דדינא לכאורה אשתמיט להד"ח ושו"מ משנה חית פ"ו דמקואות הביאו בלחו"ש שם היה בעליון מ"ם סאה ובתחתון אינו כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה וה"נ כשעולין מלמטה למעלה כיון דנטהרו בהשקה

ולע"ד חדא בחברתה מתורץ דודאי השאובים שירדו מהארגז לבאר כשנגעו במים שבבאר נכשרו בהשקה ועיין ש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק נ"ה רק הד"ח לפי ס"ד דהשאובין לבד עולין הרי חזר ונפסק השקתן ויש לאסור וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ס"א וס"ק קי"ב ואף דמחוברין עי' ניצוק וקטפרס לא חשוב חיבור וכאן נפסק אבל השו"מ השיב דדוחין המים שבבאר לעלות ונהי דעולים מעורב מ"מ לא נפרדו משנתחברו ולא כתבטלו השקתן ומים השאובין כאלו הן עצמן מי הבאר ול"ד להך דרי"ו שבס"ק קי"ב דשם נפסק החיבור שבין השאובין לכשרים דלא נתערבו רק בקצה אחד מתחלה ונפסק אח"כ. וגם הך דס"ק מ"א אף דלא נפרדו מהמעיין מ"מ כיון שהולכין למקום אחר נתבטל דין מעיין ממנו כמבואר בס"י וכמ"ש בלחו"ש ס"ק מ"ה והוי כנפסק מהמעיין בהליכתן אף דהלכו מעורבין וכיון דאין לו עוד דין מעיין אינו מכשיר השאובין כיון דאין במעיין ארבעים סאה משא"כ הנ"ד שיש בבאר ארבעים סאר אף בלא דין מעיין מכשיר השאובין בהשקה ותמוה לי על מעלתו שהביא בעצמו בפלפולו דברי הש"ך שבס"ק מ"א וקי"ב ולא ירד למ"ש ולפ"ז דוקא אם יש בהבאר ארבעים סאה ומ"מ כיון דרק לכתחלה החמיר הש"ך בנפסק סגי כשנעשה הבאר והיה עמוק ובשופי יותר על מ"ס דלאח"כ הוי רק ספק בלכתחלה

לב

שאלה קהל שצר להם המקום במקוה ורוצים להרחיבו עד סמוך ממש לביהכנ"ס עד שיסתמו חלון ביהכנ"ס ואין להם מקום אחר

נראה דאסור דביהכנ"ס צריך אור גדול כדאי' בא"ח סימן ק"ן ואף דשם אחר רוצה להאפיל אור ביהכנ"ס ומוחין הקהל בידו וכאן קהל עצמן רוצין לעשות כן מ"מ כיון דמאפיל אורה הוי אכחושי מצוה ובשבת דף כ"ב ס"ל לחד מ"ד אליבא דרב דאין מדליקין מנר לנר משום אכחושי מצוה ערש"י דמחזי כמאן דשקול נהורא ואף דלא קי"ל התם הכי היינו משום דגם נר שני הוי מצוה כמו נר ראשון וגם אינו רק מחזי כמאן דשקול נהורא אבל כאן ודאי אכחושי מצוה הוא ומצאתי בס"ח סימן תתי"ג ז"ל מעשה באדם אחד שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת והיו מתים הילדים שלו וא"ל חכם אחד לפי שביתך למעלה מחלון ביהכנ"ס ומזיק לאורה שלא יוכל להכנס בו ועוד אתה משמש מטתך סמוך לביהכנ"ס ונתקיימו בניו מאותה שעה ואילך אחר שתיקן חטא זה והובא בא"ר סימן ק"ן ומשמע בא"ר דגרסתו היה באו"א שהיו שתי מעשים וכאן שני הטעמים שייכים כי במקוה עושים מרחץ והוא תשמיש גנאי כדאיתא בסי' קנ"ג ס"ט וסתמא הך מעשה דס"ח שתקו לו הקהל דאל"ה ודאי יד הקהל תקופה על יחיד וכ"ש שזה גם בערכאות יכולין למחות ועוד ראיה לאיסור משו"ת הרא"ש אשר הובא הטו"ז יו"ד סימן עד"ר ס"ה סק"ד ומהטו"ז שם

לג

על החשש דרוצה בקיומו במוכר חמצו לפני פסח עד למדידה וגם חשש דהאחריות על ישראל דהא אם יארע הפסד לא נודע כמה ישלם הקונה עיין נשמת אדם כלל קכ"ד סק"ה ודאי נכון יותר למכור במדה ומשקל אבל כשהשעה דחוקה וגם משכיר ביתו דהוי כאחריות על ישראל בבית ישראל דשכירות לא קניא לחומרא עיין מקו"ח סימן ת"ם סק"ג ובזה ל"מ טענת נשמת אדם דהוי רק כגוזלו דהא מדינא לא ישלם כשלא נדע כמה היה נ"ל שיתנה עם הקונה או יכתוב בשטר מכירה ויקראו לפניו שאם יארע איזה הפסד דגו"ח ואונס בדברים המכורים יחויב הקונה לפרוע לפי אומדן דעת המוכר שיאמר שאפשר היה כך וכך וכל דת״נ למוכר בדיבורו לבד. דזה יועיל אפילו בלא קנו מידו דלוקח כמו בהתנה מלוה עם הלוה בשעת הלואה כדאיתא בחו"מ סימן ע"א ס"ב ואפילו ת"ל דדוקא נגד דמי הלואה הידוע א"צ קנין בההוא הנאה דהימניה ללוה על אותו סך אבל כאן הנאמנות יחייבו לקונה באפשר יותר מסך דמי החמץ באם היה ידוע מ"מ כאן הוי נמי נקנו מידו דלוקח דהא מוכר לו נמי כלים שהחמץ מונח בהם ולוקח זוכה בהם על תנאי זה

לד

מה ששאלת אשה המורדת בבעלה ועזבה אותו אם רשאי לכופה בערכאות שתדור עמו והיא אומרת שמקבלת גט בלא כתובה

נעל"ד דבשילהי כתובות דף ק"י ע"ב ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות וחם לאו תצא בלא כתובה היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה עיי"ש ואם איתא דכופין לדור מאי ואם לאו תצא הלא אם אמר לא בעינא למיעבד מצוה מכין עד שתצא נפשו כדאיתח בכתובות דף פ"ו ועוד הא דיוציא ויתן כתובה היינו דכופין אותו אפילו בשוטים לדעת כ"פ ועיין גיטין דף פ"ח ע"ב ופרש"י שם ואם כן עד שיכוף אותו להוציא וליתן כתובה אותו כפיה נעשה לו לעלות וכה"ג פריך בכתובות דף ע"ז וע"כ דקנס דכתובה הוא שובר על החיוב דלעלות וכן מורה הלשון כמ"ש ח"מ וב"ש סימן נון ס"ו אם כתב דבר זה אני מקבל עלי בקנין ובאם שלא אקיים אתן קנס הוי הקנס