תשורת ש"י רח

ושכיח טובא ועש"ך יו"ד סימן רל"ב סק"כ ובחו"מ סימן נ"ה בש"ך סק"א

שסא

שאלה ראובן היה לו סחורה ובא אצל שמעון למכור ושאלו כמה אתה רוצה א"ל לקחתיה במאה ואני רוצה להשתכר עשרה ולא רצה שמעון ליתן לו כך עד שקנהו במאה וחמשה ואח"כ נודע שראובן קנה סחורה זו בשמנים והביא שמעון ע"א ששאלו אם יש להאמין לראובן שקנה במאה ואמר לו העד דאיש מהימן הוא וודאי אינו משקר

תשובה בערך ש"י עחו"מ סימן רכ"ז סכ"ז כתבתי דאם המוכר אמר בכו"כ לקחתיו אם נודע ששיקר רק לקחו בפחות כ״ל כיון דלוקח שתק ולא אמר תחלה ואח"כ אני קונה ממך בקרן או ריוח כו"כ ש"מ דלא על סמך דיבורו של מוכר דוקא קנה דכך דרך התגרים לומר דאינם מרויחים כלל או רק מעט וראיה מהטו"ז סימן של"ב עכ"ל שם ואם כן ה"נ אם אמר הלוקח אני נותן לך חמשה ריוח גילה דעתו דסמך על המוכר שקנהו במאה אבל אם אמר אני נותן לך מאה וחמשה י"ל דלא סמך אמימרא דהמוכר אך י"ל שאני הכא דגילה הלוקח דעתו לפני העד ואף דע"א אינו נאמן מ"מ י"ל דמוכר שאינו יכול לישבע להכחיש העד הוי משואיל"מ אמנם לפימ"ש הש"ך בחו"מ סימן ע"ב סי"ב ס"ק נ"א דאם העד מודה שאין הנתבע יודע לא הוה משואי"ל לישבע

ואם הלוקח משך הסחורה ולא פרע כל המעות ונ"ח קצת יל"ע דמתחלת דברי הטו"ז בסימן של"ב משמע דהוי רק ספק אם סמך על חברו מדכתב הטו"ז כי אמר לפועלים תעשו עמי מלאכה בארבעה כמו שנשכרים אחרים והפועלים שותקין מנ"ל דסמכו על שיעור שכירות אחרים דלמא סבור וקבלו בקציצה שזכר בע"ה ואמאי נבטל השכירות מספק ונוציא ממון טפי מהקציצה אך לבסוף כתב ודאי עיקר סמיכה על הקציצה שקצץ בפירש עיי"ש ואם הוי רק ספק א"כ כאן דלוקח מוחזק ועוד טוען ברי דסמך על דברי המוכר א"א להוציא מידו וכיון דמהטו"ז אין הכרע א"א להוציא מיד הלוקח ועוד גם לסוף דברי הטו"ז י"ל דוקא אם ליכא ע"א אבל כאן דיש ע"א ל"ל ודאי סמך אקציצה דהרי קמן ע"א מסייעו ללוקח וע"א נאמן להחזיק

והנה אף דמוכר לא הכחיש את העד ולא טען ע"א אינו נאמן ואיתא בירושלמי פז"ב ה"ח ר"ה מיקל לדיינא דאמר מקבלין עליכון חד סהיד אלא יימרון אינון והובא ברמב"ם פרק כ"א מהלכות סנהדרין ה"י ובחו"מ סימן י"ז ס"ח והוסיף תשב"ץ ח"א סימן ע"ז פרוש וחתוך הדין עפ"י חד סהיד וכן פירש הרמב"ם ז"ל והטעם דחששא רחוקה היא שע"א ישקר מכשירין אותו מן הסתם כיון שלא טען הבע"ד דע"א אינו נאמן עיי"ש אפס כי עז הוא ואין הכרח כלל ברמב"ם וש"ע דפרשו הכי לחתוך הדין עפ"י ע"א וי"ל כמ"ש הטו"ז בדעת הטור אף דלפי פירוש הטו"ז נראה דכונת הרמב"ם כמ"ש התשב"ץ אינו מוכרח כלל ועכ"פ גם להטו"ז הרי פליג הטור וא"א להוציא מהמוחזק אפילו כנ"ד דהבע"ד א"י להכחיש העד וגם לא טען ע"א אינו נאמן מ"מ יפסוק הדיין דע"א א"נ ואם נתברר שנתאנה הלוקח בשתות ממ"נ צריך להחזיר לו האונאה דאם תאמר הרי המוכר אמר בכו"כ לקחתי ובכך אני רוצה להרויח והוי נו"נ באמונה דאין לו עליו אונאה הרי נודע ששקר אמר לו וקנהו בפחות ואם תאמר דלוקח לא סמך על דברי המוכר רק סמך על הקציצה אם כן ל"ה נו"נ באמונה ויש לו עליו אונאה

וגם בלית בו שיעור אונאה נראה דהמוכר חייב לצי"ש להחזיר כיון דלוקח טוען ברי שסמך עליו שקנהו בכו"כ והמוכר א"י הוי כא"י אם נתחייבתי והלה טוען ברי יש לי בידך וכ"ש הכא דאיכא ע"א דל"ל ודאי לא סמך עליו

שסב

שאלה ראובן קנה סחורה משמעון והניח המעות על השלחן לפני עיני שמעון ולא נטל שמעון לידו המעות והיו שם אנשים אחרים ונגנב המעות מעל השלחן וראובן אמר לשמעון כשהניח המעות הילך המעות ושתק שמעון

הנה בחת"ס חחו"מ סימן קפ"ז כתב כשהחליף ראובן באנקנאט של מאה ז"כ אצל שמעון ונתן לו שמעון עשרה באנקנאטן וראובן הניח הבאנקנאטל של מאה ז"כ על השלחן ונגנב כיון דראובן הניח רק על השלחן לא קנאו שמעון וגם לא נעשה שומר דלא אמר הנח לפני ועוד דהסכמת הש"ך סימן רצ"א סקי"ג דשומרים בעי משיכה לכן ההפסד על ראובן את"ד ולע"ד קשה להוציא מיד ראובן המוחזק דהא הנתיבות בסימן שמ"ו ס"א הוכיח דפרעון לא בעי קנין רק תיכף כשנתרצה המלוה במה שייחד הלוה לפרעון נעשה תיכף של המלוה ואם כן ה"נ אם נתרצה שמעון במה שהניח לו ראובן הבאנקאנט של המאה ז"כ על השלחן סגי ואם כן ה"ה כשלא אמר בפירש שמרוצה כמ"ש מהרי"ק שרש קנ"ה דאפי' יש צד חובה אם יש גם כן צד זכות בשתיקתו הוי כנתרצה בפירש והכריח זה בראיות והובא בנתיבות סימן רצ"א ס"ב סק"ה ואם כן דפרעון ודאי שתיקה כנתרצה אף דיש צד חיובה לענין אחריות כאשר נולד אח"כ מ"מ בשעת מעשה הוי זכות דכל פרעון הוי זכות דכל אשראי ספק אתו ושמא יטעון הלה שפרעו וכן מוכח בפ"ק דגיטין דף י"ד ובחו"מ סימן קכ"ה ס"א וס"ב עיי"ש בסמ"ע וש"ך ס"ק י"ג ואפי' לדעת החת"ס דגם פרעון צריך קנין משיכה היינו בנידון דידיה שהיו אכסנאים ואין השלחן שלהם אבל בנידון דהכא דהשלחן של בעל החנות כיון דשתק בעל החנות ונתרצה מיד זכתה לו שלחנו וקנה המעות ושלו נגנב אח"כ

שסג

בא גב"ע ממרחקים פלוני העיד על פלוני מכפר פלוני בעל פלונית בת פלוני מת ונתעסק עמו וקברו עוד בא ע"א שהלך לבקר את פלוני וראהו גוסס והוכרח לצאת כי הוא כהן ולמחר היה אצל הלויה ושאל הרב אם סגי בעדות הללו שלא הזכירו שם אבי המת ואם צריך ב"ד של שלשה להתירה ליקח חליצה כי ברמ"א סימן י"ז דמצריך ב"ד שלשה מיירי רק בע"א

הנה מה שלא הזכיר שם אביו אין ריעותא כיון שהזכיר שם אשתו ושם חותנו כמ"ש בשו"ת הרא"ש הובא בבאה"ט סימן י"ז ס"ק ס"א אבל עד שני העיד רק שראה אותו גוסס ולא העיד שראה אותו שמת והכירו שהוא בעל פלונית וכל אחרונים דחו מ"ש הב"ש בס"ק י"ח ובס"ק צ"ד דאם העיד שראהו גוסס זה ג"י סגי ואף שאמר שהיה אצל הלויה י"ל ששמע שזה מת ומובל לקבר והוי רק עמפ"ע וליכא