תשורת ש"י רז

שנט

שאלה ראובן הלוה לשמעון ג"א לנדן בכו ועשו הת"ע על י"ב פערצענט ונתן ראובן הנדן לבנו של שמעון. כבר ביארתי זה בערך ש"י על יו"ד סימן קע"ז ס"ז דאין צריך ליתן הפערצענט ומה שכתבת דברי החוו"ד סימן קע"ז סק"ו בא"ל לך קנה בעד המעות שאתה חייב לי סחורה ויהא למחצית שכר יהלך וקנה נעשה עסקא בידו אין משם ראיה כלל דדוקא באמר בפירש כן ולא בסתם הת"ע וכ"ש באנשים המוניים דאין יודעים כלל דזה דוקא עושה ההיתר ולא נתכונו כלל שמה שיקנה לוה במעות של עצמו יהא לשותפות ונוסח ההת"ע שמלוהו המעות להתעסק בהם למחצית שכר משמע להדיא דהמעות שהלוהו יתעסק בהם וממה שירויח באותן מעות יתן חצי ריוח והרי קמן דבמעות שהלוהו לא הרויח כלל

ועוד הרבה פוסקים לא ס"ל כהחו"ד כמ"ש במשפט שלום ר"ס קע"ו כיון שלא אמר לו סחורה ידועה ולא עשו מעמד גמור בכמה יקנה ואף דמסיים שם דהמוחזק י"ל קי"ל ה"ד התם דלא נוגע רק לענין ממון ולא לענין איסור רבית דספק איסורא לחומרא ומהר"א ששון בסימן קל"ט כתב בפלוגתא דרבוותא ויש בו ממון ואיסור הוי לחומרא ואין המוחזק י"ל קי"ל והש"ך בספר תק"כ סימן קכ"ז כתב דמהרא"ש בעצמו סימן קס"ב כתב דהמוחזק י"ל קי"ל והמעיין שם יראה תחלה נסתפק בזה אח"כ הביא מהרשד"ם חיו"ד סימן ס"ב דאין י"ל קי"ל והסכים לדבריו והתומים בתק"כ אות קכ"ז ונתיבות בדיני תפיסה סוף סק"ב כתבו לתרץ דמ"ש מהרא"ש דברבית י"ל קי"ל משום דמלוה טוען ברי וזה אינו דהא מיירי התם בפלוגתא דרבוותא וא"ל משום דקי"ל הוי כטוען ברי דהא הש"ך והך דמהרא"ש בסימן קל"ט נמי מיירי בפ"ד ומ"מ כבר העלו התומים והנתיבות דכיון דיש בו נמי מחלוקת הנוגע לאיסור אין המלוה י"ל קי"ל אף אם מוחזק ובנתיבות שם כתב דהפוסקים בספק רבית אם המלוה מוחזק י"ל קי"ל ה"ד אם כבר גבה הרבית דאיסורא כבר עביד והספק על חיוב השבה אינו רק ספק ממון ובנ"ד לא פרע הרבית עדיין רק יש למלוה משכון שוה גם הרבית וקי"ל בקידושין דף חי"ת מנה אין כאן משכון אין כאן לכן ל"ח פרעון כיון דאם אינו מגיע לו רבית לא זכה במשכון כלל אם כן אינו פרעון ועכשיו שרוצה ליטלו בעד הרבית בא לעשות האיסור וכבר כתבתי כן בערך ש"י ליו"ד סימן קס"ו סוף ס"ג דבנתן משכון על אבק רבית צריך להחזיר דל"ח פרעון ועיין שו"ת רמב"ן סימן פ"ה דגוף המשכון של לוה ואין למלוה בו זכות אלא שעבוד ואין המלוה יכול לתבוע מספק בנכסי לוה וכ"ש אם יש למלוה רק שטר עיי"ש וה"נ אף דהלוה נתן למלוה כת"י על הרבית ל"ח כנפרע ומוחזק ועיין יו"ד סימן קס"א סי"א דאפילו נתן לו שטר שיש בו א"ר אינו גובה הא"ר הרי דשטר לא חשוב כפרעון

ומ"ש מעלתו כיון דאם לא היה מלוהו על הנדן היה צריך ליתן מעותיו לנדן ולא היה מרויח בהן ושכ"כ בשו"מ כבר דחיתי זה בערך ש"י סימן קע"ז ס"ז ומה שכתב שמצא לו עזר בחת"ס יו"ד סי' קל"ד אדרבה הוא כנגדו דהא כתב משום דצורכי צבור נעשין ע"ד הב"ד ואע"ג דאינהו לא חזו אדירהם וגדולי הקדמונים חזו עיי"ש הרי דוקא משום דנעשה ע"ד ב"ד ור"ל דלב ב"ד מתנה והוי כהתנו להדיא שיהא באופן המותר כאלו התנו להדיא עם הבעלי בתים דמה שיקנו סחורה ממעות של עצמן יהא לשותפות ומזה יתנו חצי ריוח וכאלו עשו מעמד גמור או משום דכל דברי הקהל הוי כאלו עשו קנין המועיל כמ"ש בשו"ת הרא"ש והובא בחו"מ ס"ס קס"ג והוי כאלו קנו מיד הלוים שהסחורה שיש להם יהא לשותפות עם המלוים ויש ראיה להחת"ס מתה"ד סי' רע"ג דעל כל מידי דקהל ב"ד נותנין לב ולב ב"ד מתנה והוי כהתנו בפירש ומ"מ עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה דתה"ד עצמו שם כתב דזה דוקא באי אפשר להזהר מלהנצל מאיסור וגם כתב נדחקתי כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין עיי"ש וגם מיו"ד סימן ק"ס סכ"ב וסימן קע"ג ס"ה מוכח דלא כהחת"ס

ומה שכתב דעוד הלוה לו שני אלפים וקנה בעדם יין והשכינו אצל המלוה ויש היזק אין צריך ליתן הפערצענט זה פשוט אבל יותר הל"ל דמחויב המלוה לסבול חצי היזק כיון דנתן לו הב"א על הת"ע ויודע בעצמו שיש הפסד אך אם לא היה המלוה בשעת קנין היין שמא קנהו הלוה בפחות ממה שאמר וצריך עדים על הפסד כמ"ש נתיבות בסימן ס"ט סק"ט ומחויב לוה נמי לישבע שלא הרויח דהיינו שנתן בעד היין כמה ששוה עכשיו ואם מכחיש הלוה שלא עשו הת"ע רק סתם לשלם לו פערצענט א"צ לישבע כלל כיון דאפילו יודה שעשו הת"ע אינו חייב רק שבועה שלא הרוחתי אם כן עתה אין לחייבו שבועה שלא לוה על הת"ע דהוי שבועה על שבועה כדאיתא בחו"מ סימן צ"ג ס"ט ועיין פ"ת סימן ע"ה סק"ט מהנוב"ת סימן כ"ג ובערך ש"י שם ס"ט

שס

שאלת עוד לוה בשטר ועדיין לא הגיע ז"פ וראה המלוה שאין הלוה מרויח ותובע שהלוה יתן לו טיבלאציא על נכסיו ואין הלוה מבזבז. זה תליא בפלוגתת הפרישה וסמ"ע ולבוש והב"ח בסי' ל"ט ור"ס ע"ג באם הלוהו סתם ומיד מבקש שטר אם צריך הלוה ליתן שטר או להחזיר המעות וכתב הח"צ בהגהותיו להטו"ז בסימן ע"ג דלוה י"ל קי"ל וכ"ש הכא דכבר עבר כמה ימים ולא ביקש המלוה טיבאלאציא הרי דלא עד"ז הלוהו ואף דטוען המלוה שעכשיו נתחדש לו פחד וי"ל אומדנא אלו ידע המלוה זה בשעת הלואה לא היה מלוהו בלא טיבלאציא מ"מ באומדנא אין להוציא מהמוחזק כדאיתא בב"ב דף צ"ג ע"ב ובחו"מ סימן ת"ח. ועוד סתמא לא הלוהו בגמ"ח רק בא מחמת הקפת סחורה או על צד הת"ע וכיון שאינו מתנה תלוי גם כן בדעת הלוה ולא אזלינן בתר אומדנא כמ"ש תוספת בפ"ד דכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב די"ל הלוה אם היה רוצה טיבלאציא לא הייתי לוקח ממנו הסחורה או המעות על הת"ע כי זילי נכסי מאד בזה כידוע לכל וא"ל אם כן לו יהא דלא היה לוה יחזיר לו נמי לפני הז"פ המעות גם כן יכול הלוה לומר אמדתי נפשי שא"י לפרוע עד הז"פ שקבעתי ועכשיו אם ארצה לשלם צריך אני למכור בזול מחמת דוחק הפרעון והמעות שלויתי הוצאתי כבר דלהוצאה לויתי והיה לך לפרש אם תרצה טיבלאציא אתן לך כי עניות שכיח כדאיתא בנדרים דף ס"ד ע"ב ובמידי דשכיח אם לא התנה איהו דאפסיד אנפשיה כדאיתא ברפ"ק דכתובות וביו"ד סימן רכ"ח סעיף י"ב דעניות הוה ורגיל