תשורת ש"י רד

דגיטין בד"ה האי קולא ועוד דחזינן דאוהב ושונא כשרין להעיד דלא נחשדו ישראל משום אהבה ושנאה כל שאינו נגיעת ממון להעיד שקר אבל לדון פסולים כמבואר בחו"מ ר"ס ל"ג ועכ"פ דעת רשד"ם ומהרי"ט בח"ב חחו"א סע"ט וש"ך סימן טו"ב דבדיין פסול לחשש נוגע דעביד לאחזיקי דיבורו נהי די"ח בדיין נמי כמבואר בברכ"י שם מ"מ הרב דבא להוציא מהקהל ודאי יד קהל על עליונה וכ"ש אם שמעו טענת הרב שלא בפני טובי קהל דדעת רמ"א בסי' טו"ב שם דפסול מלהיות דיין זולת אם נתרצה בו בע"ד שני אפילו לא פסק עדיין כלל

ולפימ"ש דנגיעה מחשש דעביד לאחזוקי דיבוריה כיון שאינו נגיעת ממון הוי רק חששא דרבנן לכן בעדות דא"א באחרים לא נפסל דלא יפסיד הבע"ד ומצינו כזה בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז ובס"ס רמ"ב בהנהגת הוראות דאשכחן טובי דלא העמידו דבריהם במקום ממון עיי"ש יש להבין בזם דברי בעל העיטור שבש"ך חו"מ סי' ל"ג הנ"ל מה שהרכיב שני טעמים דלא סתר דינא כיון דכבר איפסק דעביד אינש לאחזוקי דיבוריה דאינו מובן דממ"נ אם כיון דכבר איפסק נתייאש וכמ"ש תה"ד כה"ג הובא ברמ"א סימן רס"ח אם כן אף דלא עביד לאחזוקי דיבורו ואם עביד לאחזוקי דיבורו פוסלו משום נוגע אם כן אפילו עדיין לא נפסק הדין אך מצינו בריש מועד קטן ובש"ע הלכות חול המועד ובהלכות אבלות דמותר במלאכת דבר האבד משום פסידא ולא משום רווחא והנה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן פ"ז כתב לענין נדן דאם מתה הבת דתקנת שו"ם להחזיר וכן המנהג דחייב האבי הבת לחזור ולעשר דכיון דאסח דעתיה ואינו יושב ומצפה שתמות בתו נתייאש הוי כריוח חדש יעיי"ש והנה לא בא מטעם דאינו רק מתקנה הוי ריוח חדש דכיון דכך התקנה והמנהג וצריך דוקא שידע מהמנהג כדאיתא בב"ש סימן כ"ג ס"ק ט"ז דאז אדעת המנהג נחית ועיין ביו"ד סימן קע"ד ס"א בהג"ה דכשיש מנהג הוי כהתנה מתחלה דמסתמא אדעתא דמנהגא נחית ואם כן מדינא חוזר הנדוניא לאב ומ"מ כיון דאסח דעתו ונתייאש אף דחתנו לא קנה הנדוניא מכח היאוש מ"מ כשחוזר להאב הוי כריוח חדש ואם כן ה"נ אחר שהעיד חתנו או בעל אחותו וכדומה ולא נתקבל מחמת הקורבה ונפסק הדין הרי כבר אסח דעתו ונתייאש דאינו יושב ומצפה שתמות בתו או אחותו וכדומה ואם כן הוי רק מניעת הריוח וכיון דעביד לאחזוקי דיבורי' ורבנן עשאוהו כנוגע העמידו דבריהם במקום מניעת ריוח אבל לולא זאת יאוש כדי לא קני ואפילו בחוב קדום כמו דמסיק הח"צ בחו"מ סימן קס"ג וגם אהא דתה"ד בחו"מ סימן רס"ח דס"ל דקם דינא צווחו בו האחרונים ועוד דאיתא בפא"מ כ"ד ב' מצא אבדה לאחר יאוש הוא שלו וחייב להחזיר לפנים משוה"ד וכתב שם מרדכי בשם ראבי' וראב"ן דכייפינן לעשות לפנים משוה"ד אם אינו עני עיי"ש וכיון דמדינא יאוש בחוב מהני למהרי"ק רק כיון דלא קני רק מחמת יאוש כייפינן לעשות לפנים משוה"ד אם כן זה ודאי רק מניעת ריוח וכיון דעביד לאחזוקי דיבורי' דמדרבנן חשוב נוגע היכא דליכא רק מניעת ריוח העמידו דבריהם

שנז

שאלה בעירוב שעושין לעיר אם בעל נפש יסמוך ג"כ נ"ל דכמה חששות יש חדא דלדעת כ"פ והוא בש"ע סימן שמ"ה דרוחב ט"ז אמה ומפולש הוי ר"ה גם בשאין ש״ר בוקעין אם כן צריך דלתות ול"מ צוה"פ ורש"ל ומ"ב הובא במג"ד סימן שמ"ה סק"ו דיש להחמיר והמג"ד כתב המחמיר יחמיר לעצמו ובית מאיר סימן שס"ד ס"ב כתב כל בע"נ יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צוה"פ בעיירות כאלו אך בספר האשכול ריש הלכות ציצית ובהלכות עירובין הביא תשובה לגאון דאין ר"ה רק אם יש שם ש"ר בני אדם וכתב מהרי"ק הובא ברמ"א חו"מ סכ"ה דאם נמצא תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו א"צ לפסוק כדברי אחרונים דאפשר אלו ידעו דברי גאון הוי הדרי בהו

ב) דאין עושין צוה"פ רק בקצה העיר ובתוך העיר כמה מבואות בעקמימיות והניח המ"ב בצ"ע והובא במג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ז רק אחרונים סמכו אמהרי"ט ומהריב"ל כיון דמתקנים שני ראשים של העיר בצוה"פ חשוב כל העיר כחצר אחד ואין מבואותיה צריך תיקון וכ"כ הב"ח סימן שס"ד ס"ג ומסיים וצ"ע

ג) שוכרין מהקאפטאן שרשות בידו להעמיד בע"מ בכל בית בשעת מלחמה וכמבואר בסימן שצ"א והח"צ ס"ו צווח דאינו מועיל

ד) בעוה"ר יש כמה מחללי שבת בהוצאה ואפילו בשאר איסור דאורייתא ואינם מחללים שבת בפרהסיא לדונם כגוים ועכ"פ מסתברא דאינם מודים בעירוב ויעיין תורת חיים בפרק הדר דף ס"ט ומ"ש שם דלכן קמ"ל דמבטל רשות לכאורה תמוה דהא אף דאינו מודה בעירוב מבטל רשות כמו צדוקי כמבואר בר"ס שפ"ה וצ"ל דלא כתב רק דהוה אמינא הכי לולא דקמ"ל דמבטל רשות עיי"ש ועכ"פ ודאי מסתברא הכי וכיון דמחלל שבת בצינעא אינו כגוי ומבטל רשות יש לחוש לדעת מהר"ם שבסימן ש"פ ס"ג ורמב"ם פ"ב מהלכות עירובין הט"ז ומרדכי פרק הדר סימן תקי"ו דאין שוכרין ממנו אם כן כיון דאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו ואוסר על השאר במבואות וחצרות שלא ערבו בפני עצמם ומצאתי באשל אברהם להגאון מביטשאטש שהביא מגדול אחד דמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל עיי"ש ס"ס שפ"ב ואולי מטעם שכתבתי ומה דנקט בדרבנן דאז לא היה שכיח מחלל בדאורייתא אף בצנעא ואחזוקי איסורא לא מחזיקינן

ה) הרבה פעמים נפרצו גדרי גינה שבתוך העירוב ובשו"ת דבר שמואל סימן רנ"ט כתב טעמים להתיר וסיים שלא מחליט ההיתר עד יסכימו מורים עמו וח"צ סימן נ"ט נמי פקפק והביא מהרא"ש דסיים בצ"ע אם מקום הזרוע יותר מבית סאתיים וכתב הח"ץ דבשעת הדחק יש להתיר והנה בדב"ש שם נסתפק אם איזה שנים נזרע ואח"כ לא נזרע ונשאר שדה בור אם נאמר דהוה כזרועה גם עתה דכבר בטלו הדירה ונ"ל דבחורף דכל שנה לית בה זרעים לא נסתפק כיון דעומד ליזרע בקיץ בודאי הוי עדיין כזרוע וסמך לזה מדשיל"מ דאם עומד לחזור לאיסורו לא הוי דשיל"מ כמ"ש ביו"ד סימן ק"ב ושכיח טובא בימי החורף הרבה גינות פרוצים הגדרים ובשו"ת בית שלמה חא"ח סימן נ"א החמיר בקיץ כשהגינה זרועה ולע"ד גם בחורף יש להחמיר דזה חמיר מספקו של דב"ש ועיין בעקרי ד"ט סימן ל"א ודע דאם נגדר הגינה אף שאין בה בית סאתיים אסור לטלטל בתוכה כלים ששבתו בבית אף בחצר או עיר מעורבת דזה גרע מאם אין לה מחיצות וכמ"ש מג"ד בסימן