תשורת ש"י רב

יש להם חזקה דהא נטלו דמי חזקה כל שנה י"ל אה"נ אך כיון דעשו תקנה שישכרו הרגאל יחידים רק יתנו חמשים שאק לקהל הרי מחלו על חזקתם לעולם בעד חמשים שאק ואין להם חזקה רק על חמשים שאק והיחידים ששכרו הראנדי מהשר כמה שנים יש להם חזקה כאשר טענו היחידים לזה כתב הב"ח דתקנת חזקת ראנדי מעולם אינו רק ביחיד נגד יחיד לא ברבים נגד יחיד לכן לא אהני חזקת היחידים נגד הקהל וממילא עתה זכות רבים עדיף ולהם הקדימה להחזיק כל הראנדי ואלו היה כה"ג ביחיד נגד יחיד אין למחזיק ראשון חזקה רק על מה שפסק עם מחזיק השני ליתן לו בכל שנה כיון דמחזיק ראשון נסתלק כבר מלשכור הראנדי לעצמו ומסרו להשני לשכרו לעצמו לעולם רק יתן לו איזה סך פסוק בכל שנה דנהי דאין דבר זה נתפס בקנין דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ כיון שנסתלק מחזיק ראשון מהני מדין סילוק וממילא החזיק השני שו"ר כה"ג כתב בנוב"ת סמ"א הובא בפ"ת לחו"מ סימן רי"ב סק"ב

שנה

ביו"ד סימן שצ"ב ס"ב ולא יבא עליה עד לאחר ל"י ויל"ע אם מותר להתייחד עמה ובטור הביא דהרמב"ן כתב דגם לארס אסור עד לאחר שלשים וכתב הב"ח שם ס"ה דלפ"ז קשה היכי תניא דאסור לבוא עליה כל שלשים וצ"ל דהך ברייתא מיפרשא לרמב"ן בעבר וכנס תוך שלשים דאעפי"כ אסור לבוא עליה עד לאחר ל"י וא"כ צריך שמירה הוא ישן בין אנשים והוא ישנה בין הנשים עכ"ל ואח"כ כשכתב הב"ח פסק הלכה דקי"ל כשיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשם או אין לו מי שישמשנו מותר לכנוס אחר שבעה רק לא יבא עליה דלא כהרמב"ן ול"כ שם דצריך שמירה ויותר הל"ל זה בפסק הלכה ולא על הרמב"ן דלא קי"ל כוותיה וגם הטו"ז והש"ך ואחרונים לא הזכירו כלל מ"ש הב"ח דצריך שמירה רק בזכל"א הביא כן ונראה דיצא לו זה מדברי הב"ח אך נראה די"ל כיון דלא מצינו גזירה זו דשמירה רק תוך שבעה ביו"ד סי' שמ"ב ובריש כתובות א"כ מניין לנו להוסיף על גזרת חכמים גם בתוך שלשים כיון דקיל משבעה דבתוך שבעה אסור לכנוס ולאחר שבעה מותר לדידן כשאין לו מי שישמשנו או לבניו קטנים ועוד כיון דהתירו לו לכנוס כשאין לו מי שישמשנו מה יעשה העני שאין לו שומרים אע"כ רק לרמב"ן דאסור לכנוס תוך שלשים ואפילו אין לו מי שישמשנו ואפילו לא קיים פ"ו הרי דחמיר כתוך שבעה לכן צריך שמירה ועוד כיון דעבר וכנס יש לחוש יותר לכן בפסק הלכה דמותר לכנוס תוך ל"י כשאין לו מי שישמשנו או לא קיים פ"ו ל"כ דצריך שמירה וכן נראה מדאמר במו"ק דף כ"ג במעשה דיוסף הכהן דאמר לאחות אשתו בבה"ק לכי ופרנס בני אחותך דאעפי"כ לא בא עליה דהל"ל רבותא יותר דלא נתייחד עמה וכן בירושלמי פרק החולץ אמר כן על ר"ט וע"כ דמותר להתייחד ועוד דזה האיסור לבוא עליה יצא להפוסקים מהך דיוסף הכהן ור"ט דלא בא עליה וכמ"ש הכ"מ והב"י והטור לאהבת הקיצור שינה לשון הברייתא דמ"ש הפרישה דטור ראה כן איזה ברייתא לא נראה דא"כ איך לא הובאה בשום פוסק ברי"ף ורא"ש ותורת האדם ובריטב"א במו"ק שם אחר שראה דעת ראשונים דס"ל הא דיוסף הכהן לא בא עליה הוא מדינא כתב דהעיקר דאינו איסור רק מחמיר על עצמו היה ואפשר גם הפוסקים דאסרו מדינא הוא רק משום שאין הכרע במה שלא בא עליה אם מחמת איסור מדינא אם רק החמיר על עצמו ובכה"ג גם ספק דרבנן לחומרא דהוי כספק מחסרון ידיעה דאין אנו יודעים כונת הגמרא וכמ"ש במכ"י כלל א' סק"ו וא"כ עכ"פ אין להוסיף גזרה להתייחד כיון דאיסור בעילה עצמו אינו ברור

ובעיקר דברי הב"ח דמיירי בעבר וכנס תמהני דאיך יפרנס מה שהביאו הגמרא וירושלמי מן יוסף הכהן ור"ט הכי נאמר דעברו על דחז"ל והרי הגמרא וירושלמי הביאו מעשה ללמוד הלכה מהם א"כ נימא נמי כיון שעשו מעשה בעצמם דכנסו ש"מ דמותר לכנוס גם תוך ל"י ואישתמיטתיה להב"ח דברי רמב"ן עצמו בתורת האדם דף ס"ה דמעשה דיוסף הכהן שכנסה לתוך ביתו ולא נשאה אלא לאחר שלשים ומפני שהיה דרכן דמכניסין את החתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה מיד מש"ה קאמר לישנא דבא עליה במקום כניסה לחופה עכ"ל ויש לדקדק עוד דמשמע ממ"ש הב"ח וא"כ צריך שמירה דזה צורך בישוב דעת הרמב"ן ונראה משום דהוקשה להב"ח דמי הכריחו לרמב"ן להוציא לשון הברייתא דמותר לישא לאלתר מפשטיה ולומר דהיינו אחר ל"י ולדחוקי דהא דתניא דאעפי"כ אסור לבוא עליה כל שלשים יום מיירי בעבר וכנס והרי הנישואין קודמין ולמה לא אמרה הברייתא דאסור לישא תוך ל"י שלא נטעה דלאלתר כפשטיה ומשום דאין לו מי שישמשנו לא אסרו רק הביאה לזה כתב הב"ח כיון דאסור לבוא עליה אסור להתייחד עמה ואין חופה אלא יחוד ועכצ"ל דלאלתר ל"ד והך דאסור לבוא עליה מיירי בעבר וכנס והברייתא אצ"ל רק איסור הביאה דהנה באס"ז בפ"ק דכתובות דף ב' בד"ה או שפרסה נדה כתבו תר"י דאסור לישא בעודה נדה מפני שאסור להתייחד עמה ותר"י הם רמב"ן ורשב"א ושם בריש כתובות דף ד' בשם רמב"ן דלכתחלה ודאי נדה לאו בת חופה היא שאין חופה אלא יחוד חתן וכלה לשם נישואין וכן אמרו הגאונים וכ"כ בנמ"י שם וכ"כ בטור אה"ע סימן ס"א מהו היא החופה שתתייחד עמו לשם נישואין עכ"ל

ולפ"ז לשאר כל המפרשים דמותר לישא תוך ל"י עכצ"ל דמותר להתייחד ומשום שהוכרחו חכז"ל להתיר לישא משום שאין לו מי שישמשנו או בי"ל בנים קטנים ואין חופה אלא יחוד ע"כ לא אסרו עליו להתייחד לכן לא אסיק הב"ח דצריך שמירה כשכתב פסק הלכם רק כתבו לרמב"ן דלדידיה עכצ"ל כן אח"כ ראיתי ברשד"ם חאה"ע סכ"ב עמ"ש הטור בסימן ס"א האיש שהכניס האשה לחופה היא כאשתו לכל דבר ומה היא החופה שתתייחד עמו אפילו לא בא עליה כיון שנתייחדו לשם נשואין הרי הוא כאשתו דהיינו שאין איש זר בין המתייחדים ועיי"ש שכתב שמדברי הה"מ פ"י מהלכות אישות דחופה לא הוי אלא שיתייחד עמה והיינו שהאיש והאשה נסתרו ואין שום אדם בבית עמהם ולא הביא שום חולק על זה עיי"ש וברמב"ם פ"ו מהלכות אבל דין ה' כתב דאם לא קיים פ"ו או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו הר"ז מותר לארס ולכנוס מיד ואסור לו לבוא עליה עד ל"י עכ"ל וכיון שאין כניסה אלא יחוד ע"כ דמותר להתייחד וצ"ע דהא בפ"י מה"א כתב הרמב"ם דאם היתה נדה אעפ"י שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו