תשורת ש"י ר

סימן צ"ה במלח הנתון בקערה התם טעמא אחריני כמ"ש במנ"י כלל י"ז סק"ד ועוד התם מלח שעל שולי הקערה נאסר כדי קליפה ואין השאר מצטרף וגם לפעמים נשאר מעט מלח על שוליו ואין בו ששים נגד הטיח שעל הקערה משא"כ הכא דסתמא יש ששים וא"א להכיר קליפת המי מלח שנוגע לשולי הכלי כולו נכנס בספק ומצטרף לבטל וכמ"ש הה"מ הובא בש"ך יו"ד סימן צ"ב סק"ח לכן הנח להם לישראל אלא במצוי גם ישראל בלא"ה יש לשלוח עם ישראל משום כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך כפרש"י בפ' בהר

שנב

עוד שאלת אם מותר למסור בהמה לנכרי בשבת להוליכה לשוק שיהא ביום ב' ויפקירנה בפני שלשה. זה אסור חדא דמבואר במג"א ס"ס ש"ה בשם שו"ת מהר"ם אלשקר דאסור למסור בשבת עצמו ואין הספר אצלי ונראה מש"ע הגאון ר"ז זלה"ה משום דבהמה כרגלי בעלים וקנה שביתת בעליה בכניסת שבת אם כן מה יועיל אם מפקירה אח"כ והולכת חוץ לתחום י"ב מיל

ועוד לפ"ד מג"א בסימן ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת כשאינו לצורך שבת נראה דגם להפקיר אסור וכ"כ באשל אברהם סימן תמ"ד סק"ב דאין מפקירין בשבת רק בחמץ התירו דאינו רק גילוי דעת בעלמא ול"נ בלא"ה התם דלצורך מצוה מותר ורמב"ן ור"ח וריטב"א כתבו גם כן דאסור להפקיר בשבת הובאו בחידושי רע"ק על א"ח סי' י"ג דלא כמג"א שם ועוד כיון דשולח הנכרי כדי שיעמוד הבהמה ביום ב' במקום רחוק וצריך לילך בשבת הרי אומר לנכרי שילך בשבת חוץ לתחום וזה אסור אפי' כשאומר לו בע"ש וכמבואר בסימן ש"ו ס"ט ובמג"א ס"ק י"ז

ב) מה שהקשה על פרמ"ג במשבצות ביו"ד סי' פ"ד ס"ק ט"ו שכתב דל"מ סינון ברוטב שיש בו מילבון והא שם בש"ע סי"ג מתיר להתיך דבש שיש בו נמלים ע"י סינון נראה דנמלים שם כולל ויש מיני גדולים יותר מהמילבון שהרי נמלה דאוגר בקיץ לחמה ומכניסה תבואה לחורין ודאי גדולה ממה שאנו קורין מילבון ובחולין כ"ז ע"ב איתא דהנמלים אוהבין צל ושונאים חום עיי"ש פרש"י ואנו רואין דהמילבין יוצאים לחום השמש אח"כ אמר לי ח"א שבשו"ת בית שלמה כתב דהעולם טועין מה שמפרשים נמלים היינו מילבין ועיינתי שם בחיו"ד סימן קנ"ה הביא ראיה ממכות ט"ז ע"ב דיש נמלים שבעשרה יש כזית וברברבי אפילו בשתים יש כזית מוכח דאינם מילבין דאפילו במאה ליכא כזית עיי"ש ולפימ"ש י"ל העולם אינם טועין דנמלים כולל מינים גדולים וקטנים והמילבין הם קטנים ובמיני גדולים יש שמעשרה יהא כזית ויש עוד גדולים ביותר דמשתים יהא כזית

שנג

שאלה עיר שהיה להם בהכנ"ס ובנאו אחרת יפה הימנה כי הראשונה היה קטן וגם חזו בה תיוהא ואין מתפללין עוד כלל בראשונה אם מותר למוכרה דבאותה עיר ד"פ בשנה יש יום שוק גדול ובאים ממקומות אחרים אפשר דינו ככרך שבא"ח סימן קנ"ג סעיף זיי"ן

המבי"ט שבמג"א סקי"ב מתיר כשאין מתפללין עוד בה והדג"מ בגליון המג"א שם ס"ק כ"ו הוקשה לו דדברי מג"א סתראי ננהו ממ"ש בסקי"ב בשם המבי"ט דהא כשנסתר תו אין מתפללין ולמה אסר למכור העצים ולבנים של כרכים ויל"ד למה המתין הדג"מ עד כה ולא הקשה כן על המג"א בס"ק ט"ז וצ"ל דבס"ק ט"ז דברי המג"א על מה שהוכיח מהרמ"א ובסקי"ב על דברי המחבר וי"ל דרמ"א ע"כ פליג אמבי"ט אבל בס"ק כ"ו דדברי המג"א נמי לפרש דברי המחבר קשה מנ"ל דפליג אמבי"ט ותירוצו של הדג"מ דחוק דבמבי"ט ומג"א לא נזכר כלל שא"א עוד להתפלל בו גם מ"ש הח"ס סימן ל"א דטעמו דהמבי"ט משום שכבר השכירוהו לדור בו שלא כדין וג"ז לא נראה דאם כן ה"ל להמבי"ט להודיעם שאסור להשכירו וגם למוכרו וגם המג"א ה"ל להזכיר דוקא אם כבר נשכר ואפשר לומר כיון דצורכי רבים הוי מצוה כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח סכ"א דמה"ט מתירין לו נדר שעד"ר דודאי רבים מסכימין אם כן ה"נ אחרי נמכר יעשו הקהל בדמ' המכירה צורכי הקהל וכן כשהשכירוהו לכן ודאי מסכימין וגם בכרכים שרי דאין לחוש שמא אין מסכימין ואף דכתב המג"א בס"ק ט"ז דא"י למכור דבר שאינו שלו שלא מדעתו וכונתו אף דשותף יכול למכור של"מ שותפו כמ"ש בית הלל בא״ע סימן פ"ו היינו בנשתתפו ליקח ולמכור דכן הדרך וע"ד כן נשתתפו משא"כ ביהכנ"ס נהי דבכרכים כ"ע שותפין בו מ"מ לא נשתתפו ע"ד למכור אך דעת המבי"ט כיון דמצוה הוא זכין לאדם שלא בפניו ונעשה שלוחו ובקצו"ח סימן רמ"ג סק"ה הביא מרשב"א ותוספת דמטעם זכין לא מצי למיעבד עובדא בשל חברו שלא מדעתו רק אם חברו זוכה באיזה דבר קנין במעשה זאת עיי"ש

ולכן ה"נ כשמוכרין הבהכנ"ס כמו דלכ"ע הוי חלק בהבכנ"ס ה"נ זוכין בדמיה משא"כ המג"א בס"ק כ"ו דקמיירי במתנה נהי דודאי היה לקהל איזה הנאה וחשוב כפרעון מ"מ כבר להוצאה ניתנה ועתה אין קונין שום דבר בעד הבהככ"ס ולגבי אחרים הוי פורע של"מ דמותר במודר הנאה דל"ח הגיעת הנאה לידו וכ"ש דלרחוקים גם מעיקרא לא הגיע לו הנאה ואם כן א"א למכור שלו של"מ וגם במג"א סימן תרנ"ח סק"ג מחלק בין למכור של"מ ובין ליתן של"מ

ומ"מ קשה איך הביא המג"א בסקי"ב דברי המבי"ט סתם ולא זכר דרמ"א ופוסקים שבסקט"ז חולקים עליו ובסקט"ז הסכים המג"א לאיסור

לכן נ"ל דודאי סברת המ"ב ומ"ש שבס"ק ט"ז כראי מיצק דמה אכפת לאחרים כיון דבלא"ה אין משתמשין עוד בהעצים ואבנים בדבר שבקדושה ויש במקומן בהכנ"ס אחר להתפלל בו כשיבואו וגם המג"א כתב רק שמא יש אחד דמקפיד וגם זה צ"ע לפימ"ש הר"ן בפ' בנה"ע דכ"ז רק מדרבנן א"כ הוי ספק דרבנן ונגד הסברא וצ"ל דהחמירו לכתחלה מלעשות מעשה להפקיע הקדושה ושוא"ת עדיף וזה דוקא בלבני ועצים אך כשהבנ"ס בנוי אם נאסר למוכרו ע"כ ישאר פנוי באין יוצא ובא ויוכל לבא למכשולת דבחורבא דמתא שכיחי זוכת כדאיתא בפ"ק דברכות דף ג' ואם יסגירה מי ישמור שלא לפתוח ואין אפטרופס לעריות וגם יש חשש מזיקין דשאיהיכת שער כדאיתא בב"ק דף כ"א ובמכירתה מסלקין המכשולות והיזקות מרבים ואיתא בש"ך יו"ד סימן רכ"ח ס"ק ס"ד דלסלק מכשול והיזק מרבים מתירין נדר שעד״ר דודאי כ"ע מסכימין ומפרט דכ"ז תקנתא דרבנן שלא להפקיע קדושת בהכנ"ס דרבים ולא עביד