תשורת ש"י קצט

לנו רק מה שגלתה התורה כשהודה בפיו כהתם דאמר כי הוא זה וההוא סמיא דלא אמר בפיו ליכא משום שאנח"ד ועכצ"ל כיון דמהימן לו כבי תרי דלא משקר הוי רגל"ד ומשום רגל"ד אין אוסרין אלא כששותקת דהוי כמודית וברגל"ד נאמנת לומר טא"ל אבל בנ"ד דהבעל הוציא מפיו דמהימן לו כבי תרי שאנח"ד אף שמכחשת ועוד דפרש"י בספ"ק דמכות דעדים אין רואים כמכחול בשפופרת וא"כ מעיד רק בידיעה בלא ראי' ולא עדיף מהיכא דהאמינה תורה ע"א כתרי דא"נ רק בראי' כמ"ש חת"ס ח"ב מא"ע סימן ק"א בד"ה ועוד עיי"ש ומלבד זה שפיר חזי בנ"ד דיש לאסרה מחמת הודאתה על דבר מכוער ואמירת הבעל שהכיר מבחוץ אצל החלון שזנתה ואף דמכחשת הרב שלא הודת הרב נאמן כמ"ש מעכ"ת משו"ת שיבת ציון סכ"ג דהאמינו הקהל אותם באו"ה וכה"ג בחו"מ ס"ס ל"ז ועוד דהרב מוטל עליו ואשמם בראשיהם והוי כנאמן בעל המקח והדיין בקידושין דף ע"ג ב' דמידק דייק כיון שמוטל עליו ונאמן אחד לבד להעיד עליה שהודית

וזה לי כעשרים שנה שראיתי בכת"י מגדול אחד שבדורינו על נידון אחד שביקש היתר ממאה רבנים ויסודי ההיתר היו חלושים וקלושים מאד רק האשה סירבה מלעמוד לד"ת והשיב גדול זה להתיר את הבעל מחמת סירובה לעמוד לד"ת ואינו זוכר מאיזה שו"ת הוציא ונידון דידן נ"ל שיש ללמוד זה ממ"ש בשו"ת רמ"א סימן י"ב אחר שהאריך הוא ותרי גדולים שעמו דמותר הבעל לדור עם אשתו אך לא מלאו לבם להתיר עד שיסכימו עוד שני גדולים וכתבו דאם האשה מעכבת הגירושין מאן דכאיב ליה ליזל לבי אסיא ועליה מוטל להביא היתר ברור מרבנים שמותרת לבעלה ואם לא תביא דשאי הבעל לגרשה בע"כ כיון שמגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן רגמ"ה ועיי"ש ואם כן ק"ו בנ"ד דמדינא נראה דאסור לדור עמה על האשה מוטל להביא היתר מגדולי הדור והיא מסרבת לעמוד בב"ד ישראל והולכת בערכאות דמותר בעלה לישא אחרת או לגרשה בע"כ

וגם לענין כתובתה והבעל עני נראה ג"כ כיון דהולכת בערכאות אין הב"ד נזקקין לטובתה להכריחו ליתן או להשליש הכתובה וכמבואר בחו"מ סימן כ"ו וכ"ש כאן דצריכה לישבע שלא זינתה ומי יימר דמשתבעת וכה"ג כתב בחת"ס ח"ב מא"ע סי' ק"א עיי"ש דיותר יש להתיר לבעל לישא אחרת ולהשליש לה גט דאותו החרם לא חמיר כ"כ כמ"ש בשו"ת הר"ן ולענין גביית כתובה כיון שצריכה לישבע מי יימר דמשתבעת ע"כ ישליש הגט בלי כתובה ולכשתיתרצה לקבל הגט יקוב הדין ביניהם עיי"ש ומ"מ מהיות טוב נ"ל שישליש שט"ח על הכתובה וכה"ג כתב בשו"ת רמ"א שם שיתן לה שט"ח אלא דהתם דא"צ שבועה אבל בנ"ד דצריכה שבועה ומסרבת לעמוד לד"ת ודאי סגי בהשלשת שט"ח בב"ד עד שתתרצה לקבל הגט ויקוב הד"ת ביניהם

ומעלתו העיר ממ"ש חת"ס ח"ב מא"ע סימן ק"ו דאם דר עמה הבעל אחר אותו מעשה נראה דמשקר במה שאומר שזינתה דמשוי נפשיה רשע ולע"ד אין בכך כלום כיון דנראה מתשובת הר"ם שבשו"ת הרשב"א סימן תתם דהיכא דיודע הבעל שזינתה מותר להתייחד עמה דלא חיישינן שיבא עליה דמאיסה בעיניו והובא בחמ"ח וב"ש סי' קי"ז א"כ ה"נ דודאי לא בעיל בפני עדים אלא דראינו דנתייחד עמה עדיין י"ל דלא בעיל ואם מודה דבעיל אף דמשוי נפשיה רשע מהימן במגו כמ"ש תוס' בכתובות דף ח"י ע"ב בד"ה מחמת נפשות דמהימן לעשות עצמו רשע אם יש לו מגו

שנא ע"ד שאלתו אם מותר לשלוח נכרי להביא לו מי מלח והנכרי שואב בכליו וממלא לחביות הישראל והעם נוהגין היתר ובעיניו הוא איסור ברור חדא לפימ"ש במג"א סי' תמ"ז סס"ק ט"ז דמליחה פולט מכלי בשיעור שיתן מים על האש ויתחיל להרתיח דלא כהש"ך בסי' ס"ט ס"ק ס"ח א"כ בודאי אסור דמי יוכל לצמצם בשיעור קטן כזה א"ד ול"נ דלדבריו תקשי קושיות המחה"ש שם איך סתם ביו"ד בש"ע שם דאם מלחו בשר בכשא"מ מותר לחזור ולמלוח בה בשר שכבר נמלח והודח דה"ל לבאר שלא יהא מונח שם בכדי שיתן על האש ויתחיל להרתיח דתירוץ המחה"ש משום דפשיטא שלא ישהה שעור כבישה כמו להש"ך שלא ביאר הש"ע שלא ישהה כ"ד שעות ולדברי מעלתו אינו דומה שיעור כ"ד שעות דידוע והיא שיעור מרובה משא"כ להמג"א דמי יוכל לצמצם וסתמו שוהה שיעור מיעוט כזה אע"כ ממ"נ או כהש"ך או דגם להמג"א יש שיעור ידוע וכל אחד יוכל לשער וגם החוש יעיד שלא יתחיל להרתיח עד איזה מינוטין ופשוט דמה ששואב ומערה לחביות אין בו שיעור זה ומה"ת לחוש דהנכרי שוהה בחנם ואחזוקי איסורא לא מחזקינין

עו"כ כיון דמי מלח א"א בהדחה אסור וכמ"ש רש"ל הובא בטו"ז יו"ד סימן צ"א סק"ב לענין להניח אוגרקיס מלוחים בקערה של נכרי ואף התו"ח אינו מתיר רק בשעה"ד א"ד וג"ז אינו דהא אם הושם היתר בכלי איסור מקונח והודח א"צ הדחה כמ"ש ש"ך שם סק"ג וכן הוא בסימן ס"ט סט"ז וש"ך שם ס"ק ס"ו וע"כ מה שהחמירו רש"ל ות"ח משום דס"ל סתם כלים אינם נקיים אבל המנ"י בכלל נ"ז ס"ק טו"ב בירר בראיות דסתם כלים נקיים חוץ בשעת הדחה או סכין ודלא כתו"ח עיי"ש ונוסף ע"ז יש לצרף דעת מהר"י מאורליינש דס"ל עכו"ם אנקויותא קפדי כדאיתא בפרק אין מעמידין דף למ"ד והובא בתו"ח כלל א' ס"ז ועוד כיון דדרך נכרי זה להתפרנס מזה י"ל דהוי כאומן וחנוני המבואר ביו"ד סי' קכ"ב ס"ו דמייחדים כלים נקיים

ועוד רש"ל ות"ח דמיירי במעט מלח שעל האוגרקיס דאין ששים נגד הטיח שעל הקערה אבל זה הממלא כל הכלי במי מלח סתמא יש בו ששים נגד הטיח וכמ"ש או"ה כלל ל"ג ד"ב וכלל ל"ד דין י"ג וי"ז דסתמא בכל קדרה יש ששים בתבשיל נגד שומן הדבוק והובא במנ"י שם סקי"א וא"ל דאסור לבטל איסור לכתחילה דהא כתב בשו"ת רשב"א סימן תצ"ז דבכלי של עכו"ם יש ספק שמח לא נשתמש בו בדברים אסורים ואף די"ל שא"ה דאב"י מותר ע"ז כתב הרשב"א את"ל שנשתמש בו היום שמא לא נשתמש היום בדבר האסור אבל כאן דחורפיה מחליא לשבח גם באב"י סתמא נשתמש גם בדבר האסור מ"מ י"ל אולי שואב בכלי שאין משתמשין בו רק בצונן ועוד הכא דבלא"ה י"ל שמא נקיים היו ואנקויותא קפדי אם כן ליכא רק חששא ומבואר בת"ה הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ד סק"מ ובסימן ל"ב סק"ח היכא דיש ספק אם יתערב בו איסור ואינו מיכוין לבטל ליכא איסור דאין מבטלין לכתחלה ומה שהביא מיו"ד