תשורת ש"י יט

בתכוין לבייש פטור במ"א בשידוך שאני דנתחייב בקנס ועוד דברי התפ״י אין להם שחר דהרי כל חוזר מהשידוך אין מיכוין לבייש רק סבה אחרת גורם גם מ"ש דליכא בושה דהכל יודעים שלא משום פגם בחתן ראשון מיאנו בו רק משום טובת היתומים וגם יש אומדנא דאדעתא דהכי לא נתקשר קשה לבדות בלא ראי' דאם כן אם יזדמן לחתן או לכלה שידוך בממון יותר בכפלי כפלים נימא אומדנא אדעתא דהכי לא נתקשר מתחלה אולו היה יודע שיזדמן לו כזה וגם ליכא בושת ופגם דלא מיאנה רק משום דעיניה כתנה בממון רב ועוד מאן מפיס גם כאן א"ל חפצה בהאלמן משום דמקובל עליה טפי והרי זה ביוש לראשון ואף דיש לחלק בין מניעת ריוח לפסידא דבפסידא י"ל יותר אדעתא דהכי לא נשתעבד מתחלה שיתן לאחרים והוא יפסיד וה"נ הוי כפסידא דצריך ליתנה לחתנו בשביל היתומים בני בתו ועיין רא"ש ב"מ פרק השואל סימן כ"ה דאם נפל ביתו של משכיר או כלליה לבריה א"י להוציא בשובר תו"ז דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי עיי"ש הרי דאם אינו כמכר היה יכול להוציאו אם נולד דבר שצריך הבית לעצמו או לבנו אף דנשתעבד ליתן הבית לשוכר דאדעתא דהכי לא השכירו מ"מ אין לנו לדמות האומדנות וכמ"ש בצלעות הבית סימן וא"ו דיש לחלק בין אומדן גדול לאומד בינוני ויפה כתב הטו"ז בא"ע סימן נו"ן סק"א דאין לנו אלא מה שאמרו הפוסקים ובפרק הזהב דף מ"ח ע"ב איתא דר"ח ב"י יהבי ליה זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא דאסור לחזור בו וחייב במש"פ ולא אמרינן אומדנא אלו ידע שהיקר מילחא לא היה מוכר בזול אפילו נתייקר הרבה ויוקר שכיח משא"כ מיתה לא שכיח ואין פותחין בנולד כדאיתא ביו"ד סרכ"ח סי"ב

ב) וששאלת למה נוהגין לפסוק כהב"ש כשחולק על חמ"ח וכהמנ"א כשחולק על הטו"ז ואם ידע המג"א מן ספר טו"ז שעל א"ח הכה בש"ך חו"מ סי' ב"ה ס"ק כ"א וביו"ד בכללי הוראות ס"ס רמ"ב כתב דגם בפוסקים פסקינן כבתראי היכא שראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא וא"כ הרי ב"ש ראה דברי החמ"ח כמובא בב"ש כמה פעמים וגם המג"א ראה ספר טו"ז של א"ה כדאיתא בא"ח סימו ג' סע"י סק"ח ובסימן תס"ט סק"ב ובסימן תע"ב סק"ו

שאלה בני מיר שישבו בקצה העיר והיו רחוקים מהמקוה של שאר הקהל הרבה ורצו לעשות להם מקוה לעצמם ולא הסכים הרב ועשו המקוה בהכשר על פי הוראות מורה הוראות ממקום אחר ואסר הרב המקוה אם יש בכחו לאסרו הנה בשו"ת הרא"ש כלל זיין ס"א דציבור יכולין לאסור המותר משום מגדר מלתא ומה שאוסרין אסור לכל בני העיר דרשאין הציבור להתנות ולהסיע על קיצתן כמו דרשאין להתנות ולהסיע על קיצותן ליתן לזה ממון חברו עפ"י קיצותן ואין בו משום גזל עיי"ש הרי דהשוה אותן וכל מקורו מהא דמסיעין על קיצותן וביש"ש ב"ק פ"ט ס"ז כתב דלאו כל כמיניה אפילו יחיד בדורו למגזר ולמקנס א"ל מרוצה לעם בהרמנא דדהו ומ"מ אין הכל תלוי בממונה לבד אם לא שהוא מומחה וגדול בהוראה לאו כל כמיניה למקנס בדין יחידי אם לא בהסכמת טובי העיר שמסייעין על קיצותם ויושבים עמו בדין ודעתם למיקנס ולמנזר עיי"ש והש"ך חו"מ סימן כ' סק"ד כתב לעיין בו וכ"כ הש"ע שם דוקא גדול הדור וברי"ף ורא"ש בפרק הגוזל דף צ"ו וטור חו"מ ס"ב כתבו דוקא גדול הדור כגון ר"נ וממונה עפ"י הנשיא או טובי העיר אבל דייני דעלמא לא וכ"כ הב"ח אלא דס"ל דגדול הדור אפילו אינו ממונה ובפרק אין מעמידין דף ל"ו ע"א איתא דניאל גזר על השמן ולא קבלו עליהם ולא חל הגזרה וכן תלמידי שמאי והלל שגזרו דוקא כשקבלו עליהם ולפי שלא נתפשטה גזרתם ברוב ישראל יכול ב"ד אחר לבטל עיי"ש הרי אף דדניאל גדול הדור היה לא חל גזרתו כיון שלא קבלו עליהם הגזירה וכן ב"ד ב"ש וב"ה דלא נתפשטה הגזירה ברוב ישראל קשה איך לא חשו לגזרתם אלא ודאי דאין יכולים להטיל איסור אם לא ברצון הציבור ועיי"ש בר"ן דגזרה שלא פשט איסורו ברוב ישראל ומ"מ יכולין לעמוד בה רוב הציבור זו היא ששנינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ומנין ועיי"ש וקשה ואיך לא יפשוט איסורו וכי ברשיעי עסקינן אע"כ דאין יכולין להטיל איסור בעל כרחייהו אם הרוב אין רוצין לקבל אלא דמקומות שקבלוהו צריכין ב"ד גדול ממנו לבטל ועכ"פ מוכח דרב שאינו גדול הדור אין בכחו ליגזר ולקנוס ולאסור את המותר וצ"ע הא דניאל גדול בדורו הוי ולמה אהני מה דלא קבול הגזירה עליהם רוב ישראל ואולי דודאי בין רוב ישראל הוי כמה גדולי הדור ואין בכח גדול הדור רק על קטנים ממנו או אפילו הוא גדול הדור שאין יחיד כמותו מ"מ בצירוף הרבה חכמים שוקלין כנגדו ועיין רמב"ן בחידושיו על סנהדרין פאד"מ בשם רה"ג ובש"ע א"ח סימן תרי"ח ובב"י ובמג"א סק"ד ולע"ד יש לחלק בין אם גדול רק מכל אחד ואחד ובין אם גדול מכולם ביחד וכהא דפ"ב דאבות אם יהיו כל חכם ישראל וכו'

ובריטב"א פרק אין מעמידין דף ל"ו כתב בשם הר"י דשמעינן מש"ס דהתם דכשמחרמין חרמות בביהכנ"ס דאם אין בהסכמת רוב הציבור אין חייבין לקב עליהם אא"כ יש שם גדול ותקנה וגזרה דין אחד להם וכן היה חומר מירי הרב דכל תקנה שרוב הציבור והוא החשוב במנין וחכמה הסכימו בה אף שהמיעוט צווחין חייבין אם יש בגזירה ההוא תקנה לציבור מתקנין על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשות כן מדעתו כדאיתא בפ"ק דב"ב את"ד הרי דתחלה כתב אם יש שם גדול ולא כתב חבר עיר כמו לבסוף ומשום דחבר עיר אם אינו גדול הדור כר"נ בדורו לאו כל כמיניה לבדו להחרים ולתקן ולמגזר וד"מ ותקנה ולמגזר איסור ולהחרים דין אחד להם ועיין בשו"ת אריה דבי עילאי חיו"ד ס"א כתב גם כן דאין לרב זולת הציבור כח לאסור את המותר מחמת שנראה מאומד הדעת שהוא לגדר וסייג והביא שם בן מהפ״ת סימן א' סקי"ט ומשו"ת זכרון יוסף חחו"מ ס"ב ועי' ריב"ש ס"ס רנ"ג אם באו יחידים לעשות להם בית מדרש לתפלה ובאו אנשים למנוע משתקין אותם בנזיפה כי מעכבין הרבים מלעשות מצוה וחייבים נדוי ואם נותנין טעם לדבריהם מפני ישוב ביהכנ"ס שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שתיהן עכ"ל והביאו רמ"א בחו"מ ס"ס קס"ב וה"נ מונע רבים מלטבול לקרים או מחמת חסידות מפני ריחוק המקוה ואפשר ימנעו הנשים מטבילת מצוה בזמנה מחמת גשם ושלג וקור ומ"ש המג"א בס"ס