תשורת ש"י קצח

לסמוך עליהם בפסול דרבנן כדאיתא בנדה ובכללי הוראה ביו"ד ס"ס רמ"ב וכיון שיאמר התינוק שהוא למד הרי לא נשתנה צורת האות מחמת הקריעה וכשר כמ"ש מ"ב בתשובה כ"ג וכ"ד וב"ש שם ומסתימת דברי המ"ב משמע נמי דא"צ לכסות מה שלמטה רק אם לא נשתנה האות מחמת הקריעה כשר

ושאר האותיות שנקרעו מהטופס אף אם נתקלקלו האותיות לא גרע מנמחק לגמרי ואפילו לא יכירם התינוק כשר כיון דלא נשתנה לגיריעתא רק אין להם צורת אות ומה דאינם מוקפים גויל מחמת הקריעה ג"כ אינו מעכב כמבואר במ"ב שם. ומה דשאל שעדי ההרשאה ראשונה הם עצמם ע"ח על הגט אינו מעכב במקום עיגון אם כתוב בהרשאה ועדיו התתומים בו הם החתומים כאן למטה כדאיתא בפ"ת לסג"ש אות ב' ואם כתוב ועדיו פו"פ מניין לו שהם הם החתומים בגט ואם מ"מ יודע כן והוי ריעותא דה"ל לכתוב הם החתומים כאן למטה דמשמעות פו"פ משמע דהם עדים אחרים מ"מ אינו שינוי רק קיצור לשון דלא כתבו אנו פו"פ כמו בפרק בתרא דיבמות דף קכ"ב אני איש פו"פ וכו' ולא גרע מנפסד ההרשאה לגמרי דבשעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה כדאיתא בסי' קמ"א סכ"ד ואף דכאן עשה שליח ראשון שליח שני ובזה מדינא צריך הרשאה כדי לכתוב בו שהרשהו הבעל לעשות שליח שני גם בלא אונס וחולי כדאיתא התם מ"מ הרי לפנינו בהרשאה שניה שהבעל נתן רשות לשליח ראשון לעשות שליח שני וכן בשאלות הב"ד לשליח ראשון אומר השליח שהבעל נתן לו רשות לעשות שליח שני וכתב בג"מ הובא בפ"ת שם סקי"א דפשוט דשליח נאמן על זה גם כשאין הרשאה בידו וא"כ במקום עיגון יש לסמוך למסור הגט לאשה ומה דמסדרי הגט לא דקדקו בזה כבר כתבו האחרונים והובא בסימן קמ"א ס"ל דדבר שאינו מפורסם ואינו מבואר להדיא בסה"ג אין חשש לומר עליהם שאינם בקיאים וה"נ אפשר לא נזדמן להם שתי כתי עדים כשרים והוכרחו ליקח רק כת אחד ובנוסח ההרשאה לא ידעו שצריך לשנות הלשון או לא קראוהו בדקדוק ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"ג בגט שנכתב בו פלוני דהוא פלוני דלשון דהוא משמע כמדבר בעד אחר מ"מ במקום עיגון ושעה"ד יש להכשיר עיי"ש ועיין ברכת המים בסג"ש אות ג' דכמה פוסקים ס"ל דעדיף דעדי חתימה שבגט יהיו ג"כ עדי הרשאה ובסדר הגט להג"פ אות קפ"ב כתב די"א דעדי הגט יהיו עדי הרשאה וכן נוהגים בקוסטונדינה

שמט

שאלה אחד בא לחלוץ וניסו אותו ועקר רגלי ימין ג"פ תחלה וכן עקר רגל שמאל ג"פ תחלה ואמר הדיין דזה אטר מדכתב הנוב"ת ס"ס קנ"ה אבל אם רוב פעמים עקר ימין תחלה עכ"פ אינו אטר ולא גרע משולט בשתי רגליו עכ"ל משמע דוקא כשעקר רוב פעמים ימין תחלה והשבתי מאין הרגליים לומר כן על הנו"ב ובמג"א סימן כ"ז סק"י מוכח דבשוין ל"ה אטר ומדדייק מסיפא לידוק מרישא אפכא דז"ל הנו"ב ואטר מקרי שעפ"י רוב עיקר שמאל תחלה אבל אם עפ"י רוב עיקר ימין עכ"פ אינו אטר ולא גרע משולט משתי רגליו שחולץ רק בימין ואדרבה יש להוכיח מדבריו אפכא דמה בעי הנו"ב במ"ש אם עפ"י רוב עוקר ימין עכ"פ אינו אטר דפשיטא ואצ"ל ומה כונתו בעכ"פ שכתב אלא דנו"ב לא פסיקא ליה דאזלינן בזה בתר רוב וכן נראה להדיא ממ"ש בח"ס ח"ב מא"ע סימן צ"א הב"ד נסוהו ועבר הימין ברישא ד"פ ובשמאל עבר ב"פ ברישא ודנוהו לשולט בב' רגליו ולא ערערו הגאונים רע"ק והח"ס ז"ל אחר הב"ד למה לא אזלי בתר רובא דנ"מ טובא דלהב"ד אם עבר תחלה בשמאל ד"פ ובימין ב"פ הוי ג"כ שולט בב' רגליו ואי אזלינן בתר רובא הוי אטר וכן נ"מ בכה"ג לענין חטאת בכותב בשבת בשמאל ועפ"י רוב דרכו לכתוב בימין דלהב"ד הוי שילט בב' ידיו וחייב חטאת כדאיתא בפ' הבונה דף ק"ג ונ"מ בהנחת תפילין אם רוב פעמים כותב או עושה מלאכתו בשמאל אם יניח על ימין דעלמא דאם הרוב מסייע לימין שלא יצא מרובא דעלמא לא אזלי בתר הרוב כ"ש אם הרוב בשמאל ובאמת טעמייהו צריכא רבה ואפשר כיון שנולד כך ברובא ומיעוטא ומעולם לא היה הרוב לבדו אין כח הרוב יפה לבטל המיעוט והוי כמחצה על מחצה וכעין שכתב המרדכי בסוף חולין אהא דרקקה דם דחליצתה כשרה דא"א בלא ציחצוחי רוק דלא בטל הרוק ברוב משום דתחלת ביאת הדם נעולם היה מעורב עם המיעוט רוק ונראה דהנו"ב מספ"ל לכן כתב דאם עפ"י רוב עוקר הימין תחלה אפילו נימא דלא אזלינן בזה בתר הרוב והוי כמחצה על מחצה מ"מ אינו אטר דלא גרע משלט בשתי רגליו ולפ"ז מוכח דמחצה על מחצה הוי שולט בשתיהן

שנ

ע"ד שאלתו ממני להצטרף להתיר האיש לישא אחרת על אשתו או לגרשה בע"כ הנה אחרונים חלקו עמ"ש בשו"ת הרשב"א בסימן אלף רל"ז דאם הבעל אומר דמאמין להעד שאומר שזינתה האשה עמו כבי תרי אינה אסורה עליו רק כשאין האשה מכחשת והביא סעד מפרש"י בקידושין דס"ו בההוא סמיא דאמר שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה הואיל ואינה מכחשת עכ"ל ויש לדחות דנהי דתורה לא האמינו לע"א מ"מ הוא דמאמינו כבי תרי שאנח"ד ומה מועיל דמכחישתו אלא דס"ל לרש"י נהי דלא חשיד אצלו דמישקר מ"מ י"ל דאומר בדדמי מחמת איזה רגל"ד וכסבור באומדן דעתו דודאי זינתה ורש"י בקידושין דף ע"ג ב' ס"ל בהא דנאמן בעל המקח בזמן שמקחו בידו דחיישינן דלא דייק ואומר בדדמי וכמו שכתב בנתיבות סימן ל"א דמזה מוכח דע"א א"נ משום דאומר בדדמי וכ"כ הרא"ש ביבמות דף קט"ו ס"ג דבע"א י"ל דאומר בדדמי היכא דיש חשש בדדמי אך מבואר בפסקי תה"ד סימן רכ"ב ובא"ע סי' קט"ו כשיש רגל"ד נאמנת לומר טא"ל ולכן כששותקת דשתיקה כהודאה במה דיודעת אסורה לכן כיון דמהימן לו כבי תרי דאינו משקר אלא ודאי עכ"פ ראה רגל"ד ואומר בדדמי אסורה משום שהודית וז"ד התם דהעד אומר שזינתה עם אחר משא"כ בנ"ד דאומר שזינה עמה דל"ל דאומר בדדמי אסורה אף דמכחישתו

ועוד בההוא סמיא דא"ל שמואל אי מהימן לך הרי לא אמר בפיו דמהימן לו דא"כ הל"ל כיון דמהימן לך וא"כ לדעת מהר"י באסן וסייעתו דשאח"ד משום נדר הא אמר שמואל בשבועות דף כ"ו ע"ב דאינו אסור בנדר רק כשיוציא מפיו וגם למ"ד דשאח"ד משום הודאות בע"ד דפרש"י בקידושין דף ס"ה ע"ב דילפינן מדכתיב אשר יאמר כי הוא זה והוא גזה"כ כמ"ש קצו"ח סימן ל"ד סק"ד א"כ אין לנו