תשורת ש"י קצה

גם לקטנה מתורת לחי אם נ"ב ושמ"ב הוי לחי אבל אם גדולה עומד מרובה על הפרוץ דאינו ניתר מתורת לחי כלל דליכא פרצה דהמיעוט בטל לרוב ל"ל כלל הואיל ולכן קטנה אסורה דכיון דאינו נראה לצד חלל המבוי לא מהני לקטנה לבד וזה דמתרץ הירושלמי במשוכין יותר מעשר דאזי עומד של גדולה מרובה עה"פ כיון דקטנה רק פרוץ עשר אמות דהא הוי פתחה של גדולה ויותר מעשר אמות לא הוי פתח לכן קטנה אסורה אבל אי הוה כותלי גדולה רק משוכין ד"א נהי דבחצר מהני דהוי היכר בחצר מ"מ רק מתורת לחי מהני כיון דפרוץ מרובה על העומד וקטנה נמי תשתרי בתורת הואיל וא"כ עכ"פ מוכח דלתוס' לחי משוך ד"א דמהני בחצר הוא רק משום היכר לחי ולרש"י לחי משוך ד"א אינו מתיר גם בחצר מרובע כ"ש כשארכו יתר על רחבו דדינו כמבוי אף לחומרא כמ"ש טו"ז סימן שס"ה סק"ג

עוד ראיה מהטוש"ע סימן שס"ה ס"ג דמבוי שנפרצה במילואה לחצר החצר מותר משום דיש גיפופין לחצר משתי צידי הפרצה והמבוי אסור אם נכנסו כותלי המבוי לתוך החצר ורחוקים ג"ט מגיפופי החצר ולא עירבו בני החצר עם בני המבוי וא"כ מיירי דגיפופי חצר אין במשכן ד"א דאל"כ אפילו לא נכנסו כותלי מבוי לתוך החצר אין להם דין לחי להתיר המבוי כדלעיל שם סימן שס"ג וע"ז כתבו הטוש"ע דאם החצר של יחיד אפילו ערבו בני החצר עם בני המבוי ואפילו פרצת המבוי באמצע החצר אסור וכתבו מג"ד ומג"א הטעם שמא מימלך היחיד ובנה בתים ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותלי אורכה לכותלי אורך המבוי וה"ל מבוי נפרץ מצידו של חצר ונראה כמבוי ארוך ומשוך עד רה"ר וכן הוא בש"ס פ"ק דעירובין דף חי"ת וא"כ אם איתא דכותל בית עולה משום לחי מה בכך דהיחיד יבנה בתים ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותלי אורכה לכותלי אורך המבוי מ"מ הרי כותלי הבתים נמשכין לחוץ מכותלי המבוי ואין כותלי המבוי נכנסין תוך החצר א"כ הרי נראה בחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ולמה מבוי אסור ועכ"פ ה"ל לפוסקים לבאר דאם אין בחצרו של יחיד עודף מצדדי המבוי ד"א מכל צד מותר דהא עד עתה רק בהכי מיירי ואיך קפסיק ותני אח"כ דבחצר של יחיד אסור דהא מבואר בספר האשכול בהלכות עירובין סי' ס"ד דאם אין כותלי המבוי נכנסין לתוך החצר ניתר המבוי ע"י גיפיף החצר שמצד אחד בתורת לחי אף דנפרץ המבוי בצידי החצר ושוה אורך כותל המבוי עם אורך כותל החצר וכן מוכח בטוש"ע שם סי' שס"ה ס"ג דברישא דמתיר בלא נכנסו כותלי המבוי בחצר משום דגיפופי החצר הן לחי למבוי לא מפליג בין נפרץ המבוי בצד החצר לאמצע ובין חצר דיחיד לרבים כמו דמפליג תכ"ד בסיפא

שדם

על ראיה שהבאתי לעיל מרש"י דף ט"ו השיב השואל דמנ"ל לרש"י דהעמוד היה בראש מבוי אחר דלמא למבוי זה אשר היציע עומד שם א"ו דמקובל היה רש"י וה"נ מקובל היה דהיציע היה יותר מד"א. והשבתי לו עפימ"ש רש"י בפ"ק שם דף ה' שכן היה דרכן שאין בתים פתוחין אלא לחצריהן והחצר לפני הבית והחצר פתוח למבוי עיי"ש והנה היציע אצל הבית ופתוח לבית וכדאיתא בחו"מ ריש סימן רי"ד ואם כן כיון שנכנסין מהמבוי לתוך החצר ומתוך החצר לבית ומהבית ליציע איך יהא היציע במבוי זה אצל כותל המבוי והא הבית והיציע לפנים הרבה מן המבוי לכן פירש"י דברחבו היה לו חצר פתוח למבוי אחר ולפנים מהחצר היה לו בית ומאחורי הבית יציע סמוך למבוי אחר והעמוד בראש מבוי אחר

שמה

שאלה מקוה ששאבו ממנה לנקותה ועשו נקב בדלי באמצע שוליים ושם גבוה קצה מצדדי השולים ומקבלת קצת מים יותר מרביעית מנקב ולמטה ובשו"ת ד"ח ח"ב תשובה ק"א פסק דצריך לשאוב שנית ועוד מחמת חוזק ביאת המים שאבו גם עם פלומפ ומבואר בשו"ת אמרי א"ש ומהר"ם שי"ק שהוא ספק כלי ועם כ"ז מחמת שהוא מעין חזק היה נשאר מים משלשים עד מ"ם ליטער ושפכו לתוכן ערך שבעה ליטער חלב ודייק מר מדתנן בפ"ז דמקואות מ"ה ג"ל מים ונפל לתוכן קורטב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפל למקוה לא פסלוהו ומדלא תנן רק ושינה מראיהן כמו במ"ג שם אע"כ להקל דוקא כשנשתנה למראה יין ממש א"ד גם אני כתבתי כן בחיבורי ליו"ד סימן ר"א סכ"ג אך בתוספתא פ"ה דמקואות והובא ברא"ש הלכות מקואות סי"ט תני רק נשתנה מראיהן והנה בתוספת זבחים פ"ח דף ע"ז ע"ב בד"ה רואין כתבו הא דתנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא דאל"כ בטיל במים וזה לכאורה ראיה לכאן דה"נ דוקא מראה יין ממש אך הוכחות התוספת מדאמרינן דדם השעיר לא בטיל בדם הפר משום דעולין לא מבטלין זה לזה או משום דהוי מב"מ ותיפוק ליה בלא"ה לא בטיל דאפילו היה דם הפר מים היה ניכר בו דם השעיר אע"כ אם היה דם הפר מים לא היה מחמת דם השעיר רק דיהה וחזותא בעלמא עיי"ש והשתא אם דם שעיר בדם פר אולו היה מים לא היה מראהו דם ממש אף דשעיר ופר שניהם בשנה שניה ללידתן וכמ"ש ברמב"ם פ"א מהלכות מעה"ק הי"ד איך יתכן דקורטב יין שהוא שמיני שבשמינית הלוג שנפל לג"ל מים יהא מראה יין ממש ודם סומק טפי מיין כמ"ש תוספת בריש פ"ב דסוטה הובא בתוי"ט ריש פי"ד דנגעים אף דיש לדחות קצת דשאני דם דעב יותר מיין ואינו מתערב כ"כ לכן לא מהפך המים למראה דם ממש ועיין תוי"ט מ"ב דפ"א דנגעים בד"ה הפתוך מ"מ נראה עיקר דלהכי תנן בזבחים מראית דם ובמקואות כמראה יין בכף הדמיון דא"צ שיהא ממש מראה היין כדאיתא בדחז"ל בכ"ד דכף הדמיון אינו שוה ממש וכ"כ בשו"ת חכ"צ סימן ע"ז ונ'ל כיון דאיתא בריש מכות דף ג' ע"ב דכמראה היין כשר דחמרא מזיגא מיקרי סגי שיהא ניכר דמים הללו כמזג ביין ואף דמזוג דעלמא בתרי ותלתא יין הכא אינו כן דהתנן קורטוב יין בג"ל מים וה"נ בחלב אם ניכר שיש במים זה חלב אף דלא נשתנה לגמרי מראהו כחלב כשר ורמב"ם וש"ע ביו"ד סימן ר"א סכ"ג שכתבו מראה יין ול"כ כמראה משום דבמשנה תני כמראה היין וא"א שיהא מראה אותו יין מעט שנפל בו לכן תני כמראה והם כתבו מראה יין לא אותו יין אלא יין דעלמא דיהה ממנו

שנית כתב מר כיון דלא ניער החלב יפה יפה עם מי המקוה נשאר עומד מלמעלה ובתחתיתו לא נשתנה המראה גם אכי חישבתי כן מחמת שכ"כ במג"ד א"ח סי' תס"ז סקח"י ויש ראיה לזה מפ"ק דמכות דף ד' ע"א אך בריטב"א שם כתב