תשורת ש"י קצג

די"ל שאני התם דנסתפק אם רבו התיר או אסר יטה לבו שודאי התיר אבל הכא דהב"ד מזכין הגט והדר עושין שליח להולכה יבינו דהב"ד נמי מספ"ל מ"מ יש לחוש דיורו היתר לעצמן לומר העיקר מה שזיכה מקודם ונתגרשה מיד ומה שעשו עוד שלית להולכה הוא רק ליתר שאת לרווחא דמלתא לכתחלה דהכי כ"פ עושין בבתי דינין ליתן שני גיטין והראשון עיקר והשני רק לרווחא דמלתא לכתחלה וכ"כ הטו"ז באבן העזר סימן ק"מ ס"ה לענין מומר המגרש דמזכה והדר עושה שליח הולכה דהזיכוי עיקר וסמכינן עליו בשעה"ד כשמת השליח ולא נתן הגט בידה דאין עושין שליח הולכה רק לרווחא דמלתא לכתחלה ומה שאמר החכם דב"ד יפה כחם נהפוך הוא דב"ד צריכין למיחש לכל מה דאפשר שלא יצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידם כמ"ש ריטב"א בפ"ג דגיטין ריש דף כ"ח וזולת זה אינו זכות לאשה במה שמתגרשת מיד דהא נעשה קודם שישא בעל אחרת ושמא עד שישא תשתפה או אם ישא שמא יגרש או תמות אשתו השנית וראשונה תשתפה וראויה לבעלה ויוכרח לדור עמה אם לא היה מזכה לה הגט ומ"ש אותו חכם דב"ד יש להם כח לזכות לשוטה אפילו כשיש בזיכוי זה גם כן חוב כמ"ש בנה"ך סימן ש"ה ויליף לה מהא דר"פ האיש מקדש מחלוקת הארץ על ידי נשיאים אף שהיו בהם קטנים דברי נה"ך צ"ע מאי ראיה מממון לאיסור דהפקר ב"ד הפקר ועיין ח"ס יו"ד סימן רצ"ה ואני תמה אי איתא דגם לענין איסור אישות נימא ב"ד נעשין שלוחין לזכות לקטן מן התורה אם כן בהגיע קטן סמוך לפרקו והוא יתום אין לו סמיכה וב"ד רואין לו שידוך הגון להשיאו לו אשה תהא מקודשת מן התורה ואם כן כמו שתפסו מהרי"ט ומה"ר בצ"א ושאר ראשונים ואחרונים על רי"צ שבמהרי"ק שרש ל"ב שכתב דאב שקידש אשה לבנו קטן דחלין הקידושין דאם כן איך אמרו בפ"ק דקידושין דף י"ט דאין אישות לקטן והקשה הש"ס אם כן הא דתניא כי ינאף א"א פרט לאשת קטן היכא משכחת ולא מוקי בשקידש לו אביו וכן הקשו מב"ב דף קנ"ו עיין מהרי"ט ח"ב סי' מ"א ומהר"ם אלשיך ס"ד ואם כן להנה"ך הק"ל דמשכחת ע"י ב"ד שקידשו אשה לקטן כשראו לו זכות אף דיש בו חובה דמתסר בקרובת ועיין בית שמואל סימן א' סק"ד

שגם

שאלה בית קטן רוחב שתי אמות משוך בפתח מבוי לרוחב המבוי או החצר וחלל המבוי אינו עשר אמות אם יעלה בליטת אותו בית לפס או לחי כי בשו"ת בית שלמה כתב דעולה במבוי ללחי באמצע סימן כ"ג

הנה בב"ש שם כתב רק דבית ודאי אינו עולה משום לחי דמסתמא יש ברחבו ד"א עכ"ל וי"ל דזה ודאי לו אבל אם בפחות מד"א יעלה ללחי גם הוא לא ברירא לו וגם לא הביא שום ראיה וכגון זה ודאי צריך ראיה דאל"ה אין לנו רק כלשון שבש"ס לחי ופס

והנה פשטות לשון רש"י בפ"ק דעירובין דף ה' ע"ב שכתב אהא דבולט ד"א אין עולה משום לחי דבמחשבה ל"מ לאפוקי מתורת כותל משמע דכותל בית אף דאין בולט ד"א מ"מ כותל בית הוא ולא נעשה בשביל היתר כלל אינו עולה ללחי דזה גרע יותר מן לחי בולט ד"א דמשום דהוה שיעור מבוי ליכא היכר כ"ש כותל בית ממש

ונראה דפליגי בזה ערוך ורש"י דבפ"ק דעירובין שם דף ט"ו בהא דלחי העומד מאליו איתא שם דההוא ברקא דהוה בי בר חבו דהוה פליגי בה אביי ורבא פרש"י ברקא יציע דהוי בי בר חבו והיה עמוד הסמוך את היציע עומד בראש מבוי אחר עכ"ל דקשה מי הכריחו לרש"י להוסיף עמוד שלא נזכר כלל בגמרא רק ברקא דפרש"י יציע והוא חדר קטן אחורי בית גדול כמו שהיה בבית המקדש של שלמה המלך ע"ה וכן פרשו רי"ף והפוסקים ברקא שבר"פ המוכר את הבית וה"נ איפלגי על אותו יציע הבולט לרחבו של מבוי בפתח המבוי אם עולה משום לחי דהוה לחי העומד מאליו דלא נעשה לשם לחי וכשר לאביי אע"כ דפשיטא לו לרש"י דבזה גם לאביי אינו עולה משום לחי לכן פירש עמוד הסמוך את היציע אך הערוך בערך ברקא פירשו בנין כמין תא על פני המבוי אם כן לדידיה עולה משום לחי דקי"ל כאביי והא דבערך אפתא פירש הא דהמוכר את הבית גזוזטרא וחלול מלמטה משום דהתם בש"ס איתא ברקא חלילא וכן נראה דמה"ט פירש רש"ג שבנ"י שם דהוא כמין איצטבא גדולה משום מלת חלילא דמשמע דאינו סתום במחיצות ומ"מ יותר נכון שלא לעשות פלוגתא בין ערוך לרש"י לדינא דלא הוי שתקי תוספת וש"פ מלהביא הך פלוגתא והערוך לא נתכוין רק לפרש מלת ברקא וכמו שפי' רש"י יציע ולענין דינא דהש"ס י"ל כרש"י דהיה עמוד סמוך לו

עוד נ"ל ראיה מהא דתניא בפ"ק דעירובין דף וא"ו יתר ע"כ אמר ר' יהודא מי שהיה לו שני בתים משני צידי ר"ה עושה לחי מכאן ולחי מכאן ונו"נ באמצע וכתבו תוספת פירש שתי חצרות דאין מבוי ניתר בלחי עד שיהו חצרות פתוחות לתוכו ובתוספתא גרסינן בהדיא שני חצרות עכ"ל וקשה טובא אם כן למה שינה הש"ס מחצרות לבתים נהי דאם ראו טעמא יכול אמורא לשבש ברייתא כמ"ש רא"ש בפ"ג דברכות סימן ל"ה הובא במבוא התלמוד אבל כאן אדרבה יותר נכון לשון התוספתא כמו שהכריחו התוספת ורציתי לומר לפמ"ש הרשב"א הובא במג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ה דלפיכך צריך במבוי שתי חצרות דכל שאין ריבוי דיורין בו משתמשין בו בהצנע וצריך מחיצה יותר ולא סגי בלחי עיי"ש והתינח לדידן דמבוי לא ניתר בלחי רק כשיש בו שלש מחיצות שלימות זולת הלחי אבל ר' יהודא דמיירי במבוי מפולש ועוברין רבים מבני ר"ה בו מעבר לעבר בלאו שתי חצרות א"א להשתמש בהצנע וכה"ג כתב מהר"י אלברציליני שבטור חו"מ סי' קנ"ד ס"י ושו"ת רמ"א סימן ל"ב לענין היזק ראיה לכן נקט הש"ס בתים להורות דלר"י א"צ חצרות דלא כהתוספת

אך התוספת צ"ל דס"ל דהשוו חכמים מדותיהן שלא לחלק בין מבוי למבוי וכמ"ש כה"ג מג"א בסימן שס"ג ס"ק כ"ה ומ"ש תוספת בפרק הדר דף ס"ה ב' בד"ה התם דלחומרא לא אמרינן לא פלוג היינו דס"ד דהבעיין התם הכי הוה וכמ"ש יד מלאכי סימן שנ"ז במסקנתו ומדברי תוספת הללו ראיה להמג"א והי"מ

וא"כ הק"ל למה שינה הגמרא לשון התוספתא ולכן נ"ל משום דקשה דיתר על כן המ"ל דגם לחי א"צ דהא מחיצות החצרות נמשכין מחוץ נגד ר"ה