תשורת ש"י קצ

ולהשכירו ולעשות בו מלאכה להפרע חובו ממנו הרי הוא כקרקע דיש למלוה שעבוד עליו ובחזקתו של מלוה הוא ומוקמינן בחזקתו שלא נפרע

ועוד לפמ"ש בנו"ב הנ"ל דחזקת פנויה לא מהני לאחריני דשמא אלו היתה לפנינו היתה מודה שנתקדשה ובידה לבטל חזקתה א"כ ה"נ התם בסי' קי"ד דשבועת המלוה מחשש דלוה עשה קנוניא עם המלוה א"כ שמא יש שובר בידו ויכול לבטל החזקה רק קנוניא עשה משא"כ הא דסימן כ"ח דהגוי הא קמן והציל עצמו בעד שקר ואם היה שובר בידו היה מוציאו וגם ל"ח לקנוניא רק להטיל שבועה על המלוה ולא להפסידו לגמרי

שלד

מה שתמה עמ"ש בערך ש"י סי' תכ"ז דאוצרת פטור ממעקה דל"כ בשעריך והא בסיפרי פ' תצא מרבי מקרא דלא תשים דמים בביתך לא עלי תלונתו אלא על הרמב"ם דמה יועיל תירץ הכ"מ והסמ"ע לזה שהוא נתרבה בספרי מקרא לחייבו במעקה וריבוי זה ליכא במזוזה אך נ"ל דדחאה הרמב"ם מחמת ש"ס שלנו בב"ק דט"ו ודף מ"ו דדריש שלא יגדל כלב רע בביתו מהך קרא דל"ת דמים בביתך וא"כ ליכא יתיר בקרא לחייב אוצרת במעקה וסיפרי גופא תני דלולא הך יתיר ה"א דוקא בית המיוחד לדירה ועל הספרי עצמו קשה דהדר בסיפא אמר לגגך אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות ת"ל ולא תשים דמים בביתך דמנ"ל לאפוקי מכח הך קרא מפשטיה דקרא דבית ולא אוצרת גג ולא בורות כיון דמרבי חד תו מנ"ל אידך וא"ל דשקולין הן ויבואו שניהם דודאי ל"ד גג שבאוצר דלא שכיח היזקא כמ"ש הסמ"ע לבורות שיחין ומערות שבחצר דעוברין ושבין שם תדיר אע"כ צ"ל מי ששנה רישא דספרי לא שנה סיפא כדאשכחנן בב"ק דף מ"ז ע"ג ובכ"ד ואפילו היכא דלא מצינו מפורש פלוגתא דתנאי י"ל ממי ששנה וכו' כמ"ש ביבין שמועה כלל ס"ה ובי"ט והרמב"ם הכריע כסיפא דספרי מחמת הש"ס דדריש הך דלא תשים שלא לגדל כלב רע בתוך ביתו דשכיח היזקא כמו שיח ומערות דהכל בביתו וחצרו דשכיח עוברין ושבין ויבואו שניהם מהך קרא משא"כ מעקה לאוצרות אח"כ מצאתי בשו"ת שדה הארץ בחחו"מ שאלה כף תירץ נמי דהרמב"ם דחה הך דספרי מחמת הש"ס דב"ק הנ"ל והביא מכה"ג על או"ח בהגהות הרמב"ם שפירש רישא דספרי שיסכים לדעת הרמב"ם לפטור ממעקה ואינו ת"י ואפשר י"ל כיון דלפי ממה דדרש בסיפא דל"ת דמים מרבה בורות וכו' תו ליכא ריבוי לדרוש על אוצרות דלא מצוי היזקא כ"כ עכצ"ל דהכי קאמר הספרי אלו לא נאמר לגגך ואיצטריך ל"ת דמים בביתך לרבות בורות ה"א לרבות אוצרות למעקה עכשיו שנאמר לגגיך ואיצטריך ל"ת דמים לרבות בורות וכו' תו לא מרבינן אוצרת למעקה וכה"ג מצינו בר"ה דף ל"ד האי תנא מעיקרא מייתי וכו' וכה"ג בר"פ א"נ דף ס"א ובב"ק דף ג' ע"א בתוס' בד"ה אצטרך ועיין פ"ד דב"ב משנה ד' ברע"ב ותוי"ט דדרך חצרות להיות בהן בורות שיחין ומערות ולפעמים הם תוך הבתים

שלה

על מ"ש בערך ש"י סימן רג"ע דל"מ שאלה בהפקר כתב לי ח"א דמפורש בר"ן נדרים דף פ"ה ואפריון נמטייה שהביא ראי' לדברי אך יש לדחות דז"ל ר"ן שם כל שזכה בו אחר קנה וכו' ע"י שאלם קנין ממונו של זה אינו בטל שאיני מוצא שאלה בהפקר ומש"ה יטלו בע"כ וכו' הרי דכתב רק על אם כבר זכה בו אחר וכן ראייתו ומש"ה יטלו וכו' ג"כ רק על אם זכה בו אחר ובנדרים דף נ"ט בתרומה ביד כהן ל"מ שאלה כתב הר"ן כיון דזכה בה כהן ואך דממ"ש שאינו מוצא שאלה בהפקר משמע אפי' לא זכה בה אחר מ"מ זה אינו ראיה מוכרחת מצד עצמו כיון דגם להיפך לא נמצא רק כלפי מ"ש קנין ממונו של זה אינו בטל דזה מהסברא לכן כתב שאיני מוצא שאלה בהפקר להוציא מסברא זאת

שלו

עמ"ש בערך ש"י סימן ק"כ באם התנה המלוה שיחזיר הלוה המעות לידו ודאי למעט אשת המלוה הקשה ח"א שמא נתכוין למעט אפילו ישלח המלוה שליח שיביא לו המעות. הלא כתבתי שם כיון דעכשיו שולח שיביא המעות מחל על תנאו ולענ"ד אפילו פירש בתנאו שלא יתן הלוה המעות אף כשישלח המלוה שליח ליתן לו המעות מ"מ כשעכשיו שולח הרי ביטל תנאו ואחר דבריו אחרונים אנו הולכין וכמ"ש הה"מ בפ"ו מה"ג וב"ש סי' קל"ד סק"ג בשם כמה ראשונים דאפילו פירש בשעת מסירת מודעא דכל מה שיבטל המודעא אח"כ כל דבריו יהיו בטלים מ"מ אם אח"כ אומר דמבטל כל מה שאמר תחלה הולכין אחר דבריו אחרונים ואם כן ה"נ וממילא כשלא פירש רק אמר שיתן לידו לא נתכוין למעט שלוחו דבכדי לא עביד

אך כאן שלא פירש בלא"ה כיון דסתם תנאי רק אם יקפיד כמ"ש הר"ן הבאתיו שם א"כ מהיכי תיתי לומר דמיעט כשישלח שליח מדעתו וודאי מיעט רק על שלא מדעתו

ומ"ש דבשלמא במנחות דרש ממ"ש ידו דהיה סגי לכתוב יד ומיותר הואו. כאן כל התנאי מיותר דבלאה"נ הדין בחו"מ סימן ק"כ דהמעות באחריות הלוה עד שיפרע ליד המלוה או ליד שלוחו

שלז

עמ"ש בערך ש"י סימן ת"כ דקורא לחברו גנב ומברר שהוא אמת פטור מקנס הביוש ודלא כשבו"י וח"א השיב כמו המקדש ע"מ שאני צדיק ונמצא רשע חוששין שמא הרהר תשובה ה"נ וזה כונת רמ"א בסימן ת"כ שכתב הקורא לחברו עבד או ממזר והוא אמת פטור דר"ל דוקא עבד או ממזר דזה אמת אבל גנב או גזלן שמא הרהר תשובה ואין ידוע אם אמת את"ד. יעיין בשו"ת מהרמ"פ סי' ל"ז דמקדש ע"ת שאני צדיק טעמא רבה איכא מאחר שאומר כך ורוצה בקידושין מסתמא רוצה לקיים תנאו אבל שיהא דבר כללי על כל בעל עברה בלא טעם וסברא אי אפשר עיי"ש ועוד נ"ל כיון דהקידושין ודאי והספק בתנאי דתנאי מלתא אחריתי הוא לכן חוששין וכה"ג כתב בקונה"ס כ"ז ס"ח וס"י

אך גם להי"א שבא"ע סימן מ"ב ס"ה בהג"ה דהמקדש לפני רשעים חוששין דלמא חזרו בתשובה היינו לחומר איסור א"א חששו וכמ"ש בית הלל סימן ל"ח על א"ע וכבר אמרו בספ"ק דב"מ דף כ"ף מה מדמית איסורא לממונא והכא איך נוציא קנס מזה ואדרבה קולא לנתבע ומה שנסתייע מלשון הרמ"א דס"ל כהשבו"י זה לא אפשר דהא לפני זה כתב הקורא לחברו מלשין