תשורת ש"י קפח

דלא אתמר בש"ס דגזרו אין לנו לחדש גזרה מדעתינו אף בדומה ובתב"ש ס"ז סק"כ נמי כתב דאין לחדש גזרה חדשה בדרבנן א"ל נזכר בפירוש וי"ל אולי לא גזרו חכז"ל בזה דכללא בדרבנן היכא דמספקא מקילין עיי"ש

ועוד חזינין בפרק הנזקין דף ס"ב דלא חשו משום כדי חייו דבדד וגבל הרי אף דהיה ראוי לגזור לא חשו משום כדי חייו ה"נ ק"ו הוא דאותן בע"ג כל מחייתם רק מזה ואם נגזר פסקית לחיותם לגמרי

עוד כתב דלרמב"ן שעה"ת דאפילו מידי דלאו מלאכה רק טרחא אסור מדאורייתא בשבת אם כן פשוט דיש בו משום שביתת בהמתו אפילו להוציא משא בכרמלית אף דכל שהוא משום שבות מותר בבהמתו עיי"ש ואישתמיטתיה דברי הגמ"ר שבמג"א סימן ש"ה סקח"י דאפילו למ"ד תחומין י"ב מיל דאורייתא מ"מ כיון דליכא כרת ליכא משום שביתת בהמתו ועיי"ש בחידושי רע"ק

ועוד הא מבואר ברמב"ן ריש פ' קדושים דהמלאכות אסר בלאו והטרחים בעשה וקי"ל דבמצות עשה א"צ לבזבז יותר מחומש להציל עצמו מלעבור כמבואר ביו"ד סימן קנ"ז ס"א בהג"ה וכאן דכל פרנסתו תלוי בזה פשיטא דא"צ לבזבז אף דכאן אינו רק מניעת ריוח מ"מ חשוב פסידא כיון דזה מו"מ שלו וכמ"ש הרא"ש הובא במג"א סימן תקל"ט סק"ט דביטול מו"מ פסידא הוא ואם כן הוא רק בימי חוה"מ כ"ש דביטול פרנסה שלעולם דאין לך פסידא גדולה מזה וכ"ש לפימ"ש ראב"ד הטעם כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור הובא בריב"ש סי' תפ"ז

הן אמת די"ל דוקא לבטל מ"ע בשוא"ת א"צ לבזבז וזה תלוי במה שנסתפקו הפוסקים בהא דבמל"ת צריך ליתן כל אשר לו ולא יעבור אם דוקא שלא יעבור בידים במעשה דאם במל"ת דוקא במעשה לא יעבור הרי החומרא משום דלא יעשה מעשה אם כן במ"ע אם צריך לעבור במעשה הוא כמל"ת אך הריב"ש סימן שפ"ז כתב דמל"ת לא יעבור אפילו בשוא"ת ויבזבז כל ממונו והובא בחידושי רע"ק ביו"ד שם ממילא החומרא רק משום דל"ת חמיר מעשה אם כן בעשה א"צ לבזבז אפילו יוכרח לעבור במעשה אלא דמדברי הריב"ש נראה דלא ברירא ליה אלא שכתב דאין להתיר לעבור ל"ת בשוא"ת בלא ראיה שאם התירו במצות עשה הקלה ובשוא"ת אין למדין למצות ל"ת שאין למדין חמור מקל להקל אם כן י"ל גם כן דאין להקל לעבור מצות עשה בידים בלא ראיה דשמא לא התירו רק לעבור בשוא"ת דקל יותר

אך כאן יש להתיר מס"ס שמא כהגמ"ר דכל שאין בו כרת ליכא משום שביתת בהמתו ואת"ל כיון דטרחא באדם יש בו עשה מן התורה יש בו משום שביתת הבהמה שמא במ"ע אף כשיוכרח לעבור בידים א"צ לבזבז ממונו יותר מחומש וס"ס מותר בדאורייתא

ועוד תינח אם צריך לעבור הוא עצמו בידים אבל אם עובר על ידי גוי הרי ישראל אינו עושה בעצמו בידים ואף דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ואמירה לעכו"ם שבות כ"ז רק מדרבנן ובדרבנן סומכים להקל מספקא דבעשה א"צ לבזבז יותר מחומש ובשו"ת רא"ש כלל י"ז סי' א' ובש"ך חו"מ סי' שפ"ח סט"ו ס"ק ס"ה מבואר דאם שולח עכו"ם לעשות לא חשוב כעושה בעצמו מעשה בידים

ובחת"ם א"ח סימן ס"ב הסכים עם הגאון מהר"ז זלה"ה דשביתת בהמתו אינו מצווה אלא מלעשות מלאכות ישראל אבל מלאכת גוי ואין ישראל נהנה ממנו כלל לא נאסר עיי"ש וכיון דהיתר שלו משום כדי חייו דחול הרי יכול עכ"פ שלא ליהנות משכר שבת ויטול הגוי לעצמו מה שישתכר בשבת אף דבזה מציל הישראל עצמו שאין מונעין ממנו פרנסתו בחול זה אברוחי ארי בעלמא הוא ול"ח הנאה כדאיתא בפרק אין בין המידר דל"ג דמודר הנאה מחברו שוקל לו את שקלו ופורע חובו ומחזיר אבדתו ומשום דאברוחי ארי בעלמא ל"ח הנאה ומחזיר אבדתו דכי מהדר ליה מידי דנפשיה מהדר ליה ק"ו כאן דמציל עצמו מעלילה בעלמא שאינו מחויב בה וכשמשתכר בחול בדידיה משתכר

ובמהר"ם שי"ק שם כתב דא"י למכור למשרתו גוי הסוסים דאינו קונה במשיכה כיון דגם בשבת נשאר משועבד לשאר ענינים הוי ידו דמשרת כחצר השותפים דידו כיד בעה"ב לשאר ענינים ואפילו משך הסוסים לסימטא אינו קונה את"ד ולא נ"ל דהא בפ' חלון דף ע"ט ב' תנן דמזכה להן ע"י עבדו העברי ואשתו ולא ע"י ע"כ דידו כידו ולמהר"ם שי"ק הא גם עבד עברי ואשתו משועבדין לבעלים למלאכה וידן כיד בעלים ואיך זוכין מיד בעלים ובפ"ק דב"מ דף יו"ד מציאת פועל לעצמו בזמן שא"ל נכוש עמי היום ואם שכרו ללקט מציאות הוא של בעה"ב ופרש"י בנכוש עמי כיון דלא שכרו לאותו מלאכה ללקט מציאות וינכה לו משכר פעולה של ניכוש בעד שעת הגבהה ומשמע אפילו הגביה סתם דאם הגביה בפירש לעצמו גם בסיפא יהא שלו דפועל יכול לחזור בו בחצי יום והרי חזר על אותו שעה ואם כן למה מציאת פועל לעצמו כיון דלניכוש משועבד הוי ידו כיד בעה"ב וידו ותהא המציאה משותפת עם בעה"ב אע"כ דאין יד פועל כיד בעה"ב רק לאותו מלאכה שמשועבד לבעה"ב וכאן דמוכר לו הסוס שילך בו לעצמו לא בשביל בעה"ב הרי אז אינו משועבד לבעה"ב לאותו מלאכה ובגיטין ר"פ הזורק ע"ז ע"ב איתא יד אשה נהי דקני לבעל למע"י ידה גופא מי קני ליה ופרש"י לפיכך כי נפיק גט מידו לידה נפק ליה גט מרשותיה אך י"ל לפימ"ש תוספת שם בד"ה בתירוץ שני עיי"ש דה"נ משרת גוי על כרחו משועבד וא"י לחזור בתו"ז

ועוד נהי דידו משועבד לבעה"ב רשותו אינו משועבד ומשיכה לסימטא קונה לו משום רשותו עיין תוספת פ"ק דקידושין דף כ"ה ע"ב בד"ה בהמה גסה

ומחנה אפרים ס"ל מחלק בין אם היה כבר מונח על מקום השותפות אין השותפין קונין זה מזה אבל אם הביא מביתו חפץ והניחו על מקום השותפות קנה המקבל כיון שיש שינוי רשות אלא דנה"מ סימן קע"ו ס"ב חולק עליו

ומחמת דגזרה עבידא דבטלה כדאיתא בפ"ק דכתובות ג' ב' יש לחוש דגם אז יפרוצו כיון דדש דש אף דלא יהא אז היתר משום כדי חייו לכן גם עתה ימכרו הסוסים למשרת גוי לחלוטין ויקחו פרוטה ערבון והשאר יזקפו במלוה והסוסים ישארו במשכון ביד ישראל ויתנו שלא יוכל הגוי למוכרם כ"ז שלא יפרע דמיהן וכשירצה הישראל לגבות חובו יוכל לגבות מהסוסים ויהיו שלו משעת גוביינא לא למפרע ובעד מזונת שנותן הישראל להסוסים ובעד המתנת מעותיו יקח הישראל מה שישתכר בהן כל ימי החול ומה שישתכר המשרת בשבת יהא של המשרת ויכתבו זה בערכאות וגם