תשורת ש"י קפו

נעשו לגדר ולעכב מלכנוס וצצאת דרך שם דחוטי אמצעים הם עיקר אצלו כחוט שלמעלה ומהיכי תיתי לומר על חוטי אמצעים כאלו אינם הן משום דבידו ליטלם יהא כנטול הא גם העליון בידו ליטול והן מטעם ביטול הא אמצעים חשובים ועיקרים אצלו כחוט העליון ולמה יבטלו וכ"ש כשלא נעשה גם חוט העליון כדי להתיר הטלטול כגון שהבקעה או החצר של גוי דבעה"ב א"צ להיתר הטילטול ולא חשוב אצלו החוט העליון יותר מהאמצעים והכל הולך אחר דעתו של בעה"ב כדאיתא בא"ח סימן ש"ח ס"ז וסנ"א ודוגמא מצינו לענין חיוב הוצאה בשבת עיין ברמב"ם פח"י מהלכות שבת הכ"ח לענין ביטול טפל לעיקר דתליא בכונת המוציאו איזהו עיקר אצלו ואם כונתו על שניהם אינו בטל ובמרדכי פרק במה אשה כתב מאן לימא לן דמפתח בטל לגבי חגור דלמא חגור בטל לגבי המפתח עכ"ל וה"נ י"ל לענין החוטין

שכח

שאלה הנה הראה לי חכ"א בתפ"י בשם כלכלת שבת דאם אמר לגוי להשחיר לו מנעליו שקורין וויקסן אסור עד לערב בכ"ש ולי צל"ע דהא במג"א סימן רנ"ב סקי"ג כתב דאם הגוי החליק ותיקן המנעל בשבת שרי ללבשו בשבת דהא היה יכול ללבשו בלא"ה כמ"ש בסימן רנ"ג ס"א בהג"ה דאם החזירם עכו"ם בשבת מותר אם כבר נתבשל רק מוי"ל ומבואר בש"ע הגאון מהר"ז זלה"ה שם סכ"ה אפילו החזיר ע"י גוי במזיד כיון שכבר היה ראוי לאכול אף דמצטמק ויפה לו ונראה בכונה הוסיף על לשון רמ"א לאפוקי מהלבוש שכתב דוקא החזיר עכו"ם בלא ידיעת ישראל וצל"ע למה צ"ל בהחזירם עכו"ם דמותר משום דאינו נהנה כ"כ הא כיון דכבר נתבשל כ"צ אין בישול אחר בישול כ"ז שלא נצטנן לגמרי אפילו מצטמק ויפה לו עיין סימן שי"ח ס"ד ובמג"א בסימן רנ"ג סס"ק ל"ז מהב"י בס"ס רנ"ט בשם המרדכי דאם צוה לעכו"ם לעשות לו מלאכה דרבנן אין אוסרין התבשיל וכ"ש דקשה על הלבוש

הנה יל"ע בוויקסין אם אסור מדאורייתא דלכאורה משום צובע נ"ל דליכא דהא מבואר בפרק הבונה דף ק"ד כתב ע"ג כתב פטור ופרש"י העביר קולמוס על אותיות כתובות כבר וחדשן הרי אף דבכונה עשה לחדש האותיות פטור משמע אף דעכשיו משחיר יותר דכתב חדש משחיר יותר וכן משמע בגיטין די"ט דאמר דיו ע"ג דיו פטור ודיו ע"ג סיקרא חייב משמע דיו ע"ג דיו אפילו שני משחיר יותר וה"נ וויקסין דהמנעל כבר שחור וגם גיווקסט רק עתה רוצה לחדשו שו"ר בנו"ב חא"ע סי' פ"ה הוכיח דדיו ע"ג דיו אפילו שני משחיר טפי פטור דל"ח כתב ואם כן ה"ה לענין צובע ועיין הה"מ פ"ט מה"ש הי"ג וכ"כ טל אורות במלאכת כותב דאפילו מטשטש כתב ראשון אם רק רשומן ניכר וכתב ע"ג פטור

אך צ"ע אם יש בו משום ממרח דטחין הוויקס על המנעל ומוליך עליו הבארשט ולפי הנראה אינו כשעוה דחייב משום ממרח רק כשמן עב דאסור רק מדרבנן דגם וויקס אינו קרוש כשעוה וא"צ לחממו אם רוצה לטוחו על מנעל ואפילו יהא כשעוה צ"ע דהא כתב הרמב"ם פי"א מה"ש ה"ו הממרח רטיה כל שהוא או שעוה או זפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין עד שיחליק פניהם חייב משום מוחק ואם כן תינח כשלא היה חלק מעיקרא אבל כאן המנעל חלק מכבר ועתה חוזר ומחדש ומחליקו עם הוויקס אולי כמו כתב ע"ג כתב פטור אף דשני משחיר יותר ה"נ מחליק ע"ג וויקס ומנעל שהיה חלק אף דהשתא ממרח וויקס אחר מ"מ החיוב משום מחליק והרי מחליק המנעל שכבר נחלק וכונתו רק להחליק המנעל

וצע"ק מנ"ל למג"א ללמוד בהחליק ותיקן דבמנעל חדש הוי גמר מלאכה וכמכה בפטיש ונעשה בו מלאכה דאורייתא מהחזירם גוי בשבת דלא נעשה מלאכה דאורייתא אף דמוי"ל נהי דהג"א בפ' כירה כתב הטעם דלא נהנה כ"כ אולי סמך ע"ז רק בנעשה בו איסור דרבנן ולא דאורייתא דהא כשישראל בעצמו החזיר כתב הג"א או דקנסוה רבנן אף דאינו נהנה כ"כ מ"מ משום דחמיר איסורו ה"נ י"ל בנעשה מלאכה דאורייתא לצורך ישראל יהא אסור אף דלא נהנה כ"כ ונעשה ע"י גוי

ובירולשמי פכ"ג ה"ב המאדם אודם בשפה חייב ופירש ק"ע אפילו בשפה שהוא אדום אלא שמוסיף בה אדמומות חייב משום צובע וכתב בשי"ק שם מכאן ראיה למ"ש מג"א סימן שכ"ח סקנ"ב שאסור להניח אדום ע"ג מכה מפני שהוא צובע אך פנ"מ שם פירש דעשה אודם בשפה לסימן וגם לק"ע י"ל דירושלמי לשיטתו דבפרק הבונה פירש כתב ע"ג כתב חד לעיל מן חד דאין נהגין זה עם זה פטור אבל כתב ע"ג כתב ישן חייב ה"נ צובע ע"ג צבע חייב אבל ש"ס בבלי ס"ל שכתב מחדש ע"ג כתב ישן פטור כדאיתא בפרק הבונה דף ק"ד ובפ"ב דגיטין די"ט ואינו ענין להמג"א בלא"ה דהמג"א לא אמר דחייב רק דאסור כיון דהבגד אדום ואינו מתלכלך אדרבה מתאדם יותר אסור מדרבנן דכתב ע"נ כתב נמי פטור אבל אסור ונ"ל מוכרח דלא כפירש ק"ע דלדבריו למה נקט בשפה אע"כ דכשאינו בשפה אינו רק כתם ולכלוך ומקלקל פטור אך בשפה כן דרך לעשות אימרא מצבע אחר אבל את"ל כק"ע שמאדים מה שכבר אדום הרי אינו מקלקל עכשיו

ובירושלמי שם הממחק מה מחיקה היתה במשכן שהיו שפין את העור ע"ג עמודים השף את העור ע"ג עמוד חייב משום מוחק בחדש אבל בישן מחלוקת ר"א וחכמים דאתפלגון המכבד והמרבץ חייב חטאת דר"א וחכ"א משום שבות אר"י ול"פ המכבד והמרבץ חייב משום דש פירש ק"ע דאף רבנן מודו בעמוד דחייב וקשה דאם כן היה לו לפרש טעמייהו דרבנן דפוטרין במכבד אם בא לומר דמודים בעמוד ישן דחייב ואם בא לומר דבמכבד ליכא משום ממחק כלל ול"ש בין ישן לחדש לא היה צ"ל טעמו של ר"א משום דש אלא דלפיכך פליגי רבנן משום דס"ל במכבד ליכא משום ממחק גם פירש הפ"מ אינו מובן דפירש ולא פליגי כלומר היכא דשייך למיחייבי' משום הנהו דנקיט ואזיל לא פליגי וכי פליגי במקום דלא שייך משום הני דקשה טובא חדא אם כן לית לו כלל הך ברייתא דפליגי בהנהו ועוד אם כן מנ"ל לחדש פלוגתא במקום דל"ש משום הנהו לכן נ"ל ברור דס"ד דר"א מחייב במכבד משום מוחק דמחליק הקרקע ורבכן פוטרין דאין ללמוד ממשכן דהיו שפין העור ע"ג עמוד בחדש דזהו גמר מלאכתו והדר אמר הירושלמי דל"פ דגם ר"א מודה בעור ישן ליכא משום ממחק ומה דמחייב מכבד משום דש ואם כן במנעל ישן ליכא משום ממרח דחיוב דממרח משום מוחק כמ"ש רמב"ם פכ"א מה"ש הי"א הממרח רטיה בשבת חייב משום מוחק את העור