תשורת ש"י קפג

שהזורע עכו"ם וקרקע של עכו"ם לא אסרו ואף אם הוא בשליחות ישראל ולצרכו והובא בהגהות רב"פ באוח סימן ש"ז ואם כן בשלמא עורת לעבדן ואגרת דגוי עושה בשליחות ישראל ובשל ישראל אסור כשקובע לו מלאכתו בשבת וכן במכס כיון דזכה הישראל במכס מדד"מ ומסטימתא כמ"ש רש"ל בתשובה סל"ו אבל במלאכת הספרות והגוי מספר בכלים שלו אינו עושה שום מלאכה בשל ישראל ואף דהוא בחנותו של ישראל אטו המלאכה נעשית עם החנות ואף שנהנה ישראל דעי"ז נותן לו חלק בעד החנות אין בזה משום שבות ול"ל דיש מ"ע דטעו שהכלי אומנות של ישראל דאין אנו אחראין לטועין כשאין הגוף של ישראל וכמ"ש הגו"ר הובא בשע"ת ס"ס רמ"ד ואפשר אפילו יהא המספר גוי שכיר אצל ישראל לחדש או לימים אין בכך כלום כיון דהמלאכה בכלים של גוי ומספר גוים ליכא בזה משום אמירה לעכו"ם שבות זולת אם נאמר כיון דשכיר הוא ידו כיד בעלים וכמ"ש לעיל מ"מ לחוש משום דיחשדהו על כך י"ל דל"ד לתנור ומרחץ דהתם הדרך דוקא בשכיר יום כיון דהוצאתו מרובה ושכרו מועט אין דרך לתתו לאריס וכמ"ש הר"ן בפרק כל כתבי והובא בב"י סימן רמ"ג

ועוד כיון דהחנות גם כן רק מושכר מגוי אצל הישראל וחזר והשכירה לגוי על שבתות בעד שכר קצוב או בעד חלק משכר הספרות ליכא למיחש למ"ע אף דכבר ישב בה ישראל וכמ"ש הא"ר בסימן רמ"ג וכ"פ חיי אדם כ"ג סי"ג וכ"פ בשו"ת בית שלמה חא"ח סל"ו דאם אין התנור והמרחץ של ישראל רק שכרם מעכו"ם וחזר והשכירם לעכו"ם אף לשבתות לחוד אין בזה משום מ"ע

וגם משום שכר שבת ליכא במה שמקבל שכר חנות בעד השבתות כיון דאין הגוף של ישראל רק שכורה אצלו וחזר והשכירה על שבתות לא נשאר בשבת שום שיור לישראל והוי כמכירה של מכס על השבתות דכתב המג"א בסימן רמ"ד סקח"י דליכא משום שכר שבת וכן כתב בשו"ת בית שלמה שם

ומ"מ לחומר שבת הוריתי להשכיר החנות להגוי על השבתות בהבלעה מן אחר חצות ע"ש עד בקר יום ראשון וזה חשוב הבלעה וכמ"ש בתו"ש סימן רמ"ד סקט"ז וגם יכתוב השטר שכירות בערכאות כדי לפרסומי מלתא ויצא מחשש מראית עין וכמ"ש בחיי אדם כ"ג בנ"א סק"ו

ואם עושה כן דרך הערמה י"ל כיון דאין לישראל בגוף החנות רק מושכר אצלו וחוזר ומשכירה לגוי דהוי כמכירה ובמכירה ל"ח להערמה וכאשר כתב הגו"ר שבשע"ת סימן רמ"ד ובמקו"ח ס"ס תמ"ח וכן בשו"ת בית שלמה הנ"ל וכאן עדיף כיון דהכלי אומנת של הגוי ומספר גוים דהוה כאומר לגוי שיעשה מלאכה בשל עצמו אף דישראל נהנה גם כן מזה שרי וכמ"ש לעיל יש מקום לסמוך אם עושה דרך הערמה ואף דאם העכו"ם עושה בחנם אף שעושה בשלו וישראל מצוהו לעשות והוא לצורך ישראל ולא לטובת עכו"ם ודאי אסור מ"מ בקצץ לו שכר דאדעתא דנפשו עביד ואינו עושה בשל ישראל שאני תדע דהא כתב בנמ"י בפרק הפועלים דישראל האומר לגוי חסום פי פרתי ודוש בה דישה שלך או חסום פרתך ודוש בה דישה שלי אסור משום אמירה לגוי שהרי עושה מלאכה אסורה בדבר של ישראל עכ"ל וסתמא דמלתא חסום פרתך ודוש דישה שלי משלם שכר לגוי וגם ישראל נהנה מ"מ האיסור רק משום דעושה מלאכה אסורה בדבר של ישראל ומינה אם אמר לגוי חסום פרתך ודוש בה דישה של גוי אחר שרי ולא אסור משום פועל ידו כיד בעליו ומבואר שם דל"ש שבת ל״ש שאר מלאכת איסור דהא אזיל התם לפי מה דפסק דאמירה לנכרי שבות בכל איסורים כמו בשבת ולכאורה מסתימת לשונו משמע נמי דל"ש בשכר ל"ש בחנם אין איסור כל שאינו עושה מלאכה אסורה בדבר של ישראל ובשו"ת ב"ח הנ"ל משמע מתחלת לשונו דדוקא אם הסממנין שלו אסור לצוות לגוי לעשות בהם מלאכה כיון שהגוי עושה מלאכה בשל ישראל אבל אם אינם של הישראל לא שנא אם של החולה הם ומצוהו לבשלם ל"ש אם של גוי אחר ואף דעי"ז יקבל ישראל הרופא שכר מהחולה שרי ובסוף התשובה כתב פשוט מיהא דכל היכא דמוכח ונראה דהגוי כיון להנאתו חשבינן ליה כאומר לגוי עשה מלאכתך ושרי משמע דוקא החולה עצמו או עבדו יבשל ומשום דיותר אין לפשוט מהגמ"ר עיי"ש אבל מסברת עצמו ס"ל דלאו משום דמוכח ונראה דהגוי כיון להנאתו אלא משום דאין המלאכה בדבר של ישראל יהא של החולה או של אחר שרי ומ"ש חשבינן ליה כאומר לגוי עשה מלאכתך ושרי אף דבאמת הוא מלאכת הגוי החולה היינו משום דבחול עושה הרופא עצמו והשתא בשבת לא יקופח שכרו נמצא עושה בשביל הרופא מה שמוטל על הרופא והנה טו"ז בהלכות כלאי זרעים סק"א כתב דכונת הרמב"ם במ"ש בפ"א מהלכות כלאים מותר לומר לעו"כ לזרוע לו כלאי זרעים היינו שמותר לומר לעו"כ שיזרע לצורך עצמו של עו"כ אבל לא לצורך ישראל וכן מצאתי בכ"מ פ"א דכלאים בשם הר"י קורקס וגם ביאור הגר"א כתב מ"ש הכ"מ בשם הרי"ק לו היינו לצורך עו"כ אין הלשון משמע כן אלא דס"ל שאין איסור אמירה לעו"כ אלא בשדהו של ישראל וכמ"ש בסירוס עיי"ש ותמהני כי הכ"מ בשם הרי"ק כתב דכונת הרמב"ם דמותר לומר לעו"כ שיזרע כלאים בשדהו של עו"כ כיון שהזורע עו"כ וקרקע של עו"כ לא אסרו ואף אם הוא בשליחות ישראל ולצורכו מותר עכ"ל ודבריו ברור מללו דהיינו אף שהוא לצורכו של ישראל דעליו קאי

וכן כתב בשו"ת זרע אברהם שאלה טי"ת דהיינו לצורכו של ישראל והב"ח יו"ד ס"ס רצ"ו הקשה על פירש הרי"ק דזה פשיטא דמותר לומר לגוי עשה מלאכתך ולענ"ד מש"ה כתב הרי"ק ואף אם הוא בשליחות ישראל ולצורכו מותר דזה קמ"ל דלא נימא דוקא כשאינו לצורך ישראל מותר לומר בשבת עשה מלאכתך וכן בשאר איסור אבל כל לצורך ישראל כיון דישראל נהנה הוי מלאכתו של ישראל וכדעת הרקנ"ט שבמג"א סימן ש"ז ס"ק כ"ט וקמ"ל דמ"מ מותר אח"כ מצאתי בצרור החיים פ"א מהלכות כלאים שתירץ קושית הב"ח כמ"ש ועיין א"ר ס"ס רס"ו ס"ק כ"ו

ובפנים מאירות ח"א סימן סמ"ך כתב בישראל שהלך בסחורה ונטבע העגלה בטיט ואין הסוסים יכולין להוציא המשא ולא מצא סוסים אחרים להוציא המשא אם הסוסים הם של גוי העגלן מותר לומר לו קח שורים ותעזור לסוסים להוציא המשא עיי"ש וצ"ע נהי דהסוסים והשורים של גוים מ"מ המשא של הישראל מושכין ואיסור הנהגת כלאים היינו שמושכין איזה דבר ביחד כדאיתא בטו"ז יו"ד סימן רצ"ו ואם כן מה לי אם הסוסים של ישראל או של הגוי דמ"מ נעשה האיסור במשיכת משא של