תשורת ש"י קעט

ולהוציא מחצר לחצר אבל בלא"ה אין דריסת הרגל של גוי אוסר על הישראלים להוציא מביתם לחצר שלהם כל שאין פרצה יותר מעשר אמות או במילואו בין חצר שלהם לשל גוי וה"נ אם יעשו צוה"פ בינם לבין דירת הגוי ולא ישתמשו עמו שפיר דמי ועיין בפרמ"ג סימן שפ"ב על מג"ד ומג"א סק"ה

שטז

שאלה חצר שכותל שלו הוא כותל לאחורי בית של חצר חברו ועשה צוה"פ והעמיד הקנה מבחוץ משוך ועומד באמצע כותל הבית כזה ונראה דשפיר דמי דלא גרע מלחי שלשיטת תוס' ורא"ש בפ"ק דעירובין דף טית ע"ב כשאינו נראה מבפנים ונראה מבחוץ לעומד נגד חלל המבוי סמוך להפתח דכשר היינו נמי כה"ג כזה וא"כ כמו כשהכותל עבה הרבה מועיל הלחי שבקצה העובי שלצד חוץ ה"נ אם הוא בית דמ"ש ול"ל דפתח כה"ג לא עבדי אנשי שיהא המזוזה משוך להלאה מחלל הפתח ומפסיק קצת מחיצה בין המזוזות דהא הטו"ז בסימן זה מתיר אם העמיד הקנים תחת הגג והחבל על הגג אף דהגג מפסיק בין המזוזות ועומד תוך חלל הפתח וכן בבכור שור שהחמיר בהעמיד הקנה אחורי הכותל מצד חוץ ביאר טעמו משום שאינו נראה מבחוץ לעומד נגד החלל בסמוך לחלל ולא הקפיד מפני שעובי הכותל בין הקנים

שיז

שאלה ישראלים שכרו חלר מנכרי וסמוך לחצר זה דר הנכרי בחצר אחרת הפתוחה לר"ה בפני עצמה ואין באר בחצר ששכרו הישראלים רק בחצר הנכרי ופתח פתוח בין שתי החצרות ושכרו הישראלים עד"ז לכנוס דרך הפתח לחצר הנכרי לשאוב משם מהבאר והנה לע"ד דבר זה מבואר בסי' שפ"ב ס"ג אם אין להעכו"ם דריסת רגל על הישראלים אינו אוסר כגון שתי חצרות פתוחות זו לזו וכו' וכתב המג"א סק"ה דגם דרך פתח מותרין להוציא מחצר לחצר וכ"כ מג"א בסי' ש"צ אלא דיש לדחות דהכא שאני דיש לישראלים דריסת רגל בחצר הנכרי דעד"ז שכרו ממנו ומצאתי בא"א סו' שפ"ב סק"ה דצ"ע אם יש לישראלים דריסת רגל על עכו"ם אך לפמ"ש בא"ע שם דהרא"ש לטעמו אזיל דס"ל בסי' שצ"א דחצר אחד של הרבה ישראלים שבמבוי של עכו"ם אין אוסר במבוי דהוה כיחיד במקום עכו"ם משום דהישראלים ערבו במקומן ואין לעכו"ם דריסת הרגל בחצר של הישראלים דאינו מבטל ערובן ואנן דקי"ל בסימן שצ"א כהרא"ש ה"נ קי"ל כן דאפילו דרך פתחים מוציאין מחצר לחצר עיי"ש א"כ סגי במה דאין לעכו"ם דריסת הרגל בחצר הישראלים דאזי אינו מבטל ערובן ונעשו כיחיד וכ"מ לשון הש"ע בסי' שפ"ב דכתב רק אם אין לעכו"ם דריסת רגל על הישראלים ומהיכי תיתי יהא חמיר חצר העכו"ם מהמבוי של העכו"ם ויש חצר אחד של ישראלים פתוח להמבוי דיש ג"כ להישראלים דריסת הרגל במבוי ושרי ול"ל דשאני התם דאין העכו"ם דר במבוי ממש דהא אם שתי חצרות של ישראלים פתוחין להמבוי צריכין לשכור הרשות מן עכו"ם דהוי כאלו דיירי שני ישראלים עם עכו"ם במבוי ובחיי אדם כלל ע"ב דין י"ט כתב בור שבין שני חצרות שחצר אחד דר בו נכרי וחצר אחד דרים בו כמה ישראלים בשעת הדחק יש לסמוך על הרא"ש דאפילו יש ביניהם פתח ממלאים ממנו וא"צ לשכור רשות מהנכרי כיון שאין להנכרי דריסת רגל עליהם אינו אוסר עכ"ד וקשה למה פסק הך דמג"א שבסימן שפ"ב סק"ה אף שלא בשעה"ד כמבואר בחיי אדם כלל ע"ה דין ה' ובנ"ד נ"ל דאם אפשר לשכור הרשות מהיות טוב ראוי לעשות כן כיון די"ח על הרא"ש כמבואר בא"ע ובא"א הניח בצ"ע גם בב"מ בסימן שפ"ב כתב דמשמע מדברי ראב"ד שבריטב"א בערובין דף פ"ה ע"ב דלא כהרא"ש אך כשאין הנכרי רוצה להשכיר מותר בלא"ה כיון דאפסק הלכה כהרא"ש בסימן שצ"א ובמג"א בסי' שפ"ב ובא"ע והלכה כדברי המיקל בעירוב

שיח

שאלת אם מומר מחלל שבתות בפרהסיא אוסר על ישראל יחידי הדר עמו בחצר לא ידעתי מאחר שכבר ראה בקרבן נתנאל פרק הדר הביא מרבינו ירוחם דאינו אוסר ולא מצינו בראשונים חולקים עליו ודאי כל הרוצה לסמוך יבא ויסמך ואף דק"נ הבין דיד אלי' לא ס"ל הכי המעיין בשו"ת יד אלי' יראה מסקנתו נמי הכי שלאחר שכתב דכותי אוסר על ישראל יחידי כתב ואין להקשות לפ"ז למה לא כתבו הפוסקים האי דינא דצריך ביטול עכ"פ ביחידי י"ל משום דהאידנא אין נ"מ לדינא דהצדוקי הרי הוא כישראל כמ"ש בסי' שפ"ה והכותי גוי גמור באמת וכן משומר וגבי גוי אמרינן דלא שמיה דירה עכ"ל ואם איתא דמחלל שבתות בפרהסיא אוסר על ישראל יחידי הק"ל למה לא כתבו הפוסקים אע"כ כיון דכתבו דהוא מומר ממילא אינו אוסר על ישראל יחידי וגם בנשמת אדם ס"ל הכי הגם דהגאון אהעו"ז בחידושיו פרק הדר ס"ל דאוסר הובא בחידושי רע"ק סי' שפ"ה אלו היו רואים דברי רבינו ירוחם ודאי היו מרכינים ראשם ומ"מ כל בע"נ יחוש לעצמו אחר שיצא מפי גאון אהעו"ז ולפימ"ש בפיה"מ לרמב"ם ר"פ הדר ז"ל דירת הנכרי לא שמיה דירה לפי שלא קנה כלום כדי שנצטרך לקחת ממנו רשות עכ"ל והיינו משום דראה ויתר גוים הפקיר ממונם. וע"כ אף דמ"מ אסור לגזלו או לגנוב ממנו היינו משום ח"ה או שלא ירגיל ישראל א"ע בכך כמ"ש רש"י ויש"ש אבל לענין השתמשות בחצר לא שייך כל זה וא"כ יש לחלק בין מומר להכעיס או לתיאבון דלא כתיב אלא ויתר גוים אבל מומר לתיאבון אפילו אבדתו מחויבין להחזיר כמ"ש בהג"א סוף פרק אלו מציאות וכן אסור להלוותו ברבית כמ"ש בתשובת הגאונים הובא בש"ך יו"ד סי' קנ"ט וכיון דאין ממונו הפקר ויש לו קנין בחצר גם יחיד הדר עמו אסור כמו בדר עם ישראל כשר

שיט

שאלה אשה שהכניסה מוך באותו מקום בשעת וסת או בתחלת ספירת ז"נ או הרגילה בהרגשת פתיחת פי המקור וכשעומדת בשוק או בבית הכנסת וכדומה לא תוכל לבדוק לכן נותנת שם מוך דחוק שאם תראה יהא ניכר על המוך אם מותרת לצאת בכרמלית ור"ה וחצר שאינה מעורבת

תשובה בש"ע לא נתפרש אך מבואר בפ"ק דשבת דף י"א ע"ב דלא יצא הזב בכיסו ואם יצא חייב חטאת ומוקי לה בזב בעל שתי ראיות דמבעיא ליה לבדיקה או בעל שלש ראיית דמבעיא