תשורת ש"י קעח

בצורכי ציבור הם כשותפין ובתשובות מיימני לספר קנין סכ"ז דאם בני עיר מחולקים בהתמנות גבאים וכיוצא אזלינן בתר רוב והובא בחו"מ סי' קס"ג

ובלא"ה נהגו מחזיקי רעגאל לילך בזה אחר הרוב ואם כן גם בנשתתפו סתם על דעת מנהג נשתתפו וכמ"ש ביו"ד סימן קס"ט סח"י וסימן קע"ד ס"א בהג"ה

אלא דיל"ע אם ניזל בתר רוב מנין דהיינו בני העיר או רוב בנין דרו"ש יש להם רוב ברגאל וברשד"ם חא"ח סל"ז כתב נהי דיש לילך אחר רוב דעות בהתמנות ש"ץ וכדומה דתורה אמרה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות מ"מ דוקא כששוים בבנין אזי הולכים אחר רוב מנין אבל רוב בנין כגון עשרים דפורעין יותר מס לצורכי קהל עדיפי מרוב מנין העניים וראיה מיבמות פ"ק דעשו ב"ש כדבריהם נגד ב"ה אף דב"ה רוב מנין משום דב"ש מחדדי טפי הוי רוב בנין את"ד והגם דאישתמיטתיה מ"ש רמב"ן בריש ספר תורת האדם והובא בב"י א"ח סימן תרח"י דלא שמענו בסנהדרין שהולכין אחר רוב חכמה אלא אחר רוב מנין מ"מ בחידושי רמב"ן פאד"ט הביא מן רה"ג דרוב בנין חשוב כרוב מנין ורמב"ן גופא סייעו מהך דיבמות ובאשל אברהם לא"ח סימן נ"ג סק"ג הביא מהרא"ש דאזלינן בתר רוב דעות בין עניים בין עשירים נמצא זה הוי פ"ד ולרשב"ם כיון דיש לרו"ש רוב ברגאל הוי רוב בנין ועל פיהם ישית נאמן וי"ל קי"ל כיון דרו"ש מוחזקים דהשטר שכירות רגאל מהשררה על שם רו"ש הוא ועיין סמ"ע סימן כ"ה סקח"י ובש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב הביאו וברכ"י חו"מ סימן

אך אם יש איזה חשדות על הנאמן ויש רגל"ד הדין עם בני העיר לסלקו וזה פשוט

ובמהרי"ט ח"א סימן צ"ה כתב בשותפין שהתנו לילך אחר רוב דעות מהן ז"ל דאם לא היה תנאי זה ביניהם לא היו יכולים הרוב לכוף את המיעוט במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ועתה שהסכימו ללכת אחר הרוב ויהא כאלו הסכימו כולם צריך שיהא במעמד כולם עיי"ש מוכח דבמידי דליכא רווחא להאי ופסידא להאי כגון שכירות נאמן גם בלא תנאי אזלינן אחר הרוב

איברא דבשו"ת רבצ"א סימן כ"ה הביא משו"ת הרשב"א שהציבור הם כשותפים בכל המנויים שצריכים לצבור נאמנים וגובי המס וש"צ וכיוצא וכו' אם קצת מהקהל מוחין מחאתם מחאה וסיים רבצ"א הא קמן דס"ל להרב ז"ל דבכל המנויין בעינן הסכמת הצבור כולו ואין מעשה הרוב כלום כשהמיעוט מוחין ואפילו החרימו על מנויים אין לו דין חרם דהרי הם כשותפין בזה וצריך הסכמת כולם

ואפשר דגם הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ששי דאזיל בתר רובא ולא חש למיעוטא דבתקנות וגדרים דוקא מיירי ולא במנויים עיי"ש הרי דבשותפין פשיטא לרשב"א ורבצ"א דאם רוצים למנות נאמן ומתעסק אין הולכין אחר הרוב

ומהרשד"ם חיו"ד סימן קי"ז כתב בהא דפליגי הפוסקים אם בני עיר כופין הרוב את המיעוט להסכמתם דמאן דס"ל אין כופין ס"ל הא דכתיב אחרי רבים להטות דוקא בדבר הנוגע לדיני התורה ומצוה אבל בדבר הרשות לא קפיד הקב"ה ורש"י והנמשכים אחריו ס"ל כיון דגלי לן קרא שהמיעוט בטל לגבי הרוב בכל ענין נקטינן הכי ועוד דכל מילי דהוי תקנת הציבור הוי דבר תורה ומצוה שהרי מצינו שהעוסקים בצרכי ציבור פטורים מק"ש ותפלה עיי"ש ואם כן בשותפין הוי ספיקא פלוגתא דרבוותא אפילו נימא דצורכי צבור נמי הוי כדבר הרשות כיון שאינו רק בענין ממון ואם נאמר דהוי דבר תורה ומצוה י"ל דבשותפין מודו דאין הולכין אחר הרוב

ונ"ל ראיה דלא ניזל בתר רוב שותפין מפ' משילין דף ל"ח ע"ב דמסיק איסורא בטיל ממונא לא בטיל ופרש"י לא בטיל מיעוט ברוב להיות קנוי ממון המיעוט לבעליו של מרובה עיי"ש ואם כן ה"נ כיון דלא בטיל ממון המיעוט ברוב איך יכריחו הרוב את המיעוט על ממונו משום רוב שלהם ועל שלהם יכולין להעמיד נאמן כרצונם ולא על של אחר כיון דלא בטיל כמחצה ע"מ דמי ועוד שם דף ל"ז במשנה כלים של אחים בשותפות והרוב אחים ערבו לצפון או לא ערבו והיחיד עירב לצד אחר מעכב על ידם מלהוליכם כרגלם ואם בשותפין הדין לילך אחר רובם למה יעכב על ידם אלהוליך הכלים כרגלם א״ו אם רוב שותפין אומרים נוליך הסחורה למקום פלוני והיחיד מוחה וכל כיוצא בזה לא אזלינן בתר רוב

ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן תתקס"א כתב בשלשה שותפין שהיה להם חוב אצל א"י ולקחו שני שותפין ממנו יין על פרעון החוב דלא רצו להכעיסו בדבר מיעוט כי צעק עליהם ברחוב שלקחו ממנו הרבה רבית ופסק כיון דשותף השלישי לא גילה דעתו מעיקרא שאינו רוצה רק מעות מה שעשו השנים עשו דהוי כשלוחים זל"ז הרי אם מיחה לא אזלינן בתר רוב דעות אף דאומרים שזה טובת השותפות

שטו

שאלה עכו"ם הדר בקצה חצר שישראלים דרין בתוכו והחצר פתוח לשתי מבואות המפלושים אם א"צ לשכור ממנו כיון דיש לו פתח למבוי הסמוך לו ובמבוי זה פתוחים לו חצרות גוים וישראלים הנה י"ל הא דבסימן שפ"ט דוקא פתוח לבקעה וקרפף המיוחד לו אינו אוסר על בני מבוי וגם המבוי אינו שכונת הגוים לבד לכן אין לדמותו להא דסימן שפ"ה ס"ד ומצאתי בנשמת אדם כלל ע"ה הניח ד"ז בצ"ע ובשו"ת בית שלמה סי' נ"ד כתב כיון שיש לנכרים דרך אחר לילך מהמבוי שלהם אין דריסת הרגל שלהם בשל ישראל אוסר יעיי"ש ולי צ"ע דהא המג"א סימן שפ"ט כתב דאם יש חצר עכו"ם בין חצר הישראלים אם חצר העכו"ם אין פתוח למבוי וגם אין לו פתח או חלון אלא למעלה מיו"ד מותר לטלטל מחצר העכו"ם לחצר הישראל כיון דאין משתמש להדיא לא בעי שכירות אבל אם חצר העכו"ם פתוח למבוי או לחצר הישראל למטה מיו"ד אסור להשתמש עמו כלל אבל דעת הרב"י בסימן שפ"ב דדוקא דרך המבוי אוסר אבל מחצר לחצר כיון שאין לו דריסת הרגל אינו אוסר וע"ש ס"ג ושם מפורש ואין להם דריסת הרגל מזה לזה מכניסין ומוציאין מחצר לחצר זו בשבת דרך חלון שביניהם וא"צ לשכור מהעכו"ם עיי"ש וכיון שאין להם דריסת הרגל מזה לזה וגם משמע דליכא רק חלון ביניהם ע"כ דיש לעכו"ם פתח פתוח למבוי או לר"ה בחצרו לבד ולישראל יש לו פתח אחר מחצרו למבוי או לר"ה ומ"מ דוקא כיון שאין להם דריסת הרגל מזה לזה א"צ לשכור ממנו אלא די"ל דוקא אם רוצים להכניס