תשורת ש"י קעה

יותר מגט דאאת"ל דדוקא כתבו האחרונים שכותבין גם בשטרות וכתובות היינו דאל"כ הרי כותבין שם הנשתנה ומחזיקין זה השם עפ"י רוב והוי עיקר אבל כאן כותבין קוטב בשטרות וכתובות העבריים ובגט גם כן נכתב זה לעיקר וכדי דלא יהא שם קוטא נשתקע ודאי סגי במה שמעולם כותבין בגט והוי שם הטפל

ומ"ש דהנהר קרוב יותר לוויזנצא מלקוטב מה בכך והרי ימא דטריה נקרא בפ' מסעי ים כנרת ות"י ימא דגנוסר ובפרק הספינה דף ע"ד ע"ב נקרא ים טבריא ובטבריא כותבין בגיטין דעל כיף ומא מותבהא ולא ימנע או דהים סמוך לטבריא יותר מלגנוסר או סמוך יותר לגנוסר ומ"מ נקרא על שם שניהם ומ"ש דרוב תשמישין אינן ממנו יעיין בג"פ ס"ק מ"ג דאין לחוש ומ"ש דרק ריסטקא נמשך מהנהר הג"פ בס"ק נ"ב כתב אם המשיכו מים מן הנהר ע"י צנורות תוך העיר יכתבו דיתבא על נהר פלוני דהכל הולך אחר עיקר מוצא המים

ומה שנסתפק אם מותר לטבול כלים במעיין הכוזב לפעמים יעיין יו"ד סימן ר"א ס"י וה"נ אאת"ל דמכזב אין לו דין מעיין מ"מ כיון שנמשך מהמעיין שמחוץ לעיר יש לו דין מעיין

שיב

שאלה קהל שקבלו עליהם כאו"א בחרם שלא הביא משקאות ממק"א ומי שיביא שיתנהגו עמו כעובר על חרם תקנת הקהל ואח"כ ערך מנין מהם לחלק יצאו בכתב באלה ובשבועה שיעשו להם מנין קבוע חוץ בית המדרש של פב"פ ובאו עה"ח אותו מנין ושילכו שם להתפלל מידי יום ביום כשלא יהא אונס ושיסייעו בהוצאות שיצטרך ולא נכתב זמן ולפני החתימה נכתב שיטה שכל שלא יבנו בהמ"ד יהיו בשבועה הנ"ל שלא ילכו להתפלל בביהמ"ד של יחיד הנ"ל וכעת נתהוה שקצת או רוב ממנין זה עברו על החרם ושאר מהמנין הנ"ל לשאול הגיעו על שבועתם ואומרים ששיטה האחרונה לא היתה כשחתמו ומסופקין אם לא קראו לפניהם על שנה וכבר עבר שנה ופתחם עמהם דר"א שחרר עבדו לצרפו לעשרה וכדי להפטר מעון השבועה וגם אולי הוי כנדרי אונסין עד שהעבריינים ישובו ומותרים להתפלל בביהמ"ד של היחיד בלי התרה ואח"כ יחזור לכמות שהיה או נימא דיכולין להתיר ע"י ב"ד אף דארבע אנשים שנשבעו יחד הוי כעד"ר ומבואר ברמ"א דאפילו לדבר מצוה אין להתיר כשהרבים מוחין אך בהגהות אמרי ברוך סימן רכ"ח כתוב דאי כשיקיים השבועה לא די שיהא ביטול מצוה אלא דיש גם עברה אזי גם הריב"ש מודה דאין שומעין לרבים המוחין וכאן חוץ המצוה להתפלל בעשרה יש עברה של השבועה שא"א לקיימה וכיון שא"א לקיימה במקצת אפשר דכולה יכולין להתיר ומפרט דיש פלוגתא בזה אי חשוב עד"ר וגם בב"י נראה דסברתו אינו כהריב"ש לישמע להמוחין וגם בסתם דלעולם משמע כדאיתא סימן רי"ט יעיין במח"א ס"ו בה"ש דבקום ועשה שאני אף דשם ל"ה עד"ר מ"מ מידי ספקא לא נפקא

תשובה לכאורה עלה בדעתי להתיר מכח תשובת הרא"ש שהביא רמ"א ס"ס רל"ו וכן אמר לי חכם אחד אך יש לשדות בו נרגא לפמ"ש בהגר"א סימן רכ"ח סעיף מ"ג ס"ק קי"א די"ל דגם אם בא בעודו בהמרתו צריכה חרטה והתרה משום דאין פותחין בנולד ולא מצי למימר דהוי אונס ואדעתא דהכי לא נדר דגם כן לא מועיל משום נולד וכמ"ש הגר"א סימן רל"ה סעיף י"ב ס"ק כ"ד עיי"ש ולא דמי לההוא דתשובת הרא"ש דבפירש נשבע רק שיסעו ביחד לא"י והרי השני אינו רוצה לעלות משא"כ הך דסימן רכ"ח סמ"ג המומר רוצה לישאנה אלא דנולד איסור לישא אותו משום שהמיר וזה הוי נולד וכבר חלה השבועה דקדמה לאיסור ולדעת הריצב"א בפ' שבועות שתים דף כ"ד ע"א בד"ה אלא הן דכל שלא פירש הנבלה רק נשבע סתם שאוכל חיילה בכולל לעבור בקום ועשה עיי"ש וגם לר"י שבתוספת שם וש"פ שהביא רמ"א בסימן רל"ו ס"ה דלעבור על ל"ת ל"מ כולל מ״מ הרי בש"ך יו"ד סימן ר"ח סקי"ד הביא מהריב"ש שהדברים שהמנודה חייב לנהוג בהן לאו מדאורייתא הן עיי"ש ובשו"ת רמב"ן המיוחסות מי שנדוהו שלא לדבר עמו שאסור לדבר עמו או אסור מה"ת או מדבריהם תשובה דיני המנודה אינו ד"ת אלא דברי קבלה הן אורו ארור יושביה והוא הנידוי וכמ"ש שילהי שבועת העדות ארור בו שבועה בו קללה בו נידוי דכתיב אורו מרוז ואמר עולא בד' מאות שיפורי שמתיה ברק למרוז

וא"כ הרי מבואר ביו"ד סימן רל"ח ס"ד אם אמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב על השבועה ועיין ש"ך סימן רל"ט סק"כ וא"כ מה שאסור להתפלל יחד עם המוחרם אינו לאו מדברי תורה רק מדרבנן ומדברי קבלה והשבועה חלה עליו ואף די"ל דזה שפירש שמקבל עליו שיתנהגו עמו כעובר על חרם תקנת הקהל גרע מ"מ הא כל שלא נידוהו הקהל בפירש מותר להצטרף עמו לעשרה כמ"ש בא"ח סימן כ"ה סי"א וביו"ד סימן של"ד בהג"ה ס"ב ועיי"ש ש"ך סק"ח ובסעיף י"א ס"ק כ"ב וצל"ע כי עכשיו נוהגין בעובר על תקנת קהל בחרם שלא להתפלל עמו בביהכנ"ס יחד ומ"מ המנהג רק להחמיר עליו לגרוע כחו אבל לא שלא ליהנות ממנו עכ"פ יותר מהמוחרם שבסימן של"ד ס"ב ואם כן י"ל כיון דלאו כל הנאותיו אסר על זולתו הוי דשלב"ל עיין פתחי תשובה סימן ד"ר

אך מה שיל"ע דמבואר בשו"ת ר"י מיגא"ש דשבועה בכת"י ומסרו לחברו חייב בד"ש וכן העלה בח"ס יו"ד סימן זכ"ר דדוקא במסר כת"י לחברו וכ"ש כשאינו כת"י רק חתם עליו ואם כן הרי הכתב שנשאר ביד אחד מהם לא חל עליו השבועה וכיון שנכללו כולם בדיבור אחד שכתבו אנחנו ח"מ מקבלים עלינו בשבועה י"ל הותר מקצתו הותר כולו ועיין חו"מ סי' נ"א ס"ו דהא כמו דעדות שבטלה מקצתה בטלה כן נדר ושייכי שני טעמים שהביא טו"ז ריש סי' רכ"ט

ועוד כיון שקבלו על עצמם ע"ד שכולם יחול עליהם השבועה וישתעבדו זל"ז וזה שהכתב אצלו יכול לחזור גם על השאר לא חל וכמ"ש תוספת כה"ג בב"מ דף ס"ו בסד"ה ומניומי וכה"ג מצאתי ברשד"ם חיו"ד סי' חי"א וכיון דלא חל השבועה על השאר להשתעבד לזה שהכתב בידו במה יחול נגד השאר נהי דנימא כיון שנשתתפו כל העשרה בקשר זה קיבל זה הכתב בשביל כולם ונעשה שלוחם מ"מ כיון דכל הנודר ונשבע הר"ז רשע וחוטא כמבואר בסימן ר"ג וכ"ש כאן דנשבעו להחזיק במחלוקת ולעשות פירוד בין הקהל אם כן אשלד"ע וכה"ג מצאתי בבית מאיר א"ע סימן ק"כ דלפיכך אין שבועה ונדר ע"י שליח ול"ל כאן מגו דזכי לנפשו זכי לאחריני כמבואר בפ"ק דב"מ דף חי"ת דהא כאן לא זכי לנפשו כיון דלא