תשורת ש"י קעד

דברים ויעיין סי' ק"צ ס"ו בהג"ה וכ"ש בנ"ד דאפילו יועיל דברים שבלבו מ"מ לאו כל כמניה לקנות הקרקע ולהפטר מליתן המעות לאביה והרי שהאשה חייבת לו והרי נתחייב לאביה בדמי הקרקע

ובב"ח יו"ד סי' י"ז ס"ב כתב דלא שבקינן פסק מפורש דהרשב"א ורבינו ורי"ו והר"ן דמכשירין מקמי השמטה שהשמיטו הרמב"ם ולא פירש לא איסור ולא היתר וממה שלא הביאו הרי"ף והרא"ש להך אין להכריע עיי"ש

שי

שאלה אם צריך אבי הכלה לסלק הנדן במזומנים בשו"ת הר המור סי' ל"ו דצריך לסלק במזומן משום דמנהג פשוט כן ומה"ט מוסיף החתן שליש כדאיתא בירושלמי הובא בהה"מ פכ"ג מה"א הי"א דשמו חכז"ל דעתו של איש שרוצה לישא וליתן בכספים ועוד דנהגו הכל לכתוב שיסלק מזומן ואף דלא כתב הוי ככתוב כבחו"מ ס"ס מ"ב וכשהתנה לסלק במזומן פשוט דא"י לסלק בש"כ את"ד ולע"ד טעם שני מגרע גם הראשון דאם היה המנהג בלא כתובה לסלק דוקא במעות מזומן היה הדין עמו אכן כיון דנהגו הכל לכתוב שיסלק במזומן לא מהני מנהגא רק כשקבל קנין לכתוב שצריך הסופר לפרש שיסלק במזומן אבל אם בא לפנינו בתנאים או ראשי פרקים ול"כ גם כן לא אהני המנהג כיון דלא מצינו מנהג בלא כתוב מפורש וזה מבואר בתומים סי' ס"א סק"ג ונה"מ שם סק"ח והנה בכתובות דף פ"ו פירש"י דלפיכך בחוב כשאין ללוה מעות צריך המלוה לקבל קרקע דסמיכת המלוה רק על קרקע והיינו כיון דמעות שהלוהו ניתן להוצאה וא"ל ירצה לוה למכור הקרקעות ולפרוע יכול לטרוף נמצא רק ע"ז סמך אבל נדן לענין לכוף החתן שישא כלתו בלא סילוק מזומן מוחזק בעצמו וסמך בעצמו שאם לא יסלקו לו מעות לא ישאנה

ובאס"ז שם כתב טעמא דמלתא דאם נכריח ללוה למכור קרקעותיו יוכרח לזלזל הרבה ויפסיד עיי"ש וא"כ הוא רק משום דאונס רחמנא פטרו אבל לכוף החתן א"א דאונס לא חייביה לאחר עיין ש"ך חו"מ סי' כ"א

ועוד נהי כשבאין להוציא אמרינן אולי נתרצה המלוה מתחלה בפרעון ש"כ ג"כ אבל להוציא מידו א"א די"ל מדעתו דהכי לא נתחתן וראיה לזה משו"ת הרא"ש שבטוחו"מ סי' ע"ד דאם יש ביד מלוה שטר ומשכון אין הלוה יכול לכופו ליקח קרקע די"ל אמתין עד שיהא לך מעות אף דיש לדחות דהחתן אינו רוצה להמתין ורוצה ליקח אחרת מ"מ גם התם מי לא עסקינן דלוה יש לו פסידא דצריך המשכון וגם אם הדין לכופו ליקח קרקע מה יועיל טענת המתנה אלא עיקר הטעם כמ"ש שם דמצי אחר המלוה אלו הוי לי זוזי לא הוה לוקח קרקע ובשביל שמעותי אצלך תכופינו בקרקע הרי דלכוף המלוה ליקח קרקע אינו מדינא רק דא"י לכוף ללוה למטרח ולשלם בזוזי כשאין לו ה"נ א"א לכופו לחתן לישא בלא נדן מעות ועוד גם לוה מחרימין אם אין לו מעות מזומן וא"כ איך נכוף להחתן לישא הלא י"ל שמא יש למחותנו מעות דאזי ודאי אין החתן מחויב והא דנהגו לפרש בתנאים שיסלק במזומן הא בל"ז דינא הכי משום דמהנהו טעמי אין לנו רק שלא לכוף החתן לישא אבל א"א לחייב אבי הכלה בקנס דלענין זה הוי להוניא ממנו אבל בתנאי מפורש מחויב למכור ולסלק במזומן וא"ל עשה כן יחויב תכ"ק

וכיון דחזרת החתן בדין פשוט דא"צ אביו לפרוע למחותנו דמי מזונות ולימוד ששילם בעד החתן אף דמהרי"ט בחא"ע סכ"א כתב דצריך החתן להחזיר בעד המזונות אף כשחוזר בדין הא מבואר שם משום דאומר לחברו אכול עמי צריך לשלם וה"נ מה אפסדיה הלא היה צריך לזון עצמו עיי"ש וזה לא שייך כאן דגבי החתן פטור דהוי רק כפורע חובו של חברו גם אם היה מחויב וביכלתו לזונו כ"ש כשגילה דעתו תחלה שאין לו לשלם בעדו ופטור כמבואר ביו"ד סי' רמ"ה ס"ה ובחו"מ סי' פ"א בש"ך סק"ה ועיין בשער משפט סי' של"ה והחתן ג"כ פטור דלא נהנה כלום במזונת דבלא"ה היה אוכל אצל אביו וכמבואר בש"ך חו"מ סי' רמ"ו סקי"א בשם יש"ש וכ"פ נה"מ וכן מוכח במהרי"ט דכתב טעם החיוב דבלא"ה היה צריך למזונות והא כאן לא היה צריך ומ"ש השואל מהג"ה שבחו"מ סי' רס"ד ס"ד דאם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר א"י לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אף שהאמת מ"מ חייב לשלם כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד לק"מ דהיינו מה שהיה נותן בעצמו שלא יצטרך להשתדל ולדחוק עצמו ע"י תקיפות כמבואר במהר"ם שבמרדכי בפרק הגוזל בתרא שממנו נובע דברי הרמ"א עיי"ש סי' קס"ז משא"כ בנידון היש"ש שהיה לו אצל מי לאכול בלא השתדלות וטרחא לא נהנה כלום במה שהאכילו זה כמבואר ביש"ש ולחייב הבן במה שנהנה בהלימוד אלו היה לו מעות באופן שהיה צריך בעצמו להוציא שכר לימוד אה"נ דחייב אבל אם אין לו מעות דפטור וודאי לא היה לוה על שכר לימוד למה ישלם עתה מה שלא היה מוציא בעצמו והיה פטור ואפשר אביו בעצמו היה דוחק לשכור לבנו מלמד או היה מכתת רגליו למצוא רב בחנם כדרך בני עניים וקשה להוציא ממון

שיא

שאלה מקוטב אם צריך לכתוב מעיינות אחר שזה עשרה שנים השמיטו עפ"י מורים איך נוציא לעז על גיטין שכבר נעשו וגם הד"ח דעתו רק לכתחלה אין להשמיט כשלא היה עדיין חשש לעז ועיין סי' קכ"ח ס"ז ובג"פ שם סקנ"ג ולע"ד הדין עם המורים לפי דיותר יש לכנוס בספק חסרון מלספק שינוי כמבואר בא"ע ס"ס קכ"ח. ומ"ש דמה"ע קורין קאטא דמהר"ם חריף כתב דוקא משום שכ"כ בשטרות לא מצאתיו וכל טעמו דוא"ו נופל על קאמץ בפי המון וכ"כ בד"ח בש"א אות יו"ד בשם נ"מ ומפרט כאן דכותבין עיקר שם קוטב ולענין בבל בורסף דפרש"י דנ"מ לכתוב בגט שם הנשתנה ולמד מזה מהרי"ל אם נתחדש נהר כותבין אותו ול"ח ללעז וכתב הלבוש הטעם כיון דמפורסם דנשתנה ליכא לעז וא"כ תינח אם מיד שנתחדש משנין בגט אבל אם נשתנה כבר זה כמה שנים ולא כתבו בגט עם עתה ישנו יהא לעז וגם שם קאטיא רק קיצור לקאטיא ויעיין בג"פ סי' קכ"ח סקכ"ו לענין שם טינא ובטי"ג בשמות עיירות סק"ה בשם היש"ש דכותבין ברסטי אף דנשתנה ונקרא בריסק וגם דמתקריא בריסק אין כותבין לפי שהעיקר בשמות העיר השם אשר הונח בראשונה דכיון דמאז כותבין כן בגיטין ל"ח נשתקע ואף דבכתובות ושטרות כותבין רק קוטב אין זה מגרע דא"צ לכתוב כל השמות דלא תיקן ר"ג רק בגיטין ואין לך פרסום