תשורת ש"י קעג

הנחנו בת לאאע"ה דהרבה גיטין מחמת זה אבל אין זה אונס כמ"ש תו"ג סימן קל"ד דכל שאינה מזכרת הגירושין אף דמפחידותו להפסידו ממון או גזלה ממנו ממון ומגרש בעצמו כדי להנצל מהפסד זה ל"ה אונס ובסמ"ע סימן ר"ה מוכח דהיכא דיכול להוציא בב"ד ל"ח אונס אף שמסר מודעא אלא דהלבוש חולק ועיי"ש בנה"מ ומ"מ ה"ד כשמסר מודעא חזינן דאנוס מחמת זה דחושב שכנגדו לא יציית דינא אבל כאן לא מס"מ וחותנו גברא דציית דינא ולא תבעו לדין ונעשה הכל בפני ב"ד למה לא תבעו בפניהם לדין וודאי אף אם היה אנוס הוי רק דברים שבלב כיון שלא פרש ול"ל אנן סהדי על דברי לבו וגם הלבוש יודה לזה דליכא ראיה מדכותבין מודעי אמאן דציית דינא דפירש שאנוס הוא. ומה שטען דפשרה בטעות הוא דלא ידע הד"ת אם כן כל פשרות יתבטלו וכה"מ סימן ר"ה ס"ג כתב כיון דתחלה נסתפק לו וקנה הספק ונחית אדעתא דהכי לקנות הספק חשוב זביני ול"ה פשרה בטעות עיי"ש ועוד מי יימר דהיתה מקבלת גט ברצונה א"ל היה מתפשר עמה כך ממילא גם בדין לא היה זוכה יותר דא"א לכופה לקבל גט מחמת חדרגמ"ה וגם היכא דכופין אותה מי יימר דיזקקו לו ב"ד ועדים וסופר על גט בע"כ וגם היתה משמטת עצמה וכדאיתא בפ"ק דגיטין דף י"ב איבעי עריק ואזיל לעלמא ואם כן האי פשר זביני הוא

שח

שאלת אחד מכר לשר עצים והפחידו חברו שיקלקל המסחר שיאמר להשר שעושה רמאות בהעמדת ענים ונתן לו סך מאה ז"כ למען לא יקלקל לו המסחר אח"כ לוה המוכר מאה ז"כ עפ"י צה"ע ומת המלוה ורוצה הלוה לעכב סך זה מחמת שנתן לו באונס שהפחידו. נראה דזה ל"ח אונס אף דמבואר בחו"מ סימן ר"ה ס"ו בהפחידו בדבר שבידו לעשות הוי אונס היינו שיכול להזיקו וכמעשה דפרדיסא דהביא רה"ג ראיה משם דהפחדה הוי אונס כמ"ש בספר מו"מ לר"ה שער ל"א בסופי והתם הפחידו שיכבוש שטר המשכנתא ויטעון לקוח אבל הכא אין בידו לקלקל המקח דאפשר לא יאמינו השר ואפשר יפחד מלומר להשר שחברו מרמתו דכשלא יברר ענוש יענש שו"ר במהרי"ק שרש קפ"ה וז"ל דאפילו לר"ח ור"ה דס"ל הפחדה חשוב אונס פשיטא דל"ח אונס בגזים בעלמא אלא היכא דגזים במידי דאי עביד ברי היזקא כההוא דפרדיסא אבל היכא שמגזמו לעשות דבר דאף שיעשהו שמא לא יזיק ל"ח אונס כלל עכ"ל ואם באמת עשה רמאות ומחמת כן היה ביד המפחיד לקלקל מסחרו זה ל"ח אונס דהא מבואר בנדרים דכ"ח אהא דנודרין למוכסין דאם המכס כדין אף שהוא של עכו"ם דדמ"ד וליכא טענת אונס אף דשרי הפקעת הלואתו כמבואר בר"ן שם כ"ש כאן דהוא גנבה

ומה דר"ל כיון דחברו לא היה צריך להחזיר המאה ז"כ בדין דהיה י"ל קי"ל ממילא נתייאש ותו ל"מ כשחזר ותפס. הנה ברא"ש פא"מ ס"ט גבי ראה סלע דנפל משנים כתב דלא מייאש היכא דמהני תפיסה דמימר אמר היום או מחר אתפס משלו ובכס"מ פכ"א מהלכות עדות ה"ד כתב דדבר קרוב הוא לתפוס לכן כשהוזמו עדים שהעידו שע"י עדותם לא יועיל תפיסה חייבים דחשוב הפסד ממון ועיי"ש ואם יחשב יאוש הא לא זממו כלל להפסיד לו ובנתיבות סוף דיני תפיסה כתב נמי כשמועיל תפיסה לא מתייאש

ב) ומה ששאל במכר על זמן קצוב וחפר הלוקח בורות אם כשיחזור מחויב לתקן וכתב דיש אומדנא דמוכח שלא מכר לו על זמן קצוב שיוכל לחפור בה בורות. לא נראה כי המעיין בהשגות ראב"ד פכ"ג ממכירה יראה שאינה אומדנא וא"צ לתקן וכן מוכח מהמל"מ פ"א משמטה ויובל סוף ה"א דאם רשות ביד הלוקח לחפור בה א"צ לתקנה וכ"מ מהרשד"ם סי' רצ"ב בד"ה לחקירה הג'

שט

שאלה לאה מכרה קרקע לראובן על דעת שיתן דמי הקרקע לאביה ונתנה לו שטר מכירה על הקרקע ונכתב בגרינד בואך והחזיק בקרקע ותבע אביה מן ראובן המעות ואמר ראובן שלאה חייבת לו מכבר וכונתו מתחלה היה לעכב המעות רק שתק מחמת שירא לנפשו שלא תתן לו שטר מכירה

נ"ל שמחויב ראובן לשלם המעות לאביה מדאמר בפ"ק דקדושין דף זיין באומר הילך מנה ותהא שדך קנוי לפלוני קנה פלוני מרין ע"כ ממילא ה"נ נתחייב הלוקח בדמי המקח לאביה ע"י קניינו במקח דמשיכה במקח מחייב ללוקח ליתן המעות כדאיתא בפרק הזהב דף מ"ה ע"ב וא"כ כמו בהילך מנה ויהא שדך קנה לפלוני קנה פלוני השדה ה"נ להיפך הילך שדה ותחייב בדמי השדה לפלוני

ולכאורה צ"ע דבחו"מ סי' ק"ט ס"ד הובא ד"ז בשם י"א ויאמר הלוקח קי"ל דלא זכה אביה בהמעות ויעכב דמי הקרקע לעצמו בשביל החוב שחייבת לו אך מ"ש הש"ע י"א משום דלא נזכר דבר זה ברי"ף ורא"ש כדאיתא בב"י ונבוכו בתירץ הדבר מספ"ל אם חולקין על הדין או דלא גרסו בגמרא ומ"מ אינו מוכרח דלית להו גוף הדין רק כיון דאין הכרח בש"ס דקאי הך וכך לממונא על זה לכן לא הביאוהו ממילא ל"ל קי"ל וכמ"ש בתקפו כהן סי' ק"א דל"ל קי"ל כמ"ד דמספ"ל כיון דהחולק ברירא ליה והרי הרא"ש השמיטו ג"כ והטור כתבו ואם ברור דהרא"ש לא ס"ל הך דינא למה לא הזכיר הטור דאביו חולק וגם הר"ן ויש"ש בפ"ק דקידושין שם ובקו"א כתב דהלכה פסוקה היא וכ"ע מודים

ובביאור הגר"א בסי' ק"צ הביא ראיה ברורה להך דינא מב"ק דף ק"ב ע"ב מהא דקנה ע"ש ר"ג דקנה ר"ג ובשו"ת הרא"ש כצ"ו ס"ג דפסק להך דינא דר"ג שבב"ק שם בפשיטות

ועוד בדרישה סי' ק"צ הוכיח הך דינא מהא דסי' קצ"ה ס"ג הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח והרמ"א סתם שם דגם במתנה כך הדין והוא מדין ע"כ וכ"כ קצו"ח סי' קכ"ג שהוא מדין ע"כ ואפילו להסוברים דק"ס של אחר אינו מדין ע"כ משום די"ל שאני ק"ס דהדרא למרה והוא גזה"כ ואין ללמוד מדין ע"כ במעות ממש או משום דין ע"כ בישראל נאמר דזכיה מטעם שליחות ולמ"ד בכסף ע"י אחרים דוקא שלא מדעתו ולא בע"כ עש"ך סי' רס"ז סקמ"ג

ומעשים בכל יום שהב"ד או עדים קונים מהמתחייב לאחר ע"י סודר שלהם ולכן נ"ל דל"ל קי"ל בזה ומה שאומר ראובן דנתכוין בלבו רק כדי לעכב המעות בעד החוב דברים שבלב אינן