תשורת ש"י קעב

כולם ערבים זב"ז או רק כ"א לוה על חלקו אלא די"ל הם מוציאים ממון באומדנא כ"ד משא"כ לדידן וכדאיתא בפ' הגוזל דף קי"ד ואם כן היכא דלא כתבו אצל החתימה עבור הקהל יש אומדנא גדולה וגם לדידן מהני

ולפימ"ש החו"ד שם סקל"ג בטעם ההיתר דונכהיגי הקהל לוים ברבית מגוי לצורך הקהל דהערכה משילום החובות כפי השומא שיהיה מאותן אנשים שיהיו בשעת הפרעון ואותן אנשים שהיו בשעת הלואה לא נתחייבו כלל ואין עליהם דין לוה כלל דהא אם ירדו אין חיוב עליהם רק אח"כ בשעת הפרעון מתחיל החוב ואין כאן אגר נטר כלל דלא הותחל החיוב מקודם עליהם כלל עיי"ש ואם כן ל"ל דהוה כלווי כל הקהל ביחד בשעת הלואה שיהיו כולם ערבים זב"ז נגד המלוה דלא נעשו לוים כלל אלא החתומים לווי ונעשו ערבים זב"ז להמלוה ובשעת הפרעון נתחייבו הקהל להחתומים מה שצריכים לפרוע למלוה ואם כן איך נדחה את המלוה שיתבע מקודם כל יחיד מהקהל ולא להם הלוה כלל זולת אם נכתב אצל החתימה עבור הקהל דהוא כתנאי שאין מקבלים החתומים על עצמם החיוב

שו

שאלה אם ח"ו לא יעלה נולד תינוק מת מחמת הלידה יש למילדת סגולות ידיעות ואם לא יעלו ארוכה אזי שורפין כתבי קודש מאיזה ספר הבא לידם ומעשנין התינוק ומילדת אחת אמרה שקיבלה כן ממילדת זקינה ואח"ז ניסתה כ"פ ועלתה בידה ועיין בפ"ת יו"ד סי' רע"ו סקי"א ומסופקני כיון דהרפואה צ"ל ידועה כמבואר ביו"ד ס"ס קנ"ה אם יש לסמוך על דבריה להורות כן גם לאחרים בזה דאתחזיק איסורא דמחיקת שמות וכאן אינו על"ג דגם כשלא יעלה בידה מ"מ גם רפואה ידועה יזדמן שלא ירפא

תשובה בברכ"י יו"ד סימן ר"צ כתב הא דאיפלגי קמאי לענין סגולה באיסור תורה הסכימו חכמי דורו להתיר גם בשל תורה. ועוד בשו"ת רמ"א סימן קו"ף אות יו"ד הביא תשובת רה"ג ז"ל שכתב הא דנמחק השם בסוטה כדי לעשות שלום משום דמוצא מידי ספק ומידי איסורא וביארו שם הרמ"א מאחר דכונתו להוציא מידי ספק ומידי איסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם שאנו לומדים ממ"ש ואבדתם את שמם לא תעשין כן לד' אלקיכם דזה דוקא כשעושים דרך מחיקה ודרך אבדה להשם אבל כשמכוין לשום צורך ותיקון שרי והובא בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א והאריך בראיות דעכ"פ ליכא איסור דאוריתא

ומה שנסתפק אם נאמנת המילדת הנה בירושלמי פרק במה אשה ה"ב נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ובש"ע א"ח סימן ש"א סכ"ו נאמן הרופא לומר על עצמו שהוא מומחה ולא נקט דנאמן על הקמיע משום דזה ק"ו

ומ"ש דאתחזיק איסורא הנה בר"פ אשה רבה בעי ש"ס לומר דע"א נאנן להתיר דבר דאתחזיק איסורא ולא איפשט וכתב ש"ך ביו"ד סימן קכ"ז סקט"ז דמ"מ לאידך גיסא דאינו נאמן גם כן אין לנו ראיה רק מספק מחמירין עיי"ש ואם כן בפיקוח נפש הוא להיפך

וכ"ש לפמ"ש כיון דאין הכונה לאבד ולהשחית רק הכונה לאיזה צורך ליכא איסור תורה

וממילא גם לענין שבת אף דיש איסור מלאכה דאורייתא יש להתיר דהא מבואר בפרק החולץ בהא דאישתמודענהו דפלניא אחוה דמיתנא אפילו קרוב ואפילו אשה נאמנין משום דגילוי מלתא בעלמא הוא וברמב"ם פ"ד מחליצה כתב משום דעל"ג אך הרי"ף כתב משום דלא על איסור או על ממון מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין גברא פלן וכיון דמודעי לו הכי הרי אתחזיק לסהדי דהדין הוא פלניא ושרי לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהד עליה דהאי גברא או עליה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא יעיי"ש ואם כן ה"נ תחלה הוי רק גילוי מלתא דזה סגולה ונ"מ בחול וכיון דאתחזיק לנו ממילא אחר כך מורין להיתר גם בשבת

שז

שאלה אחד נתפשר עם אשתו בענין הנדן והמתנות ונתן לה גט אח"כ הוציא קול שמסר מודעא בין כתיבה לנתינה שאינה מתירה להנשא רק אחר שלשים שנה בגט זה ויביא עדים כשתרצה להנשא או אח"כ גם טוען דמחמת אונס גירש שחמיו לא רצה להחזיר לו נדן שלו גם טען דפשרה בטעות היתה דנתברר לו אח"כ שעל פי ד"ת היה מגיע לו יותר ודיין אחד החזיק הקול ועמד לימין המגרש לבטל הגט והפשרה

הנה בהגמ"ר סוף גיטין סימן תס"ח מעשה באחד שגירש אשתו ונשאת לאחר וקודם הנישואין הוציא קול שכדת משה היה כתוב ברישא וכפה ר"ת אותו ליתן גט כשר דכל קלא דקמי נישואין יש לחוש אפילו ידוע דלא ימצא אבל הטוב ומטיב לבטל לא קלא הוא דפסקינן כאביי ורצה ר"ת להוציאה מהשני שנשאת לו אחר הקול עכ"ל למדנו דאין כח בקול רק אם יהא אמת יפסל מן הדין אבל אם לפי הדין חזינן דאינו פוסל לאו קלא הוא ובנ"ד אפילו אמת דמסר מודעא ושיביא עדים אין חשש דהרי נוהגין לבטל כל מודעי ופוסל כל עדים שיעידו על כל דבר שיזיק לגט ועושין לפני כתיבה ולפני הנתינה וכ"ז שאין עדים שהיה אנוס באמת אהני הביטול מודעי ויעיין פ"ת סימן קל"ד סק"ד אך לפי דבריו שמס"מ בין כתיבה לנתינה תו אינו מועיל אח"כ ביטול מודעי לגרש בגט זה כמבואר באה״ע סימן קל"ד ס"ג בהג"ה ולזה גם פיסול עדים אינו מועיל דהא הה"מ הקשה מה מועיל לגבי איסורא אם יעידו ותירץ כל שפוסל עדיו אף הוא מבטל המודעא לגמרי והובא בביאור יותר בטו"ז שם סק"ד ואם כן כל זה אהני על מס"מ שלפני הכתיבה אבל על מס"מ שלפני הנתינה דאינו מועיל תו ביטול המודעי אף שיבטל בלב שלם אם כן גם פיסול עדיו לא מהני ואף דהב"ש שם סק"ה כתב דבסה"ת וסמ"ג כתבו שא"י לבטל שלא בפני הסופר ועדים שצוה להם לכתוב הגט ד"ז אינו מוסכם וכמ"ש הב"מ

אמנם כאן בלא"ה אין חשש דדוקא אם ביטל גוף הגט ס"ל לרמב"ם וסייעתו דשוב אין מגרש בו מאחר שכבר נתבטל כתיבת הגט והוא כחרס אבל מס"מ רק על נתינת הגט אף דעשה המודעא בין כתיבה לנתינה מ"מ אהני הביטול מודעא אח"כ דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון כמבואר סימן קמ"א סעיף ס"ו ובנ"ד לא מס"מ לבטל גוף הגט דק שלא יתירה להנשא בגט זה עד אחר שלשים שנה אם כן רצה דהגט יהא כשר

ומה שטען שאנוס היה אם נחזיק זה לאונס לא