תשורת ש"י קעא

תורה מלגזור גזרה לגזרה וכן מוכח מדברי הר"ן בספ"ק דע"ז בד"ה ומקשו הכא ל"ל טעמא דמחמר ומדברי הרשב"א שבר"ן שם דיש איסור תורה כשהוציאה הבהמה משא וכן מוכח מחידושי ר"ן בפ' המצניע דף צ"ד למעיין שם שהקשה אהא דגזרו רבנן למכור סוס לגוי אף שאינו מיוחד לעופות משום סוס הנושא עופות הא הוי גזלז"ג ותירץ כולה חדא גזרה ואם איתא דנושא עופות אינו רק איסור דרבנן אם כן גזרה דמכירה אטו שאלה ושכירות דהם שני עניינים נפרדים ול"ל כולה חדא גזרה ודאי אינו רק גזלז"ג והק"ל

שה

טובי קהל לקחו מעות מראובן לשלם לו עיסקא ונתנו לו הת"ע וכתבו שמשעבדים למעותיו הרגאל שמחזיקים ונכתב בו שלקחו המעות מראובן לצורכי הקהל והרגאל עשה ריוח הרבה והיו יכולים לפרוע הכל לראובן והוציאו הטובים כל המעות והבטיחו לראובן שישלמו לו עסקא על המתנת המעות וגם נתנו לו קצת עד שניטל הרגאל מהקהל ופסק דיין אחד כיון דשעבדו לו הרגאל וניטל מהם אבד הנותן מעותיו ואף דכבר היה להם הרבה ריוח מהרגאל והוציאו מ"מ כיון דנתרצה להמתין עוד מחל שעבוד הקדום ונתרצה ליקח ממה שירויחו מכאן ולהבא בהרגאל וכיון שניטל מהם אבד מעותיו

והכל טעות חדא דזה רק אפותיקי סתם וכששנופה נהר גובה משאר נכסים כדאיתא בחו"מ ריש סימן קי"ז ואף דלא אמר הלוה א"ל אפרע לך תגבה מזה רק אמר תגבה מזה כאשר ביארתי בחיבורי ערך ש"י שם

ועוד כיון שהוציאו המעות ולא העמידו המעות מהרגאל באיזה עסק הרי אפילו היו אומרים לא יהא לך פרעון רק מזה חייבים דדוקא שטפה כהר ולא כשהפסידו הלוה כמבואר בפ' השולח בעשה עבדו אפותיקי ושחררו דחייב הלוה

ומה שטען הדיין כיון שנתרצה להמתין וליטול עסקא מחל הוא טעות חדא דהא עסקא אסור המקבל להוציא המעות למשתי ביה שכרא אלא מחויב להעמידו בעסק כמבואר בפ"ט דב"מ דף ק"ד ע"ב וביו"ד סימן קע"ז ס"ל ואם כן אף דנתרצה להמתין וליטול עסקא מ"מ היה להם שלא להוציא המעות לגמרי ואף אם הוציאו המעות כבר וידע ראובן מזה מ"מ הרי כבר חזר החוב אקרקפתא דהטובים שהוציאו המעות ונעשה מלוה אצלם ומבואר בחו"מ סימן ק"כ דאם היה לו חוב אצל חברו ואמר לו יהא בידך למחצית שכר ונאנסו המעות חייב הלוה דלא נשתנה ע"י דיבור ומה דשלמו לו עסקא או הבטיחוהו אין זה קנין שישתנה מן חיוב אונסין

ועוד הא מבואר בב"מ דקי"ב בהמחהו בעה"ב לפועל אצל חנוני יכול לחזור אף דכבר נתרצה הפועל להפרע מהחנוני ולא מבעה"ב ולא אמרינן דמחל לשעבודו של בעה"ב ומחילה אצ"ק ובחו"מ סי' קכ"ו ס"ב מבואר דאפילו מחל המלוה ללוה ונתרצה ליקח הפרעון מן אחר ואח"כ אין האחר נותן לו חוזר המלוה על הלוה כ"ז שלא פטרו בפירש דאפי' האחר לא יתן לו מוחל להלוה ואם כן ה"נ נהי דנתרצה להמתין וליקח הפרעון מהריוח שיעשה הרגאל להבא מ"מ כל זמן שלא פטר להטובים בפירש שאפילו יפסיד הרגאל יהיו פטורים יכול ראובן לחזור ולגבות מהם כיון דכבר היה בידם ממה לפרוע והוציאו המעות

ולכן אף דלקחו מראובן מתחלה לצורך הקהל מחויבים הטובים עצמם כיון שהם הוציאו המעות וריוח הרגאל אף דהוציאו לצורכי הקהל מ"מ עתה נעשו הטובים עצמם בעלי חוב על המעות ולענין אם ערבים זב"ז עיין בפ"ת לחו"מ סי' שמ"ח סק"ז בשם השבו"י וכאן בנ"ד עריף דמתחלה קבלו מן ראובן המעות לצורך הקהל והטובים עצמם שותפי הקהל ואם יצטרך ראובן לתבוע כל אחד ואחד מהקהל על חלקו קהל של חמשה מאות בע"ב כבר נאבדו מעותיו דיצטרך הוצאות יותר מהחוב ואין לראובן שום כתב וראיה על אנשי הקהל ואין יודעים מאומה דכל סמיכתם על הטובים ואולו יבא ראובן לד"ת עם אנשי הקהל ובידו ההת"ע שהוא רק בתח"י הטובים נראה דלא יזכה ראובן בדין דנהי דמבואר ביו"ד סימן רנ"ז ס"ו דגבאי שאומר כו"כ הלויתי לכיס של צדקה נאמן בלא שבועה ה"ד אם לא עשו עולה אבל כאן הוציאו ממון שנתן להם ראובן לגמרי גם הוציאו ריוח הרגאל שנשתעבד לראובן ולא היו רשאים לעשות כן והוא שליחות יד בממון ראובן ה"נ י"ל שמא כבר החזרתם המעות לראובן וקנוניא הוא ונהי דיש מגו להטובים לומר זולת זה הוצאנו מכיסינו לצורך הציבור תו הוי מגו להוציא

ועוד בלתי ספק דלא הלוה ראובן מעותיו ע"ד שיתבע מכל אחד מהקהל חלק המגיעו אף דכסבור שיתפרע מהרגאל שת"י הטובים מ"מ כיון דאין זה רק אפותיקי סתם דאמרינן דלא נחית רק אם יוכל לגבות מזה יגבה מזה ואם ישטפנה נהר יגבה משאר נכסים ודאי לא נחית שיהא מוכרח לגבות מכל יחיד ויחיד מאנשי הקהל מחמשה מאות איש ואף דנכתב בהת"ע דלקחו הטובים המעות לצורכי הקהל לאו כדי שלא יחזיר על הטובים לבד אלא מחמת שנכתב ששיעבדו לו הרגאל והרגאל של הקהל ואין זה דומה למ"ש בשו"ת ב"א סי"ז הובא בפ"ת חי"מ סימן קכ"ח דאם כתבו הטובים אצל החתימה עבור הקהל צריך לתבוע כ"א מהקהל דהתם לא היו צריכין לכתוב כן רק כדי שלא יתחייבו הם לבד

וגם אפשר לא החליט הב"א רק אם נכתב אצל החתימות עבור הקהל דמוכח מלתא דהחתימה בשליחות הקהל אבל בתחלת הכתב אם כתוב שלוו בשביל צורכי הקהל י"ל דכתבו כן דלא לתזל נכסייהו לומר שלוו מחמת דוחקם לצורך עצמם וכדאיתא בב"ב פחז"ה דף מ"ב וכיון דלא מוכח מלתא יש לילך בתר אומדנא דהא מה דשנים שלוו נעשין ערבים זב״ז כתב בשו"ת רמ"א סכ"ז דאמדינן דעת המלוה דבלא"ה לא היה מלוה להן ואם כן נהי דלא אלים אומדנא זאת לעשותם ע"ק להפוסקים דאינן ע"ק אבל כנ"ד ודאי אומדנא גדולה דלא היה מלוה ע"ד שיצטרך לתבוע מחמש מאות איש מכ"א חלקו וסמך רק על החתומים והרי הטו"ז ביו"ד סימן קס"ט ס"ק כ"ב כתב דעו"כ שמלוה יודע שההלואה לצורך הקהל והבטחתו על כל הקהל באם לא יהיה מאלו לשלם עכ"ל וכיון דהבטחתו על כל הקהל למה דוקא א"ל יהא לאלו לשלם אע"כ מחמת אומדנא דעיקר סמיכתו על אלו והב"א כתב שם דעיקר הבטחתו על החתומים דלא גרע אצלו מערב דנכרי בתר ערבא אזיל עיי"ש ועכצ"ל נמי מכח אומדנא דאל"כ מ"ש שהחתומים ערבים יותר מכל תקהל כיון דהבטחתו על כל הקהל יהיו