תשורת ש"י קע

עדיף רוב מתוך הכל ה"נ לא נוציא משמעות לשון הסכמתם מפשטיה דהקפידו על קיבוץ כולם ואח"כ ילכו אחרי רבים כיון דזה עדיף וכן מוכח מסוף דברי מהרי"ט שכתב כיון שתלו הדבר בוועד כללי כל שהיה שלא בוועד כללי אין במעשיהם כלום עיי"ש ועוד בלא"ה העיד המשפט שלום שם דעכשיו המנהג לעשות הכל עפ"י רוב אף שלא נתוועדו כולם ואין אחר המנהג כלום עיי"ש וכן בדין דאל"כ בעיר גדולה לעולם לא תמצא שיהיו כולם בעיר ביום הוועד ולא יועיל שום התמנות והסכמה ועיין שו"ת מהר"ם שי"ק א"ח תשובה ש"ח

. דש

שאלה הנותנים בהמות לגוים לגדלם לשותפות והגוים מביאים בהם משאות בשבת אי מותר מחמת דהגוי יש לו חלק בגוף הבהמות וגם אין לישראל ריוח והנאה מזה וגם כל ר"ה שלנו אינו רק כרמלית ומעלתו מייתי מהא דש"ל בשם רה"ג שבסימן ש"ה סכ"ג דמשמע כל שאין הנאה לישראל מותר

דע שבשו"ת ח"ס חא"ח סימן ס"ב בר"ה והנה חזו הוית קילס להגאון ר"ז מרגליות שהידש דשביתת בהמתו אינו רק לשבות ממלאכת ישראל אבל מלאכת גוי ואין הישראל נהנה מותר ונסתייע מדברי הש"ל ומהרוקח יעיי"ש ולא כן אנכי עמדי כי בטו"ז סימן רמ"ו סק"ד ובתוספת שבת סי' ש"ה ובמחצית השקל שם מבואר להיפך והמעיין בריב"ש סימן קנ"א יראה דגם כשאין לישראל הנאה ממלאכת הגוי מ"מ עובר הישראל על שביתת בהמתו וגם אם יש לגוי חלק בגוף הבהמה אינו מועיל

והנה שואל חייב באונסים משום דכל הנאה שלו כמבואר בסנהדרין דף ע"ב ובפרש"י שם ואם כן בהשאיל בהמתו לגוי אין בו משום שביתת בהמתו אלא די"ל שאני בהמה דגוי נותן לה מזונות וצריכה נטירא הוי רק רוב הנאה של שואל כדאיתא בב"מ צ"ד ע"ב וגם בזה יש לפקפק דאם כן איך כתב רש"י בסנהדרין שם וכן בפרשת משפטים דחיובו של שואל באונס משום דכל הנאה שלו דא"כ שואל בהמה למה אמרה תורה דחייב באונס אע"כ כיון דרוב הנאה שלו רובו ככולו בכל התורה ועיקר הנאה של שואל ובטל מיעוט הנאתו של משאיל לגבי הרוב וכה"ג כתבו תוספת בביצה פ"ג כ"ז ע"ב בד"ה ועל החלה ואם כן איך גזרו חכמים לאסור מכירת בהמה גסה משום שאלה והא שאלה גופה דאין לישראל הנאה אין בו משום שביתת בהמתו ולמה חששו חכז"ל דהגוי יעשה בה מלאכה בשבת כדמסיק בע"ז פ"ק דף ט"ו ע"א

אלא בלא"ה עכ"פ שאלת כלים זה מבואר בפרק השואל צ"ד ע"ב דכל הנאה של שואל וכן מבואר בפרק אין המודר דף מ"ג בהא דמודר הנאה מחברו לא ישאל לחברו דפריך מאי קמתהני מיניה ואיך כתב הרוקח דאסור להשאיל כלים לגוי שעושה בהם מלאכה בשבת דס"ל גם בכלים מצווה על שביתתם כדאיתא בב"י וב"ח סימן רמ"ו ובתוספת פ"ק דשבת דף ח"י ע"ב וברא"ש שם וכן ברמב"ם ובש"ע א"ח סימן רמ"ו וכה"פ כתבו דמותר להשאיל כלים לגוי משום דאין מצווה על שביתת כלים ובהמה אסור להשאיל משום דמצווה על שביתת בהמתו והלא בלא"ה כיון דאין במלאכת הכלים שום הנאה למשאיל מותר ול"ל דמסתמא כבר קיבל המשאיל הנאה מן השואל או יקבל ממנו הנאה וכמ"ש במג"א סי' ש"ה ס"ק י"ז וכעין זה איתא בפרק בני העיר דף כ"ו ע"ב מתנה כזביני דאם כן למה שואל חייב באונסין יהא כשוכר הגם די"ל שאני ישראל די"ל דגומל חסד חנם משא"כ לעכו"ם דלא תחנם כתיב מ"מ אין זה עיקר דהא מבואר בחו"מ סימן ש"ה ס"ו השאילני היום ואשאילך למחר הוי רק ש"ש ולא קאמר רבותא יותר אם כבר שאל מהשואל או מצפה שישאל ממנו גם כן יהא רק ש"ש א"ו דכל שלא הותנו על זה לא חשוב הנאה למשאיל דהברירה שלא להשאיל אף שכבר השאיל לו חברו וכן ביד שואל הברירה שלא לעשות לו טיבה אח"כ ול"ל שביתת כלים חמיר מבהמה דהא בפ"ק דשבת יליף מבכל אשר אמרתי תשמרו דקאי אשביתת בהמה דמקרא שלפניו ומרבה גם שביתת כלים כבהמה

אך גם לשיטת ח"ס והר"ז זלה"ה שאני נ"ד דידוע דהגוי המקבל בהמה להאכילה ולגדלה מקבלה עד"ז שיעשה בה מלאכה והוי כשוכר ויש ריוח לישראל במלאכה שעושה בה הגוי

אד מ"ש מעלתו דאם אינו חורש בה י"ל בכרמלית מותר להוציא עליה משוי כמ"ש המג"א סימן ש"ה סק"ו התוספת שבת שם חולק עליו וכן בש"ע של התניא שם וגם זה דר"ה שלנו הוי רק כרמלית אינו מוסכם עיין בסימן שמ"ה ובמג"א שם מ"מ כיון דפרמ"ג בסימן רמ"ו סק"ט ובסימן ש"ה וכן המחצית שקל שם הסכימו למג"א אין למחות ביד הנוהגים היתר ומ"מ יש ליזהר וכ"כ הא"ר בסי' ש"ה סקט"ו ובספר האשכול ריש הלכות ציצית כתב דתשובה לגאון דר"ה היינו מקום שיש בו ס"ר בני אדם וכ"כ בהלכות עירובין בשם גאון והיינו רה"ג כמ"ש בנחל אשכול ודברי גאון דברי קבלה

ומ"ש מעלתו דיש לסמוך על הפנ"י שכתב בר"פ ב"ב דהוצאה לר"ה אינו בכלל שביתת בהמתו דאזהר רחמנא רק מדרבנן לדידי צ"ע דלא משמע הכי בפרק המצניע דף צ"ד דבן בתירא מתיר בסוס דס"ל חי נושא א"ע ובאדם גופא הנושא חי ליכא חיוב חטאת ואין לגזור מכירה אטו שאלה ושכירות כיון דליכא איסור דאורייתא ורבנן ס"ל דאין חי נושא א"ע ויש איסור תורה בסוס הנושא עופות לכן יש לגזור מכירה אטו שאלה כן פרשי שם ולהפנ"י בכל משא בבהמה ליכא חיוב שביתה מה"ת הגם דבגמרא י"ל דב"ב ה"ק כיון דאדם הנושא עופות ליכא חיוב חטאת לא אסרו חכמים בבהמה כלל ורבנן ס"ל דבאדם חייב חטאת לכן אסרו חכז"ל גם בבהמה בשאלה וגזרו מכירה אטו שאלה אך רש"י לא פירש כן והדין עמו דאם כן איך גזרו מכירה אטו שאלה דהוי גזרה לגזרה הגם די"ל עפימ"ש תוספת בר"פ כ"ה בד"ה ומנא תימרא מ"מ הא בירושלמי פ' מקום שנהגו ופ"ק דע"ז אתמר משמיה דרב הונא דאמר מסברא דנפשיה דטעמא דב"ב דמתיר בסוס דס"ל חי נושא א"ע ולדברי פנ"י מנ"ל דפליג ב"ב ארבנן דס"ל חי אינו נושא א"ע דמ"מ מתיר בסוס דס"ל במשא ליכא מן התורה משום שביתת בהמתו ולפיכך לא גזר מכירה אטו שאלה דהוי גזלג"ז

ועוד איתא שם בירושלמי דחכמים השיבו לב"ב דגם סוס לשיזקין מטחינו ברחיים ופריך הירושלמי כיון דס"ל לרבנן דנושא עופות חייב למה להו טעמא דמטחינו ברחיים ומשני לשיטתו דב"ב השיבו ולדברי פנ"י בלא"ה ודאי יותר י"ל טעמא לגזור משום איסור