תשורת ש"י קסט

מהלכות סנהדרין כיון שהרוב אינם כשרים וכיון שכתב מהרא"י הנ"ל דטובי העיר דין ב"ד יש להם ממילא דינם כמ"ש השבו"י לענין ב"ד עכ"פ להחמיר אפילו נוגע רק לממון אבל אם נפקא אמינא לענין מצות ואיסורין ודאי גם השבו"י מודה דמדינא אין למנות רק כשרים

ומה שטענו המועטים אחר שתחלה עשו הסכמה אשר התמנות הרב ושאר מינוים יהא עפ"י דיעות שלשה חלקי העיר רק אח"כ נתאספו ובטלו אותו הסכמה עפ"י רוב דיעות שהתמנות הרב ושאר מינוים יהא עפ"י הרוב ואחר זמן כשנפטר הרב אשר היה מכבר וקבלו רב מחדש עפ"י רוב לבד לא יועיל ורוצים המיעוט בהסכמה ראשונה נ"ל דאין מועיל מחאתם כי מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"א קהל שרוצים להתיר הסכמה בחרם ויש מוחים הולכים אחר הרוב שאם הרוב מסכימין להתיר מתירין וכ"ש הסכמה בלא חרם וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"א סכ"ד בחלק חו"מ שכל התקנות נעשו על אופן זה שבאם יראו הרוב יכולין לבטלו אך לכאורה נ"ד דמי למ"ש החו"י הובא בפ"ת ליו"ד שם דאם כבר הסכימו הקהל שיחיד יכול לעכב ביטול ההסכמה ולבסוף רוצים רוב הקהל לבטל חיזוק זה עצמו שמעתה לא יוכל יחיד לעכב נראה דאין יכולים דמצי כל יחיד לומר אחר שהסכמתם שיחיד יכול לעכב כבר ניתן לכל יחיד מהם כח הרוב אמנם עיינתי בגוף התשובה וז"ל שם אם כבר הסכימו הקהל שיחיד יכול לעכב ביטול ההסכמה ולבסוף רוצים רוב הקהל לומר לבטל חיזוק זה עצמו שמעתה לא יוכל יחיד לעכב ואח"כ יעמדו למנין בגוף הענין נ"ל דאין בכחם דמצי כל יחיד לומר אחר שהסכמתם שיכול יחיד לעכב כבר ניתן לכל יחיד מהם כח הרוב עפ"י הרוב לענין זה וכולם גמרו ומקני להדדי אגב דגם בו הדבר תלוי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם עכ"ל וטעם זה שייך דוקא על נידון דידיה שתחלה תקנו שיוכל יחיד לעכב בביטול הסכמה ועתה רוצים הרוב לבטל תקנה זה ממש כשכבר בא לידם לבטל ההסכמה ומה הועילו חכמים בתקנתן משא"כ נ"ד שכשחזרו הרוב לבטל ההסכמה הראשונה לא דנו על ההתמנות הרב ואין המיעוט יודעים אם כשיבאו להתמנות על איזה רב אם לא יהיו הם מהרוב ותחלה הועילו בתקנתם אם לא היו חוזרים מהתקנה עד שכבר נחלקו על ההתמנות שהיו זכות להמיעוט לעכב וכיון שלא פרשו בתקנה ראשונה שיוכל המיעוט לעכב בביטול התקנה אפילו טרם שיחלוקו על ההתמנות הרב ומדינא אחרי רבים להטות אין לעקור ד"ת אם לא שיתנו בפירש ויותר מזה כתב הסמ"ע בסימן רמ"ז ס"א סק"ד דאפילו דעת המתנה ודאי כן היה אין לעקור ד"ת עד שיתנו בפירש

ועוד הרב חו"י פסק ותני מסברא כאלו היה הלל"מ מטעם אגב גמרי ומקני אהדדי והרי זה במחלוקת תליא בחו"מ סימן קע"ו ס"ג וכיון דספקא הוי מוקמינן אד"ת כמ"ש לעיל וברדב"ז ח"א סוף סימן ס"ה משמע דגם החולקים בשותפים מודים בבני עיר דאגב דצייתי אהדדי וכו' וצ"ע למה

ולכאורה י"ל שאני הכא דכל דברי קהל א"צ קנין כמבואר בחו"מ ס"ס קס"ג ויש לתמוה על החו"י שלא כתב טעם זה המוסכם והכניס עצמו במחלוקת וצ"ל דוקא דדבר דמועיל בו קנין אלים דברי קהל כקנין אבל בדבר דאינו מועיל בו קנין גם דברי קהל לא עדיף מקנין וכה"ג מצינו בפמ"ש דף קמ"ז ע"ב וריש דף קמ"ח לענין דברי שכ"מ דככתובין ומסורין דמי דבדבר שאין בו ממש ודשלב"ל כיון דל"מ בו קנין גם דברי שכ"מ ל"מ וה"נ הוי דבר שאין בו ממש ואפילו נעשה בקנין הוי רק קנין דברים וז"ל הרא"ש בתשובה כלל וא"ו סי"ט ועל ששאלת אם יוכלו לחזור בהם מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלא קנין ובכל תקנות הקהל שמתקנים על יחידים ועל רבים ומסיעין על קיצותם כל דבריהם ככתובין וכמסורין דמי עכ"ל

וא"כ לא יהא תקנת הקהל אלים מתק"ח דדברי שכ"מ ככומ"ס ומ"מ בדבר דל"מ בו קנין לא הוי ככומ"ס ואח"כ מצאתי במהרי"ק שרש קפ"א דהסכמת קהל אלים משותפין עיי"ש הטעם

אמנם כיון דהרא"ש אתי עלה רק מטעם מנהג והיינו דהוי כסטימתא והרי דעת כ"פ דבדשלב"ל ודבר שאין בו ממש לא מהני סטימתא כיון דגם קנין לא מועיל בו ועיין קצו"ח ונתיבות סימן ר"א ובחידושי כתבתי שם דדבר של ממון דגם בדשלב"ל מהני עכ"פ חיוב הגוף מועיל גם סטימתא דהוי כנעשה באופן המועיל משא"כ בדבר שאינו של ממון דגם חיוב וקנין לא מהני בזה גם סטימתא אינו מועיל

וגוף דברי הרא"ש בתשובה שם לכאורה סותר את עצמו למ"ש באותו כלל כ"ה וז"ל ועל הסכמה שבין הקהל ובין אביך ולא היה בה קנין דע שכל עסק ממין שבין אדם לחברו בלא קנין דברים בעלמא ישנו בחזרה חוץ ממוחל ממון לחברו דלא בעי קנין עכ"ל ובערך ש"י על חו"מ סימן ס"ו סעיף א' יישבתי הסתירה עיי"ש

ומה שטענו המועטים כיון דלא נתאספו כל בני העיר ל"מ רוב כיון שלא היה מתוך כולם כבר כתבתי לעיל דבמיחסות לרמב"ן לא כתב כן ועוד הא כתב בח"ס חחו"מ סימן קט"ז כיון שהכריזו ביום שהיה כל הקהלה בעיר שיבאו לפקח על עסק זה מי שלא בא ה"ל כמוסר כחו והרשאתו לאותן שבאו וראיה מכתובות צ"ד ע"א עיי"ש ובמהרי"ט ח"א שאלה נ"ח כתב דצריך רוב מתוך כולם כמו בסנהדרין דאם לא נתוועדו מנין הצריך ל"מ הסכמת הרוב ולכן אפילו שלחו אחר המועטים ולא באו ל"מ דעת הרוב עיי"ש ובמשפט שלום סימן רל"א בקונטרס תק"ע ס"ו כתב דאישטמיט להח"ס דברי מהרי"ט ובענ"ד אין ראיה מסנהדרין דלא מצי למחול זכותם ולמסור כחם לחבריו דגזה"כ שיהיו כ"ג ואין דנין על עצמם אבל בני העיר שהם כשותפין ודנין על עצמם בענייני מס והתמנות רב עליהם וכדומה דנוגע הדבר לבני העיר עצמם מהני מחילת זכותו והרשאתו ודאי לא נעלם זה ממהרי"ט אלא דהתם נעשה מקודם הסכמה שלא יוכלו למנות נסיכים רק בקיבוץ כללי ודן מהרי"ט אי רובם ככולם וכתב דמשמעות לשון כל דוקא שיתוועדו כולם ואח"כ יהא המינוי אחרי רבים כמו שהד"ת בסנהדרין דצריך רוב מתוך הכל והיינו כונתו דלולא הסכמה ראשונה שהתנו שיתקבצו כולם היה מועיל רוב הבאים או משום ששלחו אחר המיעוט ולא באו או כדעת רמב"ן הנ"ל דבתקנת והסכמת בני עיר א"צ רוב מתוך כולם רק כיון שפרשו בהסכמתם שיהא קיבוץ כללי הרי קפדו שיהיו בוועד כולם אד שלא לומר כיון דסוף סוף נלך אחר הרוב דרובו ככולו מהיכי תיתי שלא לומר דכונתם היה גם כן רק על וועד רוב שהוא ככולו לזה אמר כיון דבסנהדרין