תשורת ש"י יז

ונתנה הטבעת על האצבע והנער תפס האצבע וטבעת שעליה ואמר האמ"ל ולא זרקה תיכף הטבעת עד לאח"ז ועד שרי העיד שהמעשה ראה גם כן כך אך מקנין הטבעת א"י והנער אמר שקנה הטבעת מן העד ר' שלו' בידיעת אשתו ונתן ערבון ולקח הטבעת לידו ואח"כ החזירו לאשת ר' שלו' ועוד אמר הנער שאיזה שבועות מקודם המעשה דיבר עמה על ענין שידוכין

נ"ל כיון דחזקה מה שת"י אדם הוא שלו כדאיתא בחו"מ סימן צ"ט ובש"ך סימן מ"ז א"כ הטבעת שהיה בבית העד ר' שלו' וביד אשתו חזקה שלהם ואם שלה הרי הבעל קרוב לה ופסול להעיד שנקנה הטבעת להנער ואם של הבעל אף דעל שלו מהני הודאתו לחובתו אינו עד כל שחב לאחריני בעדותו כמבואר סימן ל"ז ס"א ובסימן ע"ז סק"ו בנתיבות וכאן חב להבתולה וחב לעלמא כדאיתא בקדושין דף ס"ה ע"ב ונ"מ בעדות הבעל לענין הטבעת דאם אחר זריקתה בא לידו או ליד אשתו יחוייבו להחזיר לנער או להבתולה ואם הנער לקחו לא יצטרך להחזיר לבעל א"כ ר' שלו' בעל דין ואינו עד ול"ל פ"ד ונאמן שקידש הנער ולא מהימן שקידש בטבעתו שמכר לו כמו בפלוני רבעני דשאני התם דבין רבע אותו או אחר עכ"פ רבע וחייב הרובע משא"כ הכא שהעיד שקידש הנער בטבעתו ומכרו לו אם אינו אמת שמכרו לו ליכא קידושין כלל א"כ לא העיד על קדושין כלל וגם עד שני מעיד שבטבעת של עד ראשון קידש הנער וע"כ אנו צריכין לעדות ר' שלו' שמכרו לו והוי בע"ד ואינו עד

וכ"ש דעד שני א"י מזה גם הבתולה א"כ לדדהו חזקה שהטבעת של האשה ובעלה נשאר רק ע"א ומקדש בע"א אפילו שניהם מודים א"ח לקדושיו רק לחומרא אם כן כאן יש להקל בפשיטות דלא מהימן ע"א נגד חזקה זו דאלים דאפילו מגו דאי בעי יהיב לא מהני נגד הך חזקה כמ"ש הש"ך הנ"ל

ומ"ש השואל מדשתקו הבעל ואשתו ודאי ניחא להו שתתקדש בטבעת זו ונתנו לו במתנה יל"ע הא לא עשה הנער משיכה וקנין בטבעת אך י"ל דזכיית האשה שזכתה מהמקדש וקניית המקדש באין כאחד דזכתה המתקדשת בשביל המקדש וזכתה ממנו לה וכמ"ש הרמ"ה בטוא"ע ריש סימן ק"כ ועוד דא"צ הבעל לזכות כלל דהוי כאמר בעל הטבעת להבתולה הילך מנה ותתקדש לפלוני דמקודשת כדאיתא בפ"ק דקדושין ד"ז

אך יל"ע מה זו שתיקה עושה כאן הנתיבות סי' פ"א סק"ה כתב באחד שאמר לחברו הנני לוקח חפץ שלך בסך זה ואני מושכו לקנותו בסך זה ומשכו בפני בעליו ושתק הוי כהודאה וריצוי לכ"ע עיי"ש אך בשו"ת מהר"ח א"ז סנ"ג מבואר בראיות דגם כה"ג ל"ה כריצוי אך להמעיין שם יראה דכל ראיותיו אין מכריחות רק דשתיקה ל"ה כריצוי ליתן בלא מחיר וגם הנתיבות דייק שאמר אני לוקח חפץ זה בסך זה וכן מבואר במהרי"ק שרש קנ"ה דשתיקה כהודאה כשיש לשותק זכות ואם כן כאן דליכא שום זכות לבעל הטבעת ל״ה כהודאה וריצוי

ומ"ש מדשתק מוכח דכבר קנוי להנער כדאיתא בחו"מ סימן רכ"ג ובסימן קל"ח ליתא דמסי' רכ"ג אין ראיה דכבר יש דררא דממונא בלא טענותיהם והיינו שכתב הה"מ פ"כ דמכירה דשתיקה ז"ו כהודאה ומסימן קל"ח אין ראיה דשא"ה דתקפה ודוקא בפני ב"ד או עדים כמבואר בש"ך שם ועיי"ש בפ"ת שהביא מהשבו"י ח"ג סימן קנ"א ויראה דהכא שאני דלא תקפה המקדש דהא על אצבע הבתולה נשאר וליכא זולת בעל הטבעת רק ע"א ועיין קצו"ח סימן קל"ח ומה דמודה הבעל עכשיו ויש לו מגו דיהיב לנער הוי מגו למפרע על שעת הקדושין ועיין מהרי"ט ח"מ סימן ק"ן ומצאתי במהרי"ט ח"מ סימן ק"ז שכתב מהא דסימן רכ"נ וקל"ח דשתיקה כהודאה משום דלא הוחזק הדבר בשלו אלא עכשיו וכיון דשותק איגנאי מלתא שלא היה לו בה כלום אבל אינו מאבד זכותו בשתיקה עיי"ש ור"ל כיון דעכשיו שזה תופס והוחזק בו שני מערער דשלו הוא ויש ספק לנו האמת עם מי ולכן שתיקה כהודאה לברר הספק

כז

ששאלת ביהכנ"ס שהחלונות גבוהות ותחתיהן מצד צפון עז"נ ונתרבו העם עד שמחמת הלחץ יש סכנת נפשות ופק"נ וכבר קרה כמה מכשולות מחמת דחקן על כן רוצים לבנות עז"נ עוד למעלה רק בזה ואפילו קצת על החלונות אף דעשו חלונות של עזה"נ נגד חלונות של עזרת אנשים

והשבתי אף דיש בזה משום אכחושי מצוה דמאפי' העזרת אנשים לצורך עז"נ והוי הורדה לקדושה קלה ובשבת דף ל"ב אוסר רב להדליק מנר לנר וס"ד משום אכחושי מצוה ואף למסקנא דאין האיסור משום אכחושי מצוה י"ל משום דאינו רק מיחזי כמכחיש כמו שפרש"י שם ועם כ"ז עי' בעט"ז סימן תרע"ד דנהגו להחמיר להדליק מנר לנר משום דעיקר מצוה רק נר אחר ויש בו משום אכחושי מצוה

מ"מ כיון דא"א בע"א וכדי להסיר מכשול שלא יזיקו רבים התירו חז"ל איסור. דרבנן כדאיתא בשבת דף מ"ב ובא"ח סימן ש"ח סח"י וס"ס של"ד וה"נ כל הורדה מקדושה חמורה לקלה בבית הכנסת רק מדרבנן כיון דיש לו פדיון אינו רק קדושת דמים כמ"ש בישיע"ק סימן קנ"ד ובשו"ת ד"ח ח"מ ס"ג הביא ג"כ מהראשונים דאין קדושה רק מדרבנן ע"כ יש מקום להתיר ועיין משבצות זהב ריש קנ"ג ועוד דבד"ח שם כתב דרק גוף ביהכנ"ס הוי קדושה אבל האויר דאין בו ממש אינו רק תשמיש מצוה ומותר להוריד לקלה וא"כ אור החלונות גם כן אין בו ממש ועכ"פ ע"י זט"ה מותר כמ"ש הד"ח שם ואף דשל כרכים אין כח בזט"ה לשנות כמבואר במג"א סימן קנ"ג ס"ק כ"ו וה"נ איך ישנו להכחיש מקדושה חמורה עזא"נ ליתן מקום לנשים מ"מ הכא גם רבים ודאי ניחא להו וכמ"ש ריב"ש הובא בש"ך יו"ד סימן רכ"ח ס"ק ס"ד להסיר מכשול ניזקין מרבים אין לך מצוה גדולת מזו וסתמא רבים ניחא להו ומתירין שלא מדעתם

ב) תו שאל בנדר בחלום ליתן צענער לצדקה אם יוצא בעשרה צ"ל והביא מהשבו"י ח"ב ספ"א בנדר לאשתו ללמוד שנה אחר מותה בקיבוץ דסגי בשנים דתפסת מיעוט תפסת דע כי ל"ד להתם דא"ל נתפס המיעוט אין לדבר גבול כמו שחלקו תוס' ביומא דף ע"ב בד"ה נעביד ובסוכה דף ה' ע"ב בסד"ה תפסת שכתבו מנהג העולם שתופסין מדה כלה ומניחין מדה שאינה כלה

ובנתיבות ריש דיני תפיסה כתב בנדר לא מעייל אינש נפשיה לספיקא וכונתו רק על פחות שבמשמעות הלשון ובסימן סמך כתב