תשורת ש"י טז

במעות וכל מקום דסתם רמ"א ולא חלקו עליו הסמ"ט וש"ך ואחרונים ל"מ תפיסה ואף דהש"ך חולק גם שם מ"מ הרי כתב הנתיבות דה"ט משום סטימתא כמ"ש רמב"ן בשו"ת מיוחסות סימן רכ"ה כיון דבדיניהם קונין במעות ובחידושי ליו"ד סימן ש"כ כתבתי דטור ורמ"א ס"ל כאותו סברא שכתב הרמב"ן דהוי סטימתא אף דרמב"ן התם כתב עוד טעמים בנידון דידיה

וא"כ ראובן זכה בשורו של הגוי להיות בו שותף עד חמשה שנים ואינו יכול לחלוק תוך הזמן ולא מהני נתינתו לשמעון ומחויב שמעון להחזירו להגוי להחזיר הדבר לאיתנו

כה

ששאל שו"ב שבא לשחוט בכפר אחד והאב"ד לא היה בביתו ולא הניחה אותו הרבנית עד שנתן כתב וחתם בחת"י וז"ל ח"י דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כו"נ איך שאיני רשאי לשחוט בכפר פלוני כ"א עד יבא הרב לביתו ואזי יהא אסור לי לשחוט שם כ"א בהסכמת הרב ובאם לא יסכים ואעבור חלילה על רצונו תהא שחטתי אסורה לכל וכ"ז קבלתי עלי באלה ושבועה ובח"ח נאום פ' וכשבא הרב לביתו ולא הסכים שישאר השו"ב שם לא השגיח השו"ב ושחט ואח"כ הורה לו דיין אחד שמותר לשחוט והרב אסר לו ואח"כ ישבו ב"ד והעיד הדיין שהוא היה הסרסור בין השו"ב והרבנית על ענין זה ונגמר שיתן הכתב איסור על תנאי ולא נתקיום התנאי והרבנית מכחשת שלא היה תנאי גם הדיין לא היה כלל בשעת נתינת הכתב רק לפני זה

וזה תשובתי מה שכתוב יהא אסור לי לשחוט לשון אסור הוא נדר כדאיתא ביו"ד סימן ר"ד והוציאו בלשון שבועה דאסר נפשו אחפצא ותלוי בפלוגתא שביו"ד ס"ס ר"ו וכיון שהוא דבר שאין בו ממש אפשר להקל כמ"ש בנו"ב שבפ"ת סימן ר"ו ומ"ש שתהא שחיטתו אסורה על כל ישראל לא מועיל כמ"ש בפ"ת יו"ד סימן ר"ד אך כתב כ"ז קבלתי עלי באלה ושבועה וח"מ והוי הודאה ושויא אנפשו חד"א כמבואר בש"ך יו"ד סימן רל"ב ס"ק כ"ח ובנו"ב חחו"מ סימן למ"ד ובחת"ס יו"ד סימן טית וסימן רכ"ז ולע"ד לא צריכא לבא מחמת הודאה רק כשכתב בפירש שמודה או שכבר נשבע אבל כאן שכתב קבלתי עלי מתפרש נמי לשון הוה אם מעיקרא לא נשבע וראיה לזה מחו"מ סימן קצ"א דשטרי דידן שכתוב בהן נתתי מכרתי שטרי קנין הן ולא שטרי ראיה דהפירש נתונה מכורה דאם מתפרש רק מכרתי נתתי כבר בתורת הודאה הוי שטר ראיה וכן מבואר בלבוש שם דמשתמע נמי שהוא מוכר לו עכשיו ובפי' רשב"ם על התורה פ' חיי שרה השדה נתתי לך נותן אני עכשיו לך וכן בגיטין כותבין שבקית והוא תרגום עזבתי כמ"ש הלבוש בא"ע סימן קכ"ו והרי הגט כולו לשון הוה ונדרים ושטרות דין אחד להם כדאיתא בחו"מ סימן מ"ג ואף דאם יתפרש קבלתי שמקבל עליו לא לשון הודאה שכבר קיבל אם כן הוי שבועה בכתב הא מבואר בשו"ת ר"י מיגאש דדין העובר על שבועה בכתב מסור לשמים ומבואר באס"ז ב"ק פרק הכונס דף נ"ו דהעובר על מה שפטור מד"א וחייב בד"ש פסול לעדות

ועתה נבא לטענתו על תנאי נשבע הנה בחידושי רמב"ן על ב"ב הובא בב"מ א"ע סימן ק"כ הקשה איך מהני תנאי בנזירות הלא א"א לקיים ע"י שליח ותירץ שא"צ משפטי תנאי בגו"ר רק בדבר שבינו לחברו משא"כ נזיר שהוא בינו לבין עצמו שמדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאי וכ' הב"מ דלפ"ז אם נשבע לחברו לעשות לו פעולה טובה על תנאי מדהוא בין אדם לחברו צריך משפטי תנאים ומדלא אפשר לשבועה ע״י שליח התנאי בטל והשבועה קיימת אך אם השבועה הוא על עסק פעולה שהפעולה אפשרית ע"י שליח צ"ע אם ניזל בתר השבועה או בתר הפעולה עיי"ש ואם כן בנ"ד דהשבועה על שוא"ת הוי ודאי דומיא דנזיר שלא ישתה וכיון דא"א ע"י שליח והוא בינו להרב שלא יקשה ערפו נגדו ויש מזה טוה"נ להרב א"כ התנאי בטל והשבועה קיים כי לא מדעתו נשבע רק הוכרח שלא הניחה אותו הרבנית לשחוט

והבית מאיר תירץ קושית הרמב"ן דנדר שאינו רק דיבור מהני תנאי לבטלו אף דאינו דומה לתנאי בגו"ר ואם כן לפי מ"ש דקבלתי היינו שמקבל עכשיו בכתב זה וחת"י ומסירתו להרבנית דנתקיים ע"י מעשה לא מהני תנאי כיון שא"א לקיימו ע"י שליח ואפילו לפוסקים דשבועה ע"י שליח מהני מ"מ צריך ת"כ וזה ל"ה בנ"ד ואף אם הכתב אינו כת"י רק חת"י הוי ככתב בעצמו כמ"ש בחת"ס שם והנה בחת"ס שם הקשה לו תלמיד אחד דאם שבועה בכתב מהני למה בסוגיא דנודרת איתא כשניסת חיישינן דבעל יפר לה תדור ע"י כתב ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ותירץ החת"ס דנדר בכתב ילפינן מק"ו מדיבור לכן דיו להיות כנידון עיי"ש דבעצמו כתב דק"ו פריכא הוא דעדות יוכיח וקושית התלמיד לע"ד לק"מ דבלא"ה תקשי איך יפר הבעל נהי דאתי דיבור ומבטל דיבור דידי' איך יבטל דיבור זולתו וע"כ משום דקניינו הוא ושליט עליה מה"ט נמי אתי דיבור דבעל ומבטל מעשיה

וגם את"ל דתנאי מהני מ"מ אין השו"ב נאמן על חת"י סתם שנעשה על תנאי כמ"ש בשעמ"ש סימן פ"ב ס"ס ק"ט דטענה גרועה הוא כיון שנכתב סתם עיי"ש וכיון שרגל"ד מדנכתב סתם שלא היה על תנאי גם העד אינו נאמן לומר שהיה על תנאי נגד משמעות הכתב כיון שהורה לו לשחוט כמ"ש רש"ל והובא בב"ש בש"א בשם גרשון אם חכם אחד סידר גט וכתב גרשון בנון או במ"ם ואח"כ העיד ששמו כך הוא אינו נאמן דקי"ל ת"ח המורה ובא לאחר המעשה אין שומעין לו עכ"ל ועיי"ש טי"ג וכאן נמי רגל"ד מסתימת הכתב ועוד גם לפי עדותו לא היה בשעת מסירת הכתב להרבנית ולא ראה עבירת התנאי וצריכא רבה ופחז כמים להתיר

לכן לשחוט באותו כפר אין לו היתר זולת הסכמת הרב אפילו ירצו אחרים להתיר שבועתו כמבואר ביו"ד סימן רכ"ח ס"כ אלא גם במקום אחר או ברצון הרב יש חשש אפילו נאמר חשוד לשבועה אינו חשוד לדבר אחר כששוחט בשביל אחרים מ"מ בזמן הזה שאינו מראה סכינו בכל עת ששוחט צריך שיהא מוחזק לכשרות יותר מסתם ישראל שבחזקת כשרות הן וכמ"ש הגאון הר"ז בשו"ת שבש"ע שלו ס"ט

כו

ששאל נער אחד חידש בתולה והעיד ר' שלו' שהנער קנה אצלו טבעת ונתן לו ערבון והטבעת נשאר אצל אשתו ואחר איזה ימים נזדמן אצלו הנער עם הבתולה ולקחה אשתו אצבע הבתולה