תשורת ש"י קסח

הוי כעיר אחרת וכיצאו מן העיר זה לדור בעיר אחרת ממילא כל עניי של כל קהלו הוי כעניי עירך דקודמין לעניי עיר אחרת והברירה היה להעניים מקהל האחרת להיות מקהלם וכתב הרז"ה פ' הזהב דמחוסר אמנה בדברים הוא רק בחד תרעא ולא בתרי תרעי וכ"כ בש"ע חו"מ סי' ד"ר שתי דעות בזה והב"ח שם כתב כיון דבירושלמי מבואר כהרז"ה

נראה יותר להשוות שיטת הבבלי גם כן עם הירושלמי ועיי"ש ואם כן יש לפסוק כן מפרט במידי דרבנן כי קרא דהן צדק מוקי בפ' הזהב לשלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ואם כן הא דמחוסר אמנה הוא רק דרבנן כמ"ש אין רוח חכמים נוחה הימנו והא דמכרי כהונה אסור לחזור הוא משום דהוי כמתנה מועטת דיש בו משום מחוסר אמנה כמ"ש תוספת בב"ב דף קכ"ג ע"ב וא"ב בכגון תרי תרעי דרשאי לחזור משום דנשתנה הענין ולא עלתה אדעתיה מעיקרא שישתנה ה"נ נשתנה הענין דנתחלקו לשתי קהלות מחמת סבות שונות וכל אחת כעיר בפני עצמה ורוצה ליתן כדבותיו לעניי חבורתו וטוב שכן קרוב כדאיתא בכתובות דף פ"ה ע"ב וביו"ד סימן רנ"ח ס"ד ואף דיש לחלק דתרי תרעי שכיח משא"כ שיתחלק הקהלה וכה"ג איתא בנדרים וביו"ד סימן רכ"ח סי"ב דאין פותחין בנולד רק בדבר ההוה ושכיח טובא ומ"מ אין זה דחיה דנדר שאני דהרי בנהג להתענות א"צ התרה כשנחלש קצת חולי כמ"ש מג"א סימן תקפ"א סקי"ב ועיין דג"מ יו"ד סי' רי"ד וזה אינו רגיל ושכיח כמ"ש רדב"ז הובא בחידושי רע"ק יו"ד סימן רכ"ח שם וע"כ משום דמנהג שנהג סתם ולא נדר בפירוש שאני וה"נ לא נדר בפירש רק נהג וצ"ע על הגדול שברדב"ז הנ"ל שכתב דעניי עירך שמענו עניי קהלך לא שמענו דלפי הנראה עניי קהלך הם שכנים לו וקודמין לעניי עירו כמ"ש הטור ביו"ד סימן רנ"א ובהג"ה שם ס"ג וכיון דדינא להקדים שכניו עדיף משינוי דתרי תרעא דהוי דבר רשות ומשום ממונו לא יהא מחוסר אמנה ושלו צריך לוותר משא"כ כשנשתנה כמו כאן דאלו נעשים רחוקים ממנו והללו נעשו שכניו דצריך להקדים שכניו אין בזה משום מחוסר אמנה אפילו אלו דיבר בפירש לכאורה כ"ש בנהג רק סתם ועקצו"ח סימן רי"ב ס"ז ובחידושי רע"ק יו"ד סימן רנ"ח סי"ב

ובלא"ה בגוף הדין דמכרי כהונה דכתבו תוספת דאסור לחזור פליג בעליות דר"י שבאס"ז פי"נ דף קכ"ג הובא בשו"ת שו"מ ח"ד ביוסף דעת תשובה ע"ו אם כן הוי פלוגתא באיסור דרבנן ובספק ממונא ועש"ך יו"ד ס"ס קע"ז ובסימן רנ"ט סקי"ד

ומ"מ העיקר דבלא"ה אין רשאים להפרד מטעמים שכתבתי ועוד אני אומר נהי דפליגי רד"ך ומהר"ם אלשיך אם בשתי קהלות בעיר אחד שייך לא תתגודדו ואם כופין קהל אחד שהם הרוב לקהל השני שבאותו עיר לקבל הסכמתם וגם מהרשד"ם ביו"ד סימן קכ"ה ס"ל כרד"ך וכן רדב"ז ח"ג סימן תע"ה לפמ"ש בגליון שם וכן פרח מטה אהרן ח"א סימן ק"ט ובשו"ת רמ"ז סימן נ"ד מסופק בזה ובעקרי דינים חיו"ד סימן כ"ה סט"ו כתב עיר שיש בה הרבה קהלות ורובן גזרו איזה הסכמה אם הוא לגדר אפילו יש בה דררא דממונא יכולין הרוב לכוף המיעוט ואם אינה לגדר פלוגתא דרבוותא בעי חיי עכ"ל מ"מ כיון דמהר"ם אלשיך הביא פוסקים דס"ל כותיה אם כן הוי ספק איסור לא תתגודדו דלרמב"ם דאורייתא הוא כמ"ש בארעא דרבנן

ועוד בנ"ד דמיעוט בעיר רוצים לעשות תקנה אשר התמנות הרב ושאר אינוים יהא כך עפ"י דעות שלשה חלקי העיר וגם מחללי שבת בפרהסיא יוכלו להיות מהנבררים וטובי העיר ויהא להם דעה בכל ענייני העיר וצד השני רוצים שהכל יתנהג עפ"י הרוב ומחללי שבת ועוברים על דת לא יהא להם דעה והרי דרוב הקהל רוצים לחזק דברי תורה כי זה מד"ת אחרי רבים להטות ושלא לעבור על אל תשת ידך עם רשע ועיין חכ"צ ס"ס ל"ח והרוצים לשנות ולחדש דבר מעתה חשובי כמוציא מחברו כמבואר בא"ע סימן קי"ח ס"ו בהג"ה ועיין בפרח מטה אהרן ח"א סי"ב אף דבתק"ח כשנולד ספק לא מוציאין מהמוחזק אבל בתקנת בני העיר כל שיש ספק בתקנה מעמידין על ד"ת ומוציאין מהמוחזק עיי"ש

אלא די"ל דכאן אין הספק בהתקנה רק בגוף הדין אם שתי קהלות בעיר אחד חשובי כעיר אחד או כשתי עיירות וממילא יכול כל קהל לתקן לעצמו מה שיראה לו ומ"מ גם כשהם לעצמם אין בידם לתקן מלתא דאיסורא דנהי דיכול לומר נאמן עלי אבא או קרוב ופסול לדון אותו מ"מ עכו"ם אסור לקבל עליו לדיין כדאיתא בחו"מ סימן כ"ב ס"ב ומחללי שבת בפרהסיא הן כעכו"ם גמורים כדאיתא בסימן שפ"ה ס"ג בא"ח אפילו רק באיסור דרבנן ועוד נהי דכל צבור יכולין לקבל עליהם ב"ד שאין ראוי מן התורה כמבואר בחו"מ סימן חי"ת ס"א בהג"ה מ"מ איך יקבלו עליהם רשעים אפילו אינם מחללים שבת בפרהסיא מ"מ דוקא ממון ניתן למחול אבל טובי עיר ממונים על עניינים שהוא פקוח נפשות ושמירת דת תוה"ק ובפסקי מהרי"א סימן רי"ד כתב דטובי העיר אסורים להושיב ביניהם רשע שנשבע לשקר כשיושבים לתקן צרכי רבים ובמגדר מלתא ולפקח על עסקי רבים דבמקום ב"ד קיימי ואפילו קבלוהו בחרם ובשבועה אינו חל דהוי לעבור על דברי תורה עיי"ש ונראה דדוקא הטובי קהל מעצמם אסורים להושיבו עמהם אבל אם כל הקהל או היחידים הנידונים מקבלים הרשע רשאים דיכול לומר נאמן אלי פסול ומה שאמרו בש"ס מניין לדיין שיודע בחברו שהוא גנב או גזלן שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק כמבואר בפ' שבועת העדות ומזה הוכיח מהרא"י שם דינו זה אינו רק דהדיין מצרף לרשע עמו לדון הבע"ד בע"כ או שהבע"ד אינם יודעים שהוא רשע אבל הבע"ד שניהם שיודעים שהוא רשע רשאים להאמינו עליהם ואפילו בקבלו עליו עכו"ם שהוא נאמן עליהם מפקפק הש"ך בסימן כ"ב עמ"ש בש"ע שם שאסור

מ"מ נהי דליכא בזה משום מדבר שקר תרחק ומשום אל תשת ידך עם רשע היינו במידי דממונא דניתן למחול לא במידי דנפשות ושמירת דתוה"ק דמהנמנע שלא יזדמן בענייני צבור מנוי שו"ב ובעלי תפלות ומקוואות ותיקון עירובין ועוד כהנה אשר מסור ביד טובי העיר

שוב מצאתי בשבו"י ח"א סימן קל"ז שהביא הפ"ת בחו"מ סימן זיי"ן ס"ק כ"ג דהיכא דקבלו הבע"ד עליהם רשע לדיין מותר לכשרים השנים להצטרף עמו דאז ליכא משום מדבר שקר תרחק כיון שקבלו עליהם הבע"ד וגם קשר בוגדים ליכא כיון ששנים כשרים והם הרוב אבל מ"מ נקיי הדעת היו מחמירין על עצמן בכל ענין שלא לישב בדין אא"כ היו יודעין שהיושב עמהם כשרים ואם הרוב רשעים אסור לכשר להצטרף עמהם לדין אפילו קבלם הבע"ד משום קשר בוגדים לא בכלל ב"ד כמ"ש רמב"ם ספ"ב