תשורת ש"י קסז

להתפרד לקהל בפני עצמם ולעשות הכנסה והוצאה בפני עצמם מדהוכרח לומר דמ"ש רשב"א וריב"ש קהל אחד יכול להכריח לקהל אחר לקבל הסכמתם נראה דקהל אחד קורא היינו שדרים בעיר נפרד ולא כשדרים בעיר אחד עם שאר הקהלות וכן מוכח מהטעם שכתב שם כי רבים חללים הפילה המחלוקת הנמשך מתחת יד הפרד כל בית הכנסת מרוב הקהלות בעיר אחד וכן מוכח עוד מהראיה שהביא ממגילה דכרך וכל הסמוך לו נידון ככרך אף שהוא חוץ לעיר וישוב בפני עצמה וכן מוכח מלשון הרמב"ם בפי"ב דחקות הגוים שכתב ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחד זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולה שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והכריח מזה מהר"ם אלשיך שכל שהחילוק בהסכמה אינו תלוי בתוך הבית הכנסת כמו תפלה רק בתוך העיר זה ירבה מחלוקת עד אין קץ והביא שם עוד תשובת מהריב"ל ומבי"ט שכ"כ ובמג"א ס"ס תצ"ג רמז לעיין בתשובת מהר"ם אלשיך זה

אך בשו"ת דברי ריבות סימן קס"ב ס"ל כהרד"ק דכל קהל וקהל שבעיר אחד חשוב כעיר בפ"ע אף דשאר הקהלות הם רוב ומשמע התם דמתחלה יכולים ליפרד להיות קהל בפ"ע דהוי כיצאו מן העיר שאין כפופים עוד לאנשי העיר לקבל הסכמתם אף דנידון דידיה שהיה בלא"ה מכבר שתי קהלות באותו עיר וקמו מיעוט מקהל אחד ליפרד מהם ולהתחבר לקהלה שניה דשוב אין זקוקים לקהל ראשון מ"מ זיל בתר טעמא משום דהוי כיצאו להשתקע בעיר אחרת אם כן כיון דאם יצאו מהעיר ומצאו בקעה ובנו להם עיר בפ"ע דודאי אין זקוקים עוד לעיר ראשון ה"נ באותו עיר אם עשו עצמם קהלה בפ"ע וכ"כ שם סימן רס"ה ומ"מ בסימן רל"ג כתב דדבר ברור בהיות אנשי הקהל נפרדים ישתלשלו כמה מיני קטטות ומריבות מענין פרעון המסים וגם העניים המתפרנסים מהצדקה המוטלים עליהם אינם מושגחים כמו שהדין נותן ועיניהם תלויות ואינם יודעים על איזה מהכתות יסמוכו

ואפשר גם בעל ד"ר לא אמר דרשאין להפרד רק אם כבר יש שתי קהלות בעיר יכולין קצת מקהל אחד להתחבר עם קהל השני אבל אם עתה מחמת שאינם רוצים להסכים לתקנת הרוב מתפרדים אין בכחם וי"ל גם הרד"ך מודה בזה ורדב"ז ח"ג סימן תע"ב כתב דאם קצת מהקהל רוצין להפרד ולהתפלל בפ"ע מחמת איבה ואין דעתם נוחה להתפלל ביחד רשאים אבל מחויבים ליתן מס וארנונית והתמיד ולקופה וצדקה כאשר נהגו עד אז ואינם יכולים לחלק עיי"ש וכן משמע מלשון הרא"ם סנ"ג הובא בדברי ריבות סימן רס"ה וז"ל שבעניינים השייכים לקהל כל הקהל בכללו נקרא ב"ד דומיא דדיינים שנתוועדו בב"ד שאינם רשאים להפרד משום חילוק דיעות שנפלו ביניהם כגון הללו מחייבין והללו פוטרין וכה"ג רק הם נמנים והולכים אחר הרוב עכ"ל

וגם הא דפ"ק דיבמות בשתי בתי דינין בעיר אחת כגון ב"ש וב"ה ליכא משום לא תתגודדו ג"כ מכבר הם שתי בתי דינין ונולד אח"כ פלוגתא וכן משמע בחכ"צ סל"ח שכתב בקהל ספרדים שבהמבורג רצו מקצתם להפרד מקהלם נגד הסכמתם שלא מרצון רוב הקהל וגזר עליהם בחרם בל יפרדו

ועוד נ"ל דאין יכולים להפרד ולעשות קהל בפני עצמם והכנסה והוצאה בפני עצמם כי מוסתא יש באותו עיר שוחטים ושמשים ומורי הוראת בשכר המשותפים לכלל הקהל ואין יכולים לסלקם כל ימי חייהם וכמבואר בחסד לאברהם חחו"מ סל"ח דסתם קבלת שו"ב וכל מינוי קהל הוא עד עולם וכ"כ שאר אחרונים ועיין פרמ"ג א"ח ס"ס נ"ג והגאבעלי הבא מחמת השחיטה עושה הכנסה לקהל לכל צורכי הקהל והוי זה כעין המבואר בחו"מ סימן קע"ו ס"כ ובטו"ז שם ועיין ביאור הגר"א סימן קס"ג ס"ק צ"ג בחו"מ משמע גם כן דקהל שותפים ואינם יכולים לחלוק דהוי לעולם תוך זמן השותפות ועיין בה"ט ביו"ד סימן רי"ט סק"ב הסכמת הקהל כל שלא קצבו זמן הוא לעולם הרש"ך ח"ג סימן ק"ה ועיין שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן תתקט"ו שכל הקהל שותפין ושותף אינו חולק שלא לדעת חברו ורשאין בני העיר להסיע על קיצתן עוד שם תתקי"ח אחד הפורש מן הציבור שלא לתת לתוך קופה של צדקה ושלא לתת עמהם מס אינו יכול להפרד מהם דקי"ל בפ' הגוזל בתרא דשותף אינו חולק שלא לדעת חברו וכה"ג נמי משמע בהמקבל ואפילו אם הוא עיר חדשה דאכתי לא נהגו בה נראה דכופין אותו לתת עמהם בתוך הכיס ועיין שו"ת מהר"ם שי"ק חא"ח סל"ד שוב ראיתי בפתחי תשובה חחו"מ סימן קס"ב סק"ו בשם באר יצחק חא"ח סכ"ד דהציבור הוי כנשתתפו לכל זמן שיהיו הבית הכנסת קיים ואינם יכולים להפרד ולבנות להם ביהכנ"ס אחר אם הרוב מעכבין ועיי"ש מ"ש בשם פחד יצחק וכמה מחברים ועיין בשו"ת חוו"י סימן קנ"ז דלגבי צבור המשותפין לא שייך כלות זמן אלא לעולם הוי תוך זמן

וחכם אחד מחכמי דורינו כתב דאין רשאים להפרד לקהל בפ"ע משום דאז ודאי כל קהל יתנו נדבתם רק לקהל שלו ומתחלה נתחלק לכל עניי העיר והוי כמכרי כהונה דאסור לחזור גם במכרי עני כמ"ש בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ט דאסור לחלוק בא"י כולל אונגרין מן כולל עסטרייך שיחלקו הנדבות של אונגרין לאנשים שבאו מאונגרין מה"ט. את"ד הנה ברדב"ז ח"ג סי' תע"ה כתב דהתמיד והקופה והצדקה וכל צורכי עניים דין אחד להם בין יחיד בין מרובים חייבין לתת לקהל שלהם כאשר בתחלה כי בכלל הציבור הם חשובין ואע"ג שכתב אחד מגדולי הדור ז"ל דעניי עירך קודמין עניי עירך שמענו אבל עניי קהלך לא שמענו ויצא לנו מכאן שיוכל כל יחיד ליתן הצדקה לעניי הקהל שירצה ה"נ בזמן שכל עניי הקהלות מוטלים על כולם יחד ויד כולם שוה בהם אז יוכל ליתן הצדקה בכל קהל שירצה אבל במצרים שכבר עלתה הסכמתן ומנהגם שכל קהל וקהל מחויב לפרנס עניים שלו ואין אחרים מסייעים עמו צריך ליתן בכל צורכי העניים עם הקהל שלו כדין המסים לפי שכבר נהגו אם לא שיסכימו לחלק גם את העניים מה שאין דעתי מסכמת בו כלל עכ"ל הרי מבואר דאין בזה הכרח ליתן רק לעניי קהלו משום עניי עירך וגם אין איסור לחלק העניים אלא שאין דעתו מסכמת

ולע"ד בלא"ה אין נ"ד דומה להך דבית שלמה דהתם רצו לחלוק רק משום הנדבות שיחלקו נדבות הבא מאונגרין רק לאנשים שבאו מאונגרין משא"כ כאן דלאו משום הנדבות רוצים להפרד אלא משום שאר עניינים וממילא על ידי זה יתן כל קהל נדבות שלהם לעניי קהלם אפי' רשאי ליתן להכלל כל קהלות העיר כמ"ש הרדב"ז בשם אותו גדול או אפשר לדעת הרד"ך וסייעתו דכל קהל