תשורת ש"י קסו

בטל ברוב הכלי אלא שבספרי ערך ש"י על יו"ד שם הבאתי בזה פלוגתת ראשונים ואחרונים בזה לכן נראה לצורך שבת או חתיכה חשובה ואם נצריך לקולפה אכל סביבה כמעט לא ישאר ממנה כי הקליפה כזה קשה יוכל לבשלה בקדרה שיש בה ששים נגד אותו צד שנאסר דהרי דם שמלחו רק מדרבנן אסור וכ"פ ס"ל דאיסור דרבנן אף דיש לו עיקר מה"ת שנתערב ואין בו שיעור לבטל מותר להוסיף עליו לבטלו כמבואר בפר"ח סי' צ"ט ואף דהא גם אחר שמבטל ולא נימוח צריך לקלפו לדעת הש"ך ביי"ד סי' צ"א סק"ח מ"מ כיון דכאן בלא"ה נראין הדברים דנבטל ברוב יש לסמור על הפוסקים ביו"ד סי' ק"ו דחתיכה שבלעה איסור וכתבשל אח"כ בששים מותר גם אותה חתיכה דאפשר לסוחטו מותר בשאר איסורין ואפילו מאן דאוסר אינו רק משום ספק שמא נשאר מעט באותו חתיכה מן הבלוע שאין ששים בהחתיכה כנגדה ובנו"ב חיו"ד סי' כף כתב דאם נאסר ע"י מליחה והדר נתבטל ע"י בישול בששים יש מקום לומר דאפשר לסוחטו מותר הובא בפ"ת סי' ק"ו אף דלא כתב כן רק בבלע מין במינו מ"מ גם זה הוי מב"מ לפימ"ש החוו"ד בסי' ס"ט בביאורים סק"כ דדם הנפלט והציר המובלע בחתיכה טעם אחד להם והבא כן מן הכרו"פ שהביא כן מהר"ן ובגליון מהרש"א סי' ס"ט סי"ד הבא משו"ת ג"ו שכתב בפשיטות דדם האברים טעם בשר יש לו

ונראה מ"ש הרמ"א ביו"ד ס"ס עין מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור בדבר חיינו דא"צ שיעור שיתנו על האור וירתיח אבל שהה מעט צריך דנהי דהוא רותח מ"מ לא חמיר מטפת חלב שנפל על חתיכת רותח בקדרה דכסה מתחלה ועד סוף שבחולין דף ק"ט דלא נבלע בחתיכה אף דכסה אחר שנפלה הטפה וכ"כ שפ"ד בס"ס צ"ב נפל נר חלב על הכלי ושהיה שם קצת עיי"ש לכן ה"נ כשראה שנפל והגביהו מיד משרק שריק הציר מעל החתיכה ולא ראיתי מי שהעיר בזה ועיין יו"ד סי' צ"ב ס"ב בהג"ה

שב

שאלה אשה נכוית ידה ונתרפאת ונתכויץ העור באיזהו מקומן בקרומין יבשים וקשה מאד להסירן זולת בצער גדול אם חוצץ בטבילה בטו"ז סי' קצ"ח סקי"ד הובא נמי בהגהד"ר גרב גבי טבילה צריך להסיר ואשתו של מהרר"ק היתה צריכה לעמוד לפניו כשהיא ערומה שהיה רואה שלא היה גרב עליה שלא האמין לה שמסירה שהיתה נערה והיה כואב לה וכן עשה הר"ש מקוצי שחשש שלא תסיר גלדי השחין ויש להבין לפימ"ש המחצית השקל בא"ח סי' קס"א סק"ט כיון שיש לה צער כשמסירה ודאי אינה מפקדת א"כ למה השכירו לענין טבילה במיעוט שאינו מקפיד וסד"ט ס״ק כ"ג כתב דס"ל למהרר"ק ור"ש דאף במצטער לא מקרי שאינו מקפיד מ"מ יש לסמוך על הפוסקים דסברי דאם מצטערת מיקרי מעוטו שאינו מקפיד עליו עיי"ש והוא נגד המושכל בגרב וגלדי שחין תחת בגדיה כעובדא דמהרר"ק והר"ש שתקפיד עליו להסירו אף דמצטערת וכ"ש הוא ממ"ש המחצית השקל דגם ביד המגולה לכל ודאי אינו מקפיד כשונצטער להסירו ונראה טעמן של הר"ש ומהרר"ק דגלדי שחין וכן גרב שהוא שחין כמ"ש רש"י בפרשת אמר ובפרשת תבא היא דבר מגונה ובושה מחברותיה כשתרחץ עמהן במרחץ והיא ערומה ואפשר נמי בדילות המינה שלא לרחוץ עמה באמבטי אחת שלא תדבק השחין בהן ולכן אף דיש לה צער בהסרתן מקפידין לפעמים מפני הבושה דיותר קשה להן מן הצער ונהי דזו אינה רוצה להסירן מ"מ הרי אפשר דרך אחרות להקפיד וכה"ג מיקרי מיעוט המקפיד כדאיתא בריש סימן קצ"ח ולפ"ז דנגלד קרים מחמת מכוה דאינו מגופה בטבע רק בא ע"י סבה מבחוץ דאין בזה שום בושה ולא חשש שיבדלו חברותיה ממנה אפשר יודו מהרר"ק ור"ש דכיון דיש צער להסיר הוי מיעוט שאינו מקפיד לכל וכן מה שהביא ב"י בבד"ה בשם א"ח הורגלו הנשים להסיר מעליהן כל גרב וכל שחין אעפ"י שמן הדין לא היה צריך י"ל נמי מטעם שכתבתי ואין לנו לחוש למה שהורגלו אלא במה שהורגלו אבל במה שלא הורגלו כנידון דידן כיון דיש לחלק אין חשש וכיון דבלא"ה מסיק הסד"ט שם וכן בס"ק כ"ו דלא כמההר"ק והר"ש ובמה שכתבתי מתורץ נמי מה שהקשה הסד"ט על סה"ת והמרדכי דס"ל במצטער להסיר לא מיקרי מיעוט המקפיד בגרב ושחין דהא גבי קוץ וחץ מצטערין בנטליתן ומ"מ חייץ ועוד תרצתיה בערך ש"י שם ס"ט לכן בנידון דידן סגי שתרכך במים חמין כל מה דאפשר ובספר זכרנו לחיים ביו"ד אות נו"ן כתב אבעבועות בגופה חוצצים בטבילה הרב מהר"י בן יע"ש והרב באה"מ ורבו הרב במ"ח חלקו עליו

שג

שאלה עיר אחת עשו הסכמות ותקנות בהנהגת העיר ומיחו קצתן ועשו הסכמות ותקנות באופן אחר לעצמן ורוצין להפרד להיות קהל בפני עצמם ולחלוק הגאבעלי וליקח מורה ושו"ב לעצמן ויש ביניהם רבנן ת"ח

ברדב"ז ח"א סימן ס"ה כתב יחידים שעשו הסכמה ותקנה לעצמם א' איכא פסידא לאחריני ולא נטלו רשות מחכם הממונה על הציבור אף דאיכא רבנן אחריני ונטלו מהם רשות לאו כל כמינייהו דמתני וברמ"א חו"מ סימן קס"ג ס"א כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל ב"ב וילכו אחר הרוב עיי"ש וביו"ד סימן רכ"ח סל"ד אם מקצת הקהל מוחין בהסכמה כיון שהם מיעוט אין מועיל המחאתן והוא משו"ת מיוחסות סימן ר"פ ומבואר שם דאפילו המוחים לא היו בשעת החרם ואפי' יהיה הדבר שלא כדין כיון שיראה להם כדין רשאין ובלבד בהסכמת אדם חשוב

וצ"ע על מהריק"ש הובא בחידושי רע"ק ביו"ד שם דאין רוב אלא מתוך הכל ועמ"ש לעיל סי' רצ"ג

וברשד"ם סימן קי"ז בסופו כתוב שם הג"ה בשם רד"ק דאין המיעוט מוכרחים לקיים הסכמת הרוב רק כשהם קהל אחד אבל אם המיעוט קהל בפני עצמם הוי כעיר אחר ואין שאר הקהלות יכולים לכוף אותם אפילו שהם רבים אך מהר"ם אלשיך בתשובה נ"ט כתב דאפילו יש בתי כנסיות הרבה בעיר אחד וכל ביהכנ"ס קהל בפני עצמם מ"מ ע"כ נגררין המיעוט אחר הרוב מכלל העיר בהסכמותיהם ותקנתן אפילו אינו למגדר מלתא דאיסורא רק הוא לתיקון העיר במילי דעלמא ולא חיישינן אם יהא רווחא להאי ופסידא להאי כי בגלל הדבר הזה יהיה שלום ובשמוע המיעוט אל הרוב ישקוט מדין כי יהיו ישראל כאיש אחד ועיי"ש דמוכח אפילו רוצים המיעוט