תשורת ש"י קסב

הוא עיי"ש ממילא ה"נ דבאמת לא היה קנין רק כיון שכתוב בכת"י שהיה בקנין מועיל משום אודיתא וכיון דהוא כת"י שמעון אינו ראיה רק על שמעון ולא על ראובן המשלחו וליכא הידאות ראובן כלל וחספא בעלמא הוא נגד ראובן המשלח

רצו

אחד מחזיק שמרים מכמה שנים שמביא ממקום אחר ומוכר במקומו אח"כ ביקש בן טובים הדר במקום אחר לתמכו והבטיחו לו חסידיו הלא המה המכונים מנהלי הקהלה במקומו ועשו מנהלים הללו הסכמה להשכיר מכירת השמרים וליתן הכנסה זאת לזה הבן טובים שמחזיקים אותו לרבי וצדיק

הנה במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אם יכולים טובי העיר לשנות דבר פליגי ראשונים בזה ואיתא במהרי"ק דאפילו לדעת דיכולים היינו דוקא אם מנהלי הקהל נתבררו מתחלה מאת הקהל להנהיג הקהל ולא שיטלו שררה לעצמן בלא הסכמת הקהל וגם אין כח בידם לעשות כי אם דבר שהוא תקנת הקהל יעיי"ש ומדברי השואל נראה ממה שאמר שהם המכונים מנהלי הקהלה דלא נתמנו בהסכמת הקהל רק נטלו שררה לעצמן ואינן בעצם מנהלי הקהלה עפ"י הסכמת הקהל וגם אין זה תקנת הציבור הנוגע לכלל הציבור כגון מורה איסור והיתר ור"ת בין אדם לחברו או מחזיק ישיבה ואם הללו חסידים לזה יתנו מכיסם אם ירצו והרבי שלהם אינו מעניי העיר הזה ועניי עירך קידמין ואין מוטל על הציבור רק לפרנס עניי עירם או לעניים העוברים עליהם כמבואר ביו"ד סימן ר"ן ס"ד וכיון דאין הציבור מחויבים בזה נמצא אין זה תקנת הקהל

ובענין הפלוגתא היה יכול היחיד לומר קי"ל שלא להוציא מידו המסחר אך בשו"ת ד"ח ח"ב חחו"מ סימן כ"ח וסימן ס"ד כתב דקבלה בידו דהמנהג להחכיר מכירת מלח ושמרים ונרות אף דיחידים שהחזיקו לבדם עד עתה במסחר זה מערערים בדבר ובלבד שיהא בהסכמת חבר העיר ויהא לטובת ותקנת הציבור

וכיון דדין זה אינו רק מכח המנהג. נראה דהדין עם זה שהחזיק השמרים וצווח שעשה מקח על שמרים עם פאבריקאנט על זמן קצוב ליקח ממנו שמרים ונתן לו קאפציא שאם לא יקח ממנו יהא נחלט הקאפציא דלא שמעתי לנהוג רק במניעת הריוח כגון להחכיר מעתה מי שיחזיק השמרים וכדומה אבל מי שיש אצלו שמרים שלא ימכרם וישליכם זה לא אמרו אדם וה"נ שיפסיד זה קאפציא שלו שנתן מקודם לכן לא יחכירו רק באופן זה שיקח החוכר ממקום שקנה הראשון או יחזור לו הקאפציא שלו

ואין לומר כיון שנהגו לתקן גם במידי דאיכא מניעת ריוח להאי ורווחא לאידך ע"כ דתפסי להלכה כמ"ד דיכולת ביד טובי העיר לחדש תקנה עפ"י רוב במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי דהא פלוגתת הפוסקים גם בפסידא ממש כמבואר במרדכי פ"ק דב"ב פלוגתת ר"ת וראבי' אהא דלהסיע על קיצתן ואם כן איך אפשר דבמניעת הריוח נהגו כראבי' ובפסידא ממש כר"ת דהוי תרתי דסתרו דזה לק"מ דאפשר מה דנהוג נהוג ובמה דלא נהוג לא נהוג בדבר אחד ממש אף דהוי תרתי דסתרו וראיה לזה מהא דפא"ט דף מ"ט ע"ב דפליגי תנאי בחלב שעל הקיבה אם טהור או טמא ובני א"י אכלי ובני בבל לא אכלי ומ"מ מסתם סתים אף דקי"ל חלב טמא אינו סיתם וע"כ דבני בבל לא נהגו לאסרו ולהחזיקו דחלב טמא רק לענין אכילה ולא לענין סתימה אף דהוי תרתי דסתרי דאם ס"ל דהוא חלב טמא גם לא יסתום ונראה טעמם כי איסור חלב בכרת ואיסור טרפה רק במלקות לכן לענין אכילה נהגו לאסרו משא"כ לענין סתימה דהנ"מ רק לענין טרפות לא נהגו ה"נ אף דנהגו כראבי' לענין מניעת ריוח דיחיד אין מזה ראיה לתפוס הדין גם לענין פסידא ממש וכיון דלפי הדין דהיחיד מוחזק בשלו המע"ה במה דלא ראינו שנהגו נשאר על הדין דיותר קשה הפסד ממון ממש ממניעת הריוח כדאשכחן לענין אבלות וחוה״מ בדבר האבד ואפשר נמי מה דנהגו בכי בבל שלא לאכול חלב דאייתרא שעל הקיבה דזה דבר מועט משא"כ לומר דלא סתים ונטריף כל הבהמה הוא הפסד מרובה לכן כיון דלא ראו רק מנהג דלא אכלי אבל לענין סתימה לא ראה רב נחמן מנהג לכן אוקים על דינו דליסתם אבל אי הוה אמינא לומר כיון דחזינן דנהגו איסור אכילה תפסי כמ"ד דהוא חלב טמא וממילא נמי אינו סותם לא היה יכול ר"נ לפסוק דסותם דקי"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירם כדאיתא בפרק מקום שנהגו ובכ"ד

רצז

שאלה עיר שיש בה שתי קהלות קהלה אחת נקראת שטאטיסקווא וקהלה אחת נקראת דארטדקסין והרב של שטאטיסקווא אסר על קהלו שלא יאכלו משחיטת שו"ב של דארטאקסין ורב של דארטאקסין אסר נמי על קהלו שלא יאכלו משחיטת שו"ב של שטאטסקווא ואח"כ יצאו אנשים מקהל שטאטסקווא ונכנסו לקהל דארטאקסין ובאו על החתום בפינקס דארטאקסין שנכנסו לקהלם ומקבלים עליהם תקנתם וכשנודע להם שקהל דארטאקסין אסרו שחיטת שו"ב של שטאטסקווא טוענים שלא ידעו מזה כשחתמו ונפשם בשאלתם אם מותרין לאכול משו"ב של שטאטסקווא ואם מותרים לאכול משו"ב ש דארטקסין

תשובה מה שטוענים שבטעות קבלו עליהם דארטאקסין אינה טענה דהוי רק דברים שבלב מאחר שאינו מוכיח ואין ידוע וניכר הטעות לכל וכמ"ש בטו"ז יו"ד סימן רל"ב סקי"ג ומותרים לאכול משחיטת שו"ב של דארטאקסין כמבואר בריב"ש סימן תס"ו וז"ל שהרי הדבר ידוע שאין מנהיגי החברה יכולין לתקן על בני החברה אלא מצד מה שהם בני החברה וכל שיצאו מכל בני החברה הרי יצאו מכלל תקנתם אם כן כשקבלו עליהם בני החברה תקנת המנהיגים והודו בה לא הודו אלא על דרך זה ולכן כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי התנאי שבשטר אין החרם חל עליו מכאן ואילך יעיי"ש

ואם אמר יאמר זאת אשיב אל לבי על כן אוכל משחיטת שו"ב שטאנסקווא כי אחזיר לחסות תחת דגלם דומ"נ אם אין בידי לחזור מקבלת קהל דארטאדאקסין הרי מקודם קבלתי עלי קהל שטאטסקווא ואין בידי לצאת מהם ואם בידי לחזור מהם כן אחזיר מקהל דארטאדאקסין ועוד הרי בריב"ש בפירש אמר כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי התנאי