תשורת ש"י קסא

כמ"ש המחבר בסי"ח דמוקמינן הסכין על חזקתו ור"ל דזה הוי חזקת הגוף לומר דלא נתקלקל גופו מעיקרא משא"כ בנמצא עליו דבר חוצץ דאינו קלקול בגוף האדם דאם כן מאי פריך בגמרא מטבל ועלה על ר"ח כמ"ש לעיל בשם מהרי"ק ומה"ט נמי ל"ל כמ"ש הב"ח בסימן קצ"ט להחמיר משום דנדה הוי איסור כרת ומפרט דבלא"ה צ"ע דברי הב"ח דהא מיעוט המקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן וצריכין לדחוק משום דענין כדה הוי איסור כרת יש להחמיר בספקו יותר גם בדרבנן ומצאתי במשב"ז סימן ח"י שעמד בזה כמ"ש וחילק נמי דבסכין יש חזקת הגוף אלא דצירף עוד משום די"ל אף אם בעור נפגם שמא במיעוט בתרא נפגם ויש ס"ס דשמא אחר שנאבד נפגם וגם משום דסכין אתרעי בהמה לא איתרעי ור"ל דיש לומר דזה באמת תירוץ הש"ס לחלק בין טבל לשחיטה וכ"ז ל"ל בגט אמנם בתשובת מיימני להלכות אישות ס"ג כתב אהא דנתכוין לומר שלמים ואמר עולה הוי חולין ומהימן ואפילו אינש אחר סומך עליו לשוחטה בחוץ ולאכול דע"א נאמן כשלא איתחזיק איסורא ואע"ג דאיתחזיק בו איסור כ"ז דלא אמר דטעה בדיבורו הא לא מיקרי איתחזיק אלא היכא דגם לפי דברי העד היה אסור עד עכשיו רק בא להתיר מכאן ולהבא כגון לומר בפ"נ ובפנ"ח דמודה דעד עכשיו א"א היתה עיי"ש הרי מה דאיתחזיק לפנינו דאפשר בטעות איתחזיק לא מיקרי איתחזיק ומ"ש שב שמעתתא ש"ו פ"ז אהך דתשובת מיימני בשליח שטעה ואמר לי וחזר ואמר שטעה דכתב בתשובת מיימני דלא חשיב איתחזיק איסור דא"א כיון דאפשר שטעה דבתחלה אמר לפני העדים שרוצה לקדשה למשלחו אם כן מיקרי לא הוחזק לפנינו עיי"ש אינו נכון דמה יענה להא דנתכוין לומר עולה ואמר שלמים או להיפך דהתם לא גילה דעתו מעיקרא כלל

גם לרבינו יצחק שבתוספת פ"ב דכתובות דף כ"ו ע"ב בסד"ה אנן דהוכיח דלא כר"י ב"ב מוכח דס"ל דזה לא חשיב הוחזק בה

רצה

מעשה בראובן ושמעון רצו לשכור האקצוס וגם לוי חזר לשוכרה ואמר ראובן לשמעון שיתפשר עם לוי ונתפשר שמעון עם לוי שיתן לו לוי כך וכך ובין ישכור שמעון האקצוס ובין ישכרנו לוי יהא האקצוס של לוי ונתן שמעון ללוי כתב בחת"י על פשר זה וכתב בו שנתחייב שמעון בקאג"ס וכעת כשקרב זמן שכירת האקצוס אמר שמעון ללוי כי חוזר בו ושיחזור לו מעותיו ואח"כ שכרו רו"ש האקצוס בשותפות ואינם רוצים ליתנו ללוי

תשובה נראה דא"צ ליתנו ללוי חדא דחזר בו שמעון קודם ששכרו ואיתא בכנה"ג דאם חייב עצמו בדשלב"ל למ"ד בחו"מ סימן קי"ב דבכתב לו דאקנה יכול לחזור קודם שקנה והסכים לו בתומים ונתיבות סימן סמ"ך ובסימן קי"ב כתבו תומים ונתיבות די"ל קי"ל דבדאקנה יכול לחזור קודם שקנה

וגם להש"ך דס"ל דא"י לחזור מ"מ ראובן כאן לא חל עליו החיוב והחקין אף דאמר לשמעון שיתפשר עם לוי ונעשה הכל בפניו ושתק וכדאיתא בשו"ת מהר"ח א"ז סימן כ"ג בראובן שקנה ספרים משמעון בהקפה ונכנס לוי ערב שאם ראובן לא ישלם עד ז"פ ישלם לשמעון גרם היזק עיכוב מכרו וכתב דאפילו אם הלוקח אמר לערב תהיה שלוחי ותתנה כך אם לא אתן כספי עד יום פלוכי שאפייסהו מהפסד עיכוב מכרי והוא לא עשה כן אלא התנה שהוא עצמו יפייסנו במה נשתעבד המשלח ואפי' אם היה אומר אני מקבל עלי בקנין שהוא יפייסך כאשר שלחני לקבל קנין לא היה כלום כי כיון שאמר אני מקבל עלי לא נשתעבד המשלח אא"כ אמר אני מקבל עלי קנין במקומו וידי כידו לפי שאני שלוחו וסודר שאני מושכו ותופס בו בידי כאלו הוא היה מושכו ותופס בו אבל כאן השליח נשתעבד ולא המשלח כי המוכר לא רצה לסמוך על המשלח בכלום מה שליחות שייך להזכיר כאן ואם באת לומר נעשה כאלו נשתעבד המשלח לשליח במה ועוד האריך שם דבכה"ג לא אמרינן שתיקה כהודאה עיי"ש ואם כן ה"נ במה משתעבד ראובן ע"י כתב חיוב בקנין שנתן שמעון על עצמו גם שתיקה כהודאה לא הוי דנהי דאמר לשמעון שיתפשר מ"מ לא צווהו בפירש שיתן כתב בחיוב וקנין ומה ששתק כי מה איכפת לו וגם כדי שלא יקלקל לוי ויוסיף שכירות

וכיון דראובן יכול לחזור ל"מ השטר כלל גם נגד חלקו של שמעון דהא באותו שטר נתחייב שמעון ליתן כל האקצוס ללוי ועתה לא בא לידו רק החצי וכמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין אהא דבמכר לא קנה עד שיתן דמים שאפילו נגד מעותיו שנתן אינו קונה דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות מקצת השדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל כולו והוא בחו"מ סי' ק"צ סט"ז וה"נ בטל השטר על החצי ואף דכתוב בשטר הודאה ששמעון קבל עליו חיוב זה בקנין מ"מ ה"ט דהר"ן שייך נמי בקנין סודר דבשלמא בכסף דכל הקרקע בעד דמי כספו וחציו בעד חצי המעות לכן חצי מעות קונה חצי קרקע וכיוצא משא"כ שטר או קנין מתפשט בעד כל המקח וכיון שבטל מקלתו בטל כולו וכ"ש כשבאמת לא היה קנין רק הודה בשטר אם כן שטר הודאה עומד במקום הקנין וא"ל ממ"ש בקצו"ח בסימן ק"ץ שם אהא דפוחתת כתובתה דמיירי שהבעל קבל קנין על הכתובה וכתב לה כתובה רק לראי' לכן אף דחציו אמנה לא נתבטל כולו עיי"ש דשם הקנין באמת היה רק על שיתחייב לה ת"ק רק כתב בכתובה אלף לאמנה אבל כאן דהקנין על חיוב כל האקצוס וכתבטל על החצי בטל כולו הן מצד שמעון הן מצד לוי כמו בשטר שם בסי' ק"צ דאין בזה דין דידו עה"ת וכמ"ש בנתיבות שם

ועוד שהיה כתוב בכתב שאם ימסרו האראר האקצוס לשמעון יתנו ללוי ולא מסרו האראר לשמעון רק לשופט העיר בשכירות ואח"כ שכרו שמעון וראובן מהשופט וכיון שלא נכתב בשטר סתם אם ישכור שמעון האקצוס יתנו ללוי יש לדייק דדוקא כשישכור מהאראר ול"ד להא דבחו"מ ס"ס ס"א דתנאי שאדם מתנה עם חברו אין הולכין אחר הלשון הכתוב בשטר רק אחר הכונה דשאני הכא דכתב לישנא יתירה

ועוד דטעמא רבא איכא די"ל לשכור מהאראר יכול היה לוי כמוני משא"כ מהשופט אכי חשוב אצלו יותר וכדומה

ועיין מקו"ח סימן תמ"ח דאם השליח מכר ביתו של המשלח בשטר מכירה והשליח חתם עצמו בשטר מכר דלא מהני דכל שאינו מוכח הראיה מתוך השטר ובעינן צירוף עדים שידעו שזה הוא שליחו הראיה שבשטר לא נקרא ראיה כלל וחספא בעלמא