תשורת ש"י טו

מהני להו וכן המנהג וכתב ב"מ ומכ"ש ערוי ג"י ל"מ לדיעה זו וטעמם כדאיתא בב"י משום דהוי ככ"ח הואיל ותחלת ברייתו מן החול ואף דאין משתמשין בהן כ"א ע"י צונן מ"מ לפעמים שורין פתותי פת מעל"ע וכבוש כמבושל ותימא לי הרי בסכ"א מתיר בכ"ח בהגעלה או עירוי משום דתשמישו בצונן את"ד ולכאורה י"ל דרק המנהג דהגעלה ל"מ משום דכ"פ דכלי זכוכית פקעי ע"י רותחין וחיישינן דחייס עלייהו אך מדכתב בד"מ דהמנהג שלא להשתמש בשום כ"ז ישנים משמע דגם מילוי ועירוי ל"מ ונ"ל דחששו משום דשיע וקשין אפשר בולע ואין מועיל הגעלה ועירוי להפליט דהא חזינן דיותר בניקל לבלוע מלהפליט דע"י כבוש מעל"ע נבלע ולהפליט צריך שלשה מעל"ע ובר"ן סוף כ"ה הביא בשם רמב"ן דמאי דאמרינן מבלע בלע מפלט לא פליט ה"ד בחלב שאין כל המשקין שוין דחלב רותח מחליק ונבלע הוא בבשר ואינו מפליט את הבשר וכו' ולפיכך אין מגעילין בשאר מיני משקין עכ"ל ובאבות דר"נ פרק מ"א שלש דברים בכ"ח בולע ואינו פולט ואינו מבאיש כל מה שבתוכו: שלש דברים בכלי זכוכית אינו בולע ואינו פולט ומראה כל מה שבתוכו עכ"ל וקשה איך חישב בכלי זכוכית שלש דברים הא אם אינו בולע אין לו מה לפלוט ואף די"ל דבאמת אין זה רק שני דברים והשלישי מה שאמר אח"כ במקום חם חם במקום צונן צונן מ"מ לא יתכן מה שאמר ואינו פולט אחר שאינו בולע וצ"ל דלא דיבר רק על פי רוב דאינו בולע ואם יזדמן ע"צ המיעוט דבולע אינו פולט ולכן המנהג להחמיר שלא להשתמש בכלי זכוכית ישנים כיון דהוה דשיל"מ חיישו למיעוטא דבלע ולא פליט ול"ל דיהא ככ"ח דאם נאסר ע"י כבוש מהני להו הגעלה דשאני כ"ח דבולע ויכול לפעול בהן הגעלה או עירוי ג"פ משא"כ כלי זכוכית כיון דעפ"י רוב אינו בולע איך יפעל ההגעלה להפליט או יש דברים שאינו בולע ומה שבולע אינו פולט או אינו בולע כשאר כלים הרבה ובבת אחת ומה שבולע אינו פולט כשאר כלים לגמרי ובבת אחת ואם כן עכ"פ יש לחוש דבלע ולא פליט ע"י הגעלה ועירוי וכשישתמש בהן יפלוט קצת וכמו בכלי הצריך ליבון ל"מ הגעלה ואסור להשתמש בו ובר"ן פרק אין מעמידין כתב דכלי זכוכית שיעי ואקושי ובליעתן מעוטה מכל הכלים והובא בש"ך יו"ד סימן קל"ה ס"ק כ"ג ועמג"א כאן ס"ק מ"ט ודברי הר"ן כמ"ש בפירוש האדר"נ דאינו בולע כשאר כלים ואינו פולט כשאר כלים אבל עכ"פ בולע מעט ואותו מעט אינו פולט לגמרי כשאר כלים ולהשתמש בכלי זכוכית לפעמים שומן ולפעמים חלב וחמאה אף אם אינו כבוש מעל"ע ועושה קנוח והדחה אסור לכתחלה שמא ישכח וכמ"ש בשפ"ד ס"ס פ"ט לענין סכין

כג

מעשה ראובן קנה בית ונתן ערבון ואמר לשמעון שילוהו ויתן לו עסקא והלך שמעון ופרע דמי הבית להמוכר וטרם שפרע עשה היתר עם הקונה ע"ד הנהוג שהתפשר ליתן לו בעד חצי ריוח שלו כך וכך לחדש ועבר איזה זמן ופסקתי שישומו הבית אם שוה יותר מכפי מה שקנהו אזי יוכל ליתן לו חצי הריוח או כפי מה שהתפשרו אם שוה יותר בכפלים מכפי שעולה העסקא ואם לא נתברר שהבית שוה יותר פטור מליתן עסקא ואם נישום בפחות נראה דחצי הפסד על הנותן ולא שייך בזה להשביעו על הריוח ולהצריכו עדים על ההפסד כי המעות לא בא ליד המקבל והבית לפנינו נישום

כד

מעשה בראובן שהיה לו עגל וגוי היה נו ג"כ עגל כזה ועשו שותפות שיגדל הגוי שניהם ויעבוד בהם עד שיהיו שורים בני חמשה שנים ואז מכרו אותם ויחלוקו בדמים ולקח הגוי העגל של ישראל לביתו ולאחר זמן נתן הגוי שור שלו לשמעון בפרעון חובו וצווח ראובן הלא מזיק לו כי על ידי שימכרו ביחד שוים יותר וגם עדיין לאו בני חמשה שנים הם

נ"ל דראובן שפיר קטעין אף שלא משך שורו של הגוי ולא נתן לו דמים מ"מ כיון שמשך הגוי שורו של ראובן נקנה שורו של הגוי לראובן בחליפין כדאיתא בפ"ק דקדושין ובחו"מ סימן ר"ג דבהמה נעשה חליפין ולדעת ר"ת והש"ע והתומים בחו"מ סימן קכ"ג מהני חליפין גם בגוי ואף דהש"ך חולק שם ואפשר יכול שמעון לומר קי"ל מ"מ כיון דגוי מגוי קונה בדמים בדיניהם ומכי מטי זוזי לידו אסתלק ליה וכמ"ש בשו"ת מיחסות לרמב"ן סימן רכ"ה ולישראל ראשון יש לו בו קנין מספק שוב לא מהני קנין ותפיסתו של שמעון כמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ סי"ז וסכ"ד וסל"ב דבהפקר ומציאה אם עשה בה אחד קנין ספק ובא אחר והחזיק בו ועשה בו קנין ודאי מוציאין ממנו ונותנין לראשון דראשון חשוב מרה קמא ובכל הנהו אין הראשון מוחזק כיון דהוי ספק אי חשוב קנין וכמבואר בתוספת פ"ק דב"מ דף חית ע"ב בד"ה או דהיכא דלא חשוב קנין לא חשוב גם כן תפוס ומוחזק ובחידושי ליו"ד סימן ש"כ ביארתי בזה תירוץ הב"ח בתשובה סימן קנ"א על סתירת הטור וחו"מ סימן קצ"ד למ"ש ביו"ד סימן ש"כ ואף די"ל דהרא"ש כ"כ רק לשיטתו דתפיסה ל"מ בסד"ד דאלים ליה חמ"ק יותר ועיין בחו"מ סימן שפ"ח ס"א משא"כ לרמב"ם וסייעתיה דאלים ליה תפיסה מחמ״ק נהי דראשון קנה מספק והוי כמרה קמא מ"מ שני תפס ועדיף אך בחו"מ סימן רמ"ג סכ"ד סתם כדעת הרא"ש דמוציאין מיד השני אף דבסימן שפ"ח סתם המחבר כרמב"ם הרי גם לשיטת רמב"ם פסק המחבר כן ואף דעדיין י"ל דבספק מחמת בעיא דהשני גם כן מסופק ותפס לאחר שנולד הספק ל"מ בטענת שמא משא"כ בפלוגתא דרבוותא דכתב מהרי"ק דהוי כטוען ברי קים לי כאותו פוסק י"ל בזה לא סתם המחבר דנוציא מיד התופס מ"מ הא בס"ס קצ"ד סתם הרמ"א כהטור דישראל מגוי קונה מטלטלין במעות ולא מהני תפיסה שני אף דביו"ד סימן ש"כ ובכ"ד הוי ספק פלוגתא אי ישראל קונה מגוי במעות הרי כיון דזכה ישראל ראשון מספק עדיף מהשני שתפס אח"כ וכמו שתירץ הב"ח בתשובה ועוד היכא דאינו מוחזק מעיקרא רק תפס צריך לטעון בעצמו קי"ל כמ"ש הפוסקים ופסק כן נתיבות בכללי תפיסה סכ"ג אם כן ה"נ בפלוגתא אי חליפין מהני בגוי ועוד לא יהא דחליפין לא מהני בגוי היינו ק"ס אבל בחליפין שוה בשוה נהי דאינו מועיל בתורת חליפין מ"מ כיון שקנה הגוי שור של ישראל במשיכה וחצר ובנתינת מזונות לחלקו של ישראל דהוי ככסף ממילא קנה נמי ראובן חלקו בשורו של גוי בתורת כסף דהא נתן לגוי שוה כסף ואי דזה נמי פלוגתא דרבוותא אי ישראל מגוי קונה במעות הרי סתם רמ"א בס"ס קצ"ד דקונה מטלטלין