תשורת ש"י קנח

דס"ל התם אף דחזר בו המוכר קודם שבא לרשותו לא מהני חזרתו כדמוכח מדבריו שם

ועכ"פ אם יש לגוי רק ספק קנין נ"ל ברור דמהני מכירתו של ישראל לאחר וחל המכירה מיד וכמ"ש ועוד ראיה מפ"ק דב"מ דף וא"ו ע"ב דספקות נכנסין לדיר להתעשר דלמ"ד ת"כ מוציאין מידו חשוב כממון ישראל ופוטר שאר בהמות בזה דלא חשוב פוטר ממונו בממונו של כהן והוי ודאי של ישראל משום דהמע"ה ואם כן גם למ"ד דתפיסה מהני בספקות היינו בישראל מישראל ולא בעכו"ם מישראל דבשלמא בישראל התופס כמו דהוי לזה ספק גזל כן הוי אצל זה לכן ספק ממונא קולא לנתבע כמ"ש מהר"י באסאן משא"כ בעכו"ם דראה ויתר והאיסור משום ק"ה כמ"ש ברמ"א א"ע סימן כ"ח ס"א וכ"ש כאן דכיון דישראל מישראל אין קונה בכסף נוכל לומר לו כך דינינו כדאיתא בב"ק דף קי"ג וברמב"ם פ"י מהלכות מלכים הי"ב וכיון דמוציאין מידו אם תפס והשתא הוי רק ספק קנין דמדינא המע"ה הוי כודאי שלו

וגם לפמ"ש הר"ן בכתובות פרק הכותב אהא דלב"ח יהבינן ולא לאשה וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח י"ל כיון שאלו קדם וגבה הב"ח מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לב"ח תחלה משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהן מדינא עכ"ל וה"נ כיון דלאחר שתפס העכו"ם אם חזר הישראל ותפס ממנו מה שתפס תפס אנו מוציאין מעכו"ם בתחלה כיון דחמיר גזלתו מאיסור גזלה דישראל וגם ח"ה ליכא כה"ג

ועוד דהא איסורא שיש בו מיתה ספקא לחומרא ולא מהני חזקה כדאיתא בפרק הזרוע דף קל"ד לענין ספק חלה ואם כן בשלמא ישראל מישראל מהני תפיסה בספקא דלשניהם הוי רק ספק איסור לאו דלא תגזול משא"כ ב"נ דחייב מיתה על גזלה כדאיתא בע"ז דף ע"א ע"ב ואם כן מדינא מוציאין ממנו ומחזירין לישראל דאצלו רק איסור לאו אפי' למ"ד דלא תגזול גם גזל עכו"ם בכלל

ועוד לפי מ"ש בתומים ואחרונים בקונטרס ת"כ דספק גזל לא אסרה תורה לכן ספק ממונא לקולא ולא חיישינן לספק איסור גזל והנה מבואר בחוו"ד ריש כללי ס"ס דכל דבר הנכתב בתורה משמעותיה על הודאי ולא על הספק כדאיתא בסוטה דף כ"ט הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל עיי"ש ולכן לרמב"ם ספק איסור מן התורה מותר רק רבנן אסרו ובכללם לא תגזול וצ"ל דבממונא אוקמוה אד"ת ואם כן ב"נ דאזהרתו יליף בסנהדרין דף נ"ח ע"ב מכל עץ הגן ולא מגזל אם כן צריך שיהא ודאי כעץ הגן שאינו גזל ואם כן בודאי כשתפס מישראל מחמת ספק מוציאין ממנו וממילא הוי ודאי של ישראל כמו התם דספקות נכנסין לדיר להתעשר כיון דתפיסה דעכו"ם ל"מ ואח"כ מצאתי בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן קי"א דיש לחלק בין איסור גזל דישראל דיליף מל"ת ובין איסור גזל דעכו"ם דאתי מפרי עץ הגן דמשמע היתר ודאי ולא ספק וגם כיון דגזל הגוי רק מדרבנן עיי"ש

ומה ששאל כיון דספק בכור הוא אם מותר להטיל בו מום זה מבואר ביו"ד סימן שי"ד סעיף יו"ד דגם בספק בכור אסור ועיי"ש בחידושי רע"ק ומל"מ פ"ד מהלכות בכורות

רצג

פסק על דברי ריבות בשערינו דרוב הקהל רוצים להיות ארטאדאקסין ומיעוט הקהל לא רצו ועשו עצמם קהלה בפ"ע. הנה ודאי המיעוט מוכרח לקיים הסכמת הרוב אחר שהם רוב מנין ורוב בנין ועיין אשל אברהם א"ח סימן נ"ג דאפילו עניים מצטרפו לרוב ועיין יו"ד סימן רכ"ח סל"ד וחו"מ סימן קס"ג ס"א וברדב"ז ח"א סימן ס"ה. ומה שטוענים המועט שלא היו הרוב עמהם במעמד אחד כשעשו ההסכמות הנה בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סימן ר"פ מבואר דמושבע כל יחיד מהר סיני לעשות מה שרוב הצבור מסכימים אפילו המועטים לא היו בשעת הסכמה יעיי"ש שהוא מהרשב"א ולכאורה סותר למ"ש ב"י בחו"מ סימן י"ג בשם הרשב"א דאין רוב רק מתוך כולו היינו כשהיו במעמד אחד ונו"נ ביחד ועכצ"ל דשאני הא דבסי' י"ג דנבררו לב"ד וכמו בב"ד צריך רובו מתוך כולו ה"נ בהנבררים משא"כ בהסכמת בני העיר א"צ מעמד אחד ואח"כ מצאתי בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ד תשובה פ"ט מחלק כן ומבואר שם דאפילו הרוב לא נתאספו יחד רק כל איש חתם בפני עצמו מהני. ועוד הא הב"ח חו"מ סי' ב' כתב הא דצריך מעמד כולם דוקא בדברים דלאו מילי דשמיא אלא צורך הקהל אבל במילי דשמיא א"י המועט למחות אף שהמועט לא היו עם הרוב כשנעשה ההסכמת וכיון דנ"ד הסכמות הרוב במילי דשמיא שלא להיות מחללי שבת בנבררי הקהל שכן הדין בחו"מ סימן ל"ז ולהיות תחת דגל הקאנצלאיי העומד לימין שומרי הד"ת ועוד שאר הסכמות אשר נוגעים למילי דשמיא ועיין מהר"ם שי"ק חא"ח סימן ש"ח האריך בראיות דא"צ בכה"ג רוב מתוך כולו ובספר משפט שלום סימן רל"א בקונטרס תק"ע ס"ו כתב דעכשיו המנהג בעניני הקהל לילך אחר הרוב אפילו לא היו עם המועט במעמד אחד ונ"ל ראיה להב"ח מש"ע א"ח סימן רס"ג סי"ב ומג"א ס"ק כ"ד בשם כנה"ג. ועוד כיון שהסכמת הרוב היו לקיים עליהם מה שתקנו הרבה רבנים מאונגארין והוא למגדר מלתא נגד מהרסי הד"ת י"ל ע"י צירופם יש להם דין גדול הדור דיכול לתקן ולכוף אף אותם שאינם כפופים תחתיו ולא נתמנה לרב עליהם וכן משמע להדיא בריב"ש סימן רע"א בד"ה אומר דחכם אחד אינו יכול לאסור ולגזור רק על בני עירו וגבולתיה אבל חכמים רבים יכולים לגזור ולאסור דברים המותרים כפי מה שרואין צורך הזמן והמקומות אף חוץ למקומם יעיי"ש ואם כן אפילו המועט יכולים לכוף את הרוב לקיים עליהם תקנת הרבנים מכ"ש שהרוב יכולין לכוף את המועט בעירן לכנוס בתקנתן. ומה שרוצים להפרד לקהל בפ"ע בררתי בתשובה סימן ש"ג בכמה ראיות דא"י להפרד ומה שטוענים המועט דיש להם טעם להפרד כי כשהיו קהל אחד העלימו מנהיגי הקהלה ונהגאבעלי ותמיד הם נבררים מחמת שיש להם רוב דעות אדרבה דין גרמא דעציראה מלחלוק שיתחזק הלעז עליהם ונודע כי הם מוחזקים לכשרים ויעיין גיטין דף סמ"ך כה"ג