תשורת ש"י קנה

תשב"ץ ח"א סי' פ"ב ונו"ב סי' ל"ג והובאו באתרונים ותינח אם מעיד שמת בעלה וירא שיבא לפנינו ויעמד חי ואיך יכחיש את החי אבל כשמעיד שראוהו נטבע במשאל"ס ולא שהה עליו עד כדי שתצא נפשו אינו ירא לשקר דאם יבא חי יאמר שילא במקום אחר ואם הבעל יכחיש אותו שלא נטבע כלל מ"מ יהא חד לגבי חד ולא על"ג לעין כל שקרו ובכה"ג אין עד אחד נאמן לכ"ע רק מדרבנן וכיון דאם נשאת תצא ולא אפקעינהו רבנן לקידושין נשאר על דין תורה ואין ממש בעדותו ולא יצאה מחזקת א"א וממילא חיישינן לשאלה אבל בשני עדים שהעידו שנטבע במשאל"ס ולא שהו עד כדי שת"נ ונמצא אחד מת ויש בבגדיו כתבי חובות של בעל אשה זאת מותרת להתנסבא

רצ

שאלה איש עזב אשתו והלך לעאמריקא ופגע בו מכירו ודיבר עמו שלא לעגן אשתו ואמר לו כשיהא לו הוצאות הגט ישלח גט לאשתו ויעשה אותו שליח ליתן הגט לאשתו ונשאר הבעל באמעריקא וזה נסע לעירו באלקען ושמו עזריאל געלבערגר ואח"כ בא גט לבאלקען על הבי דואר כנהוג משליח ראשון לשליח שני עם הרשאה ונכתב בהרשאה שיהא שליח שני ישראל געלבערגר מעיר באלקען וכתב השואל דלפמ"ש עה"ג בגט ע"י שליח והיה שינוי בשם אבי האשה וצידד להקל במקום עיגון והגם דצ"צ ושאר אחרונים חולקין י"ל בשינוי שם השליח מודו כיון דבשליח א"צ שיהא מוכח מתוכו ועכ"פ נזכר שם עירו וחניכתו וחוץ מזה הלא הב"ש בסי' קמ"א ס"ק מ"א מביא בשם מהרי"א דא"צ לכתוב כינוי השליח דאפילו את"ל שהוא איש אחר מ"מ כשר לשליחות ובפרט בנ"ד שא"ל המגרש שהוא יהא שליח ובבאלקען אין שום איש אחר אשר חניכתו געלבערגר ואנן סהדי שלזה כיון השליח הראשון א"ד

ולע"ד זה גרע משינוי בשם אבי האשה דשם עכ"פ כתוב אנת אנתתי וכו' אבל כאן דממנה שליח שני שלא בפניו ואינו מדבר עמו לנכח כל חלות השליחות ע"י הזכרת שמו ואם שמו אינו כן איך יחול השליחות וראייתו מהב"ש תמוה דשם נתן הבעל הגט ליד שליח זה ואמר לו אתה תהא שליח ושמו באמת כמו שאמר הבעל רק לא הזכיר הכינוי

והרי אפילו למנות שליח הולכה ע"י כתב כתב הרמ"א בסי' קמ"א סל"ה דלא ראה נוהגין וכתבו האחרונים משום דצריך מינוי השליחות דוקא בפה לשמוע קול המשלח ועל זה סמכו למנות שליח שני שלא בפניו ולשלוח הגט ע"י בי דואר כיון דשליח ראשון ממנה לשליח שני בפיו ובנ"ד כיון דלא אמר דממנה את עזריאל רק את ישראל ליכא אמירת פיו ומה יועיל מה שאנו מדמין ע"י הוכחה שנתכוין על עזריאל רק שטעה דהא מ"מ לא אמר בפיו עזריאל והא קי"ל בשבועות פ"ג כ"ו ב' גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורין מותר כיון דצריך להוציא בפיו וכ"ש כאן דשליח ראשון אינו מכיר כלל את עזריאל זה לומר דנתכוין על גופו ופיו ולבו שוים למנות שליח מי ששמו ישראל ועוד דקשה לעשות הוכחה מזה שאמר הבעל לעזריאל שיעשהו שליח דאין ע"א נאמן רק לענין בפנ"כ ובפנ"ח משום דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי ועדים החתומים על השטר מה"ת א"צ לקיימו ועוד אפילו ת"ל דגם כה"ג ע"א נאמן היינו אם סגי בנאמנותו לבד אבל כאן עדיין אינו ברור שלא חזר בו הבעל ואנו צריכין לברר ספק זה מכח הוכחה לאו מפיו של עזריאל זה אנו חיין כ"כ להאמינו ולברר עוד ספק אחד מכח הוכחה מדעתינו וכעין זה כתוב בנמ"י בפחז"ה אהא דדר בקשתא בעילותא לענין מגו יעיי"ש

ועוד דיש לחוש כיון דיש ריעותא אפשר רצה הבעל להשטות באשתו ולא היה אפשר לו להשמט מלשלוח גט לצאת ידי הבריות או מאיזה טעם ובכונה אמר שהשליח ראשון ימנה את ישראל לשליח שני כדי לקלקל את הגט ואם יתגלה אח"כ אמר שטעה וכה"ג חשו בע"ת הרבה והובאו בפ"ת סימן קכ"ט ס"ט

ועוד אין דחק ועיגון גדול במינוי שליח שני דאפי' נעלם הבעל יכול שליח ראשון לעשות מחד שליח שני

ובשו"מ מהדורא תליתאה שאלה קפ"ד דעת השואל דאם לא נמצא שליח שני במקום האשה א"צ להחזיר הגט ליד שליח ראשון ויוכל לומר כעת בפני הב"ד הגט שמסרתי לכם לשלחו למקום פלוני לפב"ב אחרי שנתוודע לי שלא מצאוהו בשם לכן הנני ממנה על גט זה לשליח את פב"ב וכן נכתוב בהמעשה ב"ד והמשיב שם כתב דהוי כטלי גיטך מעג"ק כיון דמונח על הבי דואר או ביד אחר שלא נעשה שליח ועוד דה"ל מילי ומילי לא ממסרי לשליח השני ואף דבשליח הולכה קי"ל דממסרי לשליח שאני הכא שאינו נותן השליח ראשון לשליח שני דבר רק שאומר לו שאותו הגט שנשלח כבר ינתן לידו אם כן אינו אלא דיבור בלבד ולא ממסרי שיהא נעשה שליח ע"י דבורו בלבד את"ד ונפלא בעיני דהא כל גט הנשלח ע"י בי דואר לשליח שני נוטלו השליח שני בעצמו וגם אין השליח ראשון מוסרו מידו לידו וליכא רק מילי ולא חשו חכמים משום דס"ל דלשליח הולכה י"ל טלי הגט מעג"ק ומשום מילי לא ממסרי אין חמש דדוקא אם הבעל מוסר מילי כגון אמר כתוב גט א"י לחזור ולמוסרו לאחר לכתוב אבל כאן דהבעל מסר הגט ליד שליח ראשון ונעשה כמותו אם כן כמו דהבעל יכול לעשות שליח אחד במילי כן שליח ראשון יכול לעשות שליח אחד לבד במילי

רצא

שאלה חנוך בן ראובן מכר לשמעון וועקסיל מן סך גדול שהיה לו על אביו ושמעון לוה על אותו וועקסיל מעות מהבאנק ובז"פ תבע הבאנק המעות מן ראובן ועשה עליו הוצאות בערכאות ובא ראובן לשמעון וביקש ממנו שילך וילוה מעות על וועקסיל שיתן לו ויתערב בעדו ויפרע להבאנק הקרן והוצאות ועשה שמעון כן ונתן לו ראובן כתב הודאה ששלח את שמעון ללות לו מעות ולהתערב בעדו ובא המעות לידו וחייב לפרוע המעות לז"פ וכת"נ לשמעון גם לאחר הפרעון בכל טענות שיפלו ביניהם אח"כ עמדו רו"ש לד"ת וטען ראובן שחנוך בנו זייף חתימתו ולא רצה לישבע נגד הבאנק שאין זה חתימתו דירא שיתנו את בנו בתפיסה וגם טוען ששמעון לא לוה המעות מן הבאנק רק הערים לפטור מן הוצאות