תשורת ש"י קנד

ידע אחר ואינו מפקידם ולכן השיגו הגאון דאולי ל"ד קפידא זאת לקפידת כיס וארנקי

ומ"מ צ"ע דברי מהרא"י והלא כתבו תוספת בפ' האשה בתרא דף ק"כ ע"ב דכל כלים שאין דרכם להשאילם ל"ח בהו לשאלה וכ"כ רש"י שם וכ"כ ריטב"א שבאס"ז בב"מ דף כ"ז ע"ב

וגם על דברי חוט השני קשה מדברי רש"י ותוספת וריטב"א הללו דניחיש שהפקיד כליו לפי שעה

עוד קשה דאם כן גם כיס וארנקי וטבעת דלא מושלי משום דלא מסמני הא פרש"י בב"מ שם דסימן לאדם שמשאיל כיסו שמוכר לו מזלו וזה דוקא במשאיל להשתמש ולא בפקדון וניחש לפקדון ול"ל משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כדאיתא בפ' כל הנשבעין מ"ו ע"ב וכיון דגט קשור בו אלו היה פקדון לא היה משתמש בו לקשור הגט בו דהא תוספת שם כתבו בד"ה וספרא דדוקא אם אנו דנין על איש זה אבל ודאי כמה גנבי איכא בעלמא וחוששין שגנבים גנבו ומכרו לזה עיי"ש וא"כ בנמצא הגט קשור בכיס וארנקי ולא ידעינן מי אבדו אפשר הכיס וארנקי היה בפקדון אצל אינש החשוד להשתמש בחפץ שאינו שלו אע"כ ל"ח לפקדון והא דביבמות דף קט"ז אמר כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה משמע דאל"ה חיישינן דאפקיד גביה השט"ח אביי קאמר לה התם הכי דס"ל בפג"פ דף קע"ב דחיישינן לנפילה ולפקדון אבל רבא הא פליג עליו ול"ח לפקדון כלל

אח"כ מצאתי בפנים מאירות ח"ב סל"ב בד"ה ועוד דהביא ראיה מרש"י ותוספת דיבמות דף ק"כ דבכתבים ל"ח לשאלה ומהא דכיס וארנקי הוכיח דל"ח לפקדון דאין דרך בני אדם כל כך להפקיד כמו להשאיל והוסיף עוד ראיה מפרק המקבל דף קט"ז דאמר שם דסכינא דאשכבתא כיון דמפגם לא מושלי ולמה ל"ח דהפקיד אצלו אע"כ ל"ח לפקדון עיי"ש וזה יש לדחות דמפקיד חושש להפקידו שמא ישתמש בו הנפקד ויפגום אותו וצ"ל דס"ל להפל״מ דניחוש שמא לא היה זה חשוד אצלו להשתמש של"מ דגזלן הוי וכיון דהוכחנו דלפקדון ל"ח ממילא כיון דאין צורך לשואל בכתבים של אחר לכ"ע ל"ח לשאלה

אמנם ח"ס א"ע סימן צ"ה כתב גם בכתבים דלא מושלי חיישינן שהשאיל לו בגדו אשר היו הכתבים מונחים בו ושכח הכתבים שם והא דל"ח להכי בכיס וארנקי וטבעת מיירי שלבוש בהן ול"ח שנשתמש של"מ דגזלן הוא ואחזקו אינשי ברשיעי לא מחזיקינן וכמ"ש בסוף קו"ע שבבית שמואל משם הצ"צ עיי"ש

ולכאורה יש לה"ר מפרש"י בהאשה בתרא דק"כ ע"ב בד"ה מצאו קשור בכיס דיש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט ואח"כ מצאתי בשי"ת ד"ח ח"ב סי' קמ"ז ראיה זאת אך יש לדחות דבשלמא התם גט זה ע"כ נאבד ולא נזהר בו מי שהיה הגט בידו לכן גם לשכחה יש לחוש דמה לי סבה זאת או אחרת הגורם על אבדת הגט מבעליו משא"כ היכא דלא חזינן שום ריעותא בחפץ זה אין לחוש לשכחה דגם בשאלה לבד יש פלוגתא אי חיישינן ורוב פוסקים ס"ל דל"ח ואנן נוסיף לחוש לשאלת בגדיו ולשכחה ששכח כתביו בתוך בגדיו דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא דהא שכחה גופא אינה מצויה דהא איתא בפ' כיצד הרגל כ"ו ע"ב היתה אבן מונחת לו בחיקו והכיר בה ושכחה ועמד ונפלה חייב בנזק ופטור מארבע דברים ושם דף כ"ז איתא נפל מראש הגג ברוח מצויה חייב גם בארבע דברים וברוח שאינה מצויה פטור הרי דאינו פטור רק בדבר שאינו מצוי דמתחלה לא הוי לו להעלות על הדעת לחוש לדבר שאינו מצוי הרי דשכחה לחפץ המונח אצלו אינו מצוי ובנ"י שם יליף דשכחה לענין תפלה הוי אנוס אף דמתחלה היה לו פנאי להתפלל וסמך שיש לו עוד זמן להתפלל ושכח אח"כ והכל משום דלא ה"ל מתחלה לחוש שישכח דלא שכיח ואם כן לחוש לשאלה של הבגד ולשכחה של הכתבים בתוכו זה רחוק מאד במציאות

ולענ"ד מוברח מהך דמצאו קשור בכיס וארנקי דל"ח לשאלה משום דלא מושלי ניחוש שהשאיל בגד ושכחו לכיס בתוכו ומה שדחה הח"ס דאחזוקי ברשיעי צא מחזיקינן ונסתייע מהצ"צ אינו סיוע כלל דהצ"צ מיירי שם להדיא שאנו דנין על איש הידוע לנו בזה לא מחזיקינן לו ברשיעי משא"כ הך דמצאו גט קשור בכיס וארנקי וא"י מי אבדו ודאי יש לחוש שמא זה חשוד להשתמש בדבר שאינו שלו דכמה גנבי איכא בעלמא וכמו שהבאתי לעיל מהתוספת דפ' כ"ה אע"כ דל"ח לשאלה ושכחה ביחד וסברא נמי הוא דהא בב"מ פ"ב דף כ"א ע"ב אמר רי"צ אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה וכ"ש כשמשאיל בגדו לאחר דממשמש בו ליטול מה שהונח בו וח"ס גופא שם סימן ס"ה כתב דאין לחוש ששכח הפאס תוך בגדו והשאיל בגדו לאחר ונראה דעתו שהוא לפי הענין אם דבר חשוב הוא ל"ח לשכחו וכן מחלק הש"ס בב"מ שם לענין אדם עשוי למשמש בכיסו כ"ש דאמר שם בלשונת של ארגמן אגב דחשיבי ממשמש בהו כ"ש וכן במעות עיי"ש אך בחלק שני שבח"ס א"ע סימן קמ"ג כתב גם בחותם של כסף דחיישינין ששכחו כשהשאיל בגדו ודבריו צל"ע

אך בנ"ד שראו בעל אשה זאת נטבע ושהו עליו כדי שת"נ הרי הסכימו האחרונים כיון דמדאורייתא מותרת לא חיישינן לשאלה כלל

ואפילו כשלא שהו עליו בכדי שת"נ כתב נו"ב בחא"ע סימן מ"ג כיון דעכ"פ הוי ספק אם מת כבר יצאה מחזקת א"א תו ל"ח לשאלה דחזקה כל מה שנמצא ת"י הוא שלו ובפ"ת סי' י"ז ס"ק צ"ה הקשה ממ"ש רמ"א שם סל"ב דאפילו ס"מ בבגדיו מהני הואיל וראוהו כטבע בבגדים אלו ולהנו"ב בלא"ה כיון דראוהו נטבע והשתא מכירין בס"מ הבגדים ל"ח לשאלה אפילו לא השגיחו אם נטבע בבגדים הללו עיי"ש ולענ"ד יש לחלק דאם יש עדות המועיל מדאורייתא על הטביעה אזי יצאה מחזקת א"א מחמת הטביעה לבד אבל בעד מפי עד מבואר ברש"י בפ' חבית דף קמ"ה ריש ע"ב דהוא נאמן רק מדרבנן דאפקענהו לקדושין והובא באחרונים וא"כ בלא שהו עליו כדי שת"נ דאם נשאת תצא הרי לא אפקיעינהו לקידושין ממילא אין ממש בעדותו כלל דהא מדינא לא מהימן א"כ בחזקת א"א הוא וכשבאנו לסמוך על הבגדים חיישינן לשאלה ומצאתי כעין זה בח"ס א"ע סימן מ"ח וע"כ לק"מ מהרמ"א דמקורו ממהר"ם פאדוה סי' ל"ו דמיירי בעד מפי גוי מסל"ת

ואפילו יש עד אחד על הטביעה דלדעת תשב"ץ ונו"ב ס"ל לרמב"ם וספרי דנאמן ע"א מדאורייתא לומר מת בעלה ה״ט משום דעל"ג עיין