תשורת ש"י קנא

רשעים וכיון שהגידו בחת"י על הפסק שוב א"ח ומגיד כמו עדים שחתמו על השטר ובאו אח"כ ואומרים אנוסים מחמת ממון היינו וכן גם כן הדין בפסק שחתמו כמ"ש בשו"ת לחם רב סימן פ"ג וא"כ הבוררים עצמם אין נאמנים כיון שחתמו על הפסק כבר העידו שכדין חתמו ואם כן אפילו יהא לשו"ב כמה עדים אחרים מאה כתרי והוי תרי ותרי והקהל מוחזקים עיין בחו"מ סימן מ"ו סל"ז ובאחרונים שם ואף דאומרים שלפני חתימתם צווחו גם כן אין נאמנים ואפי' יאמרו גם השני בוררים והחמוש כן ג"כ אין נאמנים דא"כ גם הם חתמו על עולה וא"א מע"ר ועוד כיון שבוררים של השו"ב חתמו אח"כ יש לומר מסתמא נתרצה השו"ב לזה אח"כ וביטל תנאו דאל"כ חתמו אעולה ומבואר בשו"ת הרא"ש כלל מ"ו ס"ב דאם ביטל אח"כ התנאי נתקיים המעשה למפרע כאלו נתקיים התנאי ועיין ב"ש סימן ל"ח ס"ק נ"ז ואם כן ה"נ כיון שנתחייב בכת"י לקיים הפשר סתם הוי מעשה לכן אף שהתנה תנאי כפול מ"מ אם ביטל התנאי אח"כ מרצונו נתקיים הכת"י למפרע

ועוד מה שאמרו תחלה בוררים של השו"ב לפני החמוש ובוררים של הקהל לא הוי כהעידו לפני ב"ד דהא לא הושבו לב"ד על זה להעיד בפניהם ואיתא בפז"ב דף כ"ט ע"ב דהודה בפני שלשה אפי' כנפינהו איהו ואפילו א"ל הוו עלי דייני עד דקבעי דוכתא ושלחו ומזמני לב"ד לא חשיבי ב"ד ועיין בנו"ב חאה"ע סכ"ח ובנה"מ סל"ו ואם כן הוי כהעידו בחוץ שלא נחקרה עדותן בב"ד דיכולין לחזור בהן ולומר מבודין היינו כמ"ש הר"ן בתשובה סימן מ"ז מהתוספתא והובא באבן העזר סימן י"ז ס"כ ואם כן כיון שחתמו אח"כ על הפסק דהוי אז כנחקרה עדותן בב"ד דנתקבלו מהבע"ד לפסוק אפילו לשנות משכר השו"ב הרי חזרו בהן ממה שהגידו מעיקרא ואח"כ תו לא מצי לחזור בהן והוי כתרי ותרי

אמנם אם בוררי השו"ב קרובים או הם מאותה עיר דחשובי נוגעים בעדותם לטובת בני העיר נהי דהשו"ב קבלם מ״מ אם מברר בעדים אחרים שהתנה ועברו על תנאו אין ממש בעדות הבוררים עיין חו"מ סימן כ"ב ס"א ואף דשם בס"ס ל"ז כתוב דעכשיו נהגו לקבל עדות מהקהל ואפילו לקרוביהם ואפילו בקהל נגד יחיד עיי"ש בפ"ת מ"מ נראה דוקא כשליכא הכחשה מעדים כשרים דבזה לא מצינו דנהגו גם לא שכיח כל כך הכחשת עדים ובכ"ש ל"ל מנהג עיין חו"מ ס"ס של"א ולא עדיפא מנהג מתק"ח לענין עגונה דקרובים כשרים לעדות ואם כשרים מכחישם אותם אין הקרובים נאמנים אפילו מאה קרובים נגד שני עדים כשרים ואפילו נשאת לאחד מעדיה הקרובים ואומרת ברי לי שמת תצא

רפז

שאלה איש אחד נמצא כטבע בנהר וכשנשמע קול שנמצא נטבע באו אנשים וראו אותו ומחמת שאשתו היתה זקוקה ליבם קטן לא באה לב"ד עד אחר כמה שנים והעיד אחד שהיה פרצוף פניו וגופו שלם בלא פצע וחבורה והכירו שזה הוא בעל אשה זאת אך אינו זוכר אם כשראוהו ביבשה אשתהי כבר יותר משעה אם לא

הנה בעד מפי עד כתב מהריב"ל להתיר דתלינן דעד ראשון ראה אותו מיד אחר שהוציאוהו המים ומהרשד"ם נלאה למצוא טעם לחלק בין עד ראשון לעד מפי עד ועיי"ש סימן כ"א והובא בב"ש סכ"ו ס"ק פ"ב בסימן י"ז ולע"ד יש ליתן טעם לחלק דלכאורה יל"ע למה נחמיר בספק אשתהי לפמ"ש בח"ס חא"ע ח"א סימן סמך וח"ב סימן קמ"ג דמן הדין גם בודאי אשתהי י"ל דמכירין בטב"ע ויש חזקה כשעת מציאתו לומר כמו שנראה עכשיו כן היה מעיקרא ולא נשתנה ואינו רק חששא דרבנן שמא נשתנה א"כ בספק אישתהי הל"ל ספק דרבנן לקולא

ונלע"ד כיון דבאשתהי אמרינן שמא מתפח תפח אם כן תליא בבקיאות ובקי יכול להכיר אם תפח רק אכן לא בקיאין אם כן הוי ספק חסרון ידיעה ולא מיחשב ספק כלל דאפשר בקי היה מבחין דודאי נשתנה ולא מהני חזקה רק היכא דהוי ספק אבל זה לא חשוב ספק וכמ"ש מהרא"י בהגהות ש"ד ס"ס פ"ו הובא בש"ך יו"ד סימן נ"ה ס"ק כ"א לענין נשבר העצם ולא ידעינן או מחיים או לאח"ש ועיין תב"ש סימן כ"ט

אך לכאורה יש לדחות כיון דבשעה שבא לפני הב"ד כבר נקבר מזמן כביר וא"א להכירו תו לא הוי ספק חסרון חכמה אך מבואר בלב"ש בפתיחה לטרפות עצמות אות מ"ה כיון דמיד שנולד הספק כולנו אין בקיאין ונאסר תו לא יחזור להיתרו אחר שנאבד אף שלא אסרו חכם עדיין ולא שאלוהו כבר נאסר מיד שאירע הספק משא"כ בדבר דיש בקיאין רק אירע הדבר אצל מי שאינו בקי ואח"כ נאבד עדיין לא נאסר כיון שהיו יכולין להראות לבקי ולא נחלט לאיסור ולכן כשנאבד אח"כ מותר באיסור דרבנן ודפח"ח

ובזה נתיישב לי מה שהקשה הכנס"י סימן נו"ן על האוסרין בספק נמצא תוך ג"י דא"כ בשילהי יבמות דף קכ"א דבעי למפשט דריב"ב לקולא פליג מהא דטבע בכרמי והתיר ר"ד בנהרדעא לאחר ג"י ולמה לו לדייק מדהתירו לאחר ג"י הא לת"ק אף יום אחד א"א להתיר דדלמא זה נטבע כבר מכמה ימים ונשתנה צורתו לזה הנטבע היום והנטבע היום ניצל והלך לדרכו להאוסרין בספק ג"י והב"ש ס"ק פ"ד הקשה על האוסרין דנוקמיה בחזקת חי ונאמר השתא נטבע ולפמ"ש א"ש דבזמן הש"ס דהיו סומכין על בקיאות היו יכולין להבחין אם נטבע כבר אם לא אש נתפח ונשתנה אך השתא לא סמכינן אבקיאות בכל דבר הצריך בדיקה ובקיאות כמ"ש בה"ג והובא ברש"י פא"ט דף נ"ב וז"ל כל היכא דבעי בדיקה כגון נפילה ושבורה ודרוסה דמתכשרי בבדיקה ה"מ בדורת קמאי דהוי בקיאי למבדק אבל אכן לא בקיאין ולא סמכינן אנפשין וכן פסקו האחרונים ביו"ד סי' נ"ז ובכ"ד ולכן לא מוקמינן אחזקת חיים כיון דלדידן הוי ספק חסרון חכמה לכ"ע ומיד שנודע הספק נאסר לכן אף דלאחר שנשאל החכם א"א לשום בקי להכיר תו לא מהני אבל בזמן הש"ס דסמכו אבדיקה אם כן אז כשראהו העד אפילו העד נסתפק אם עברו ג"י מ"מ לא הוחלט לאיסור דאפשר ימצא בקי ואח"כ כשבא הדבר לפני רב דימי כבר לא היה אפשר לשום אדם להכיר והוי כנאבד והיה מותר בספק ג"י לכן הוצרך לומר דכשראו הנטבע כבר עברו ודאי ג"י ואפשר מש"ה האריך הש"ס לספר דטבע בכרמי ואנסבה ר"ד מנהרדעא וכן באידך מעשה דאנסבה ע"פ שושבינא לומר דמש"ה הוצרך לפשוט דוקא משום דכבר עברו ודאי ג"י דאלו בספק ג"י אין חשש כיון דהנטבע לא היה לפני החכם ולא תליא בבקיאות לומר דהוי ספק חסרון חכמה.