תשורת ש"י קנ

כזה בלא בירור אם נקי מן הרינון שיצא עליו מאחר כי לא דבר ריק הוא ורגל"ד לחשדו

רפה

שאלה שוכר מרתף לאכסניא על שנה ועשה בה המשכיר כירה ותנור לבשל ולאפות בו ובתוך הזמן יצא השוכר וטוען כי מהכתלים והכיפה שלמעלה נוטף לחלוחות רב עד שנוטף לתוך הקערה ורחקו ממנו האכסנאים שהיו רגילין לאכול אצלו. הנה זה ודאי מום גדול אך יל"ע כיון שישב בה השוכר איזה שבועות ולא יצא מיד שראה המים ואיתא ברמב"ם פט"ו מהלכות מכירה ה"ג אם נשתמש אחר שראה המום הר"ז מחל וא"י להחזיר וכתב הה"מ דילא לו זה ממה שאמרו במקדש אשה ומצא בה מומין אחר שבא עליה דחייב בכתובה דחזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקו ובפכ"ה ה"ו כתב הרמב"ם בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה חזקתו שידע ורצה וכתב הה"מ זה נראה שלמד רבינו ממ"ש בפ"א מה"א הי"א דטענת בתולים א"י לטעון לאח"ז וצ"ל הא דפרק המדיר שא"א חזקה שא"א שותה בכוס אא"כ בודקו להוציא מן הבעל כתובה דוקא כשלא בעל עיי"ש אמנם ברש"י יבמות פרק ב"ש דף קי"א ע"ב אהא דטענת בתולים נסתרה לאלתר פירש לאלתר הוא טוען ואם טוען לאח"ז א"נ דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה עכ"ל הרי משום דאינו נאמן אבל אם מודה היא לא יחייב בכתובתה ולא אמרינן מדשתק ודר עמה איזה זמן מחל ועכ"פ לפרש"י אין ראיה מהש"ס לאם ידע מהמום ונשתמש בו הר"ז מחל ומכ"ש כשעדיין דמי המקח ביד הלוקח ובפרק המדיר דף ע"ה ע"ב אמרינן חזקה דא"א מתפייס במומין וכ"פ ריא"ז שם דאפילו בעל אמרינן חזקה א"א מתפייס במומין וגם בספר בני אהובה פכ"ה מה"א ה"ו הוכיח כן מהירושלמי דלר"י דפליג על ר"ל ס"ל הכי וצ"ל כיון דכה"פ פסקו בחו"מ סימן רל"ב ס"ג דאם נשתמש אחר שראה המום הר"ז מחל וא"י להחזיר דדוקא לענין חזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונתפייס אמרינן להיפך חזקה א"א מתפייס במומין ושמא לא בדק אבל אם ודאי ראה המום ונשתמש בו ודאי מחל דאל"כ כיון שדעתו להחזיר אסור להשתמש בו דשש"מ גזלן הוא וכמ"ש בגליא מסכתא הובא בפ"ת לחו"מ שם סק"א ויש ראיה לזה מדברי הר"ן פ"ב דקידושין הובא בהג"ה לחו"מ סימן קפ"ג ס"ב דאינו נאמן לומר לעצמי קניתי הואיל והוא מנהג רמאות ועש"ך יו"ד סימן קס"ט ס"ק ע״ט מחלוקת הפוסקים אם טוען טענה שמשים א"ע רשע אם נאמן במגו לפטור וא"כ ה"נ כשלוקח או שוכר מוחזק י"ל דנאמן לומר לא מחלתי אף שנשתמשתי אחר שראיתי המום במגו די"ל מיד שראיתי המום הודעתיך שאיני רוצה בהמקח

ועכ"פ נראה דדוקא במכר שאם לא מחל על המום לא ה"ל להשתמש בו באיסור דלא ירד רק ע"ד מכר אבל בשכירות כנידון דידן הרי ירדו לשכירות אף דשכרו על שנה מ"מ גם אם דעתו לצאת תוך השנה ולעת עתה דר בו איזה שבועות לא הוי גזלה דהא קיימא לאגרא וטובה הוא למשכיר שישב בה וישלם שכירות כי באמצע הזמן אין מצוי שוכרין ואם היה יוצא מיד שנודע לו המום היה נשאר בלא שכירות וזה השוכר שלא יצא מיד דלא נזדמן לו מיד דירה אחרת והוי כאנוס כמו אם קנה סוס ונסע עמו לדרך ובאמצע הדרך נודע לו המום ונסע על הסוס בחזרה לעירו דלא אמרינן מדנשתמש בו מחל הובא בפ"ת שם וגם בכה"ג י"ל דהמתין אולי ברוב ימים יתייבשו הכותלים והכיפה ולא ירדו עוד טפין וכ"ש אם כבר הקדים השכירות י"ל כיון דקשה להוציא מן המשכיר ישב בעד דמי השכירות שכבר הקדים ומכל הנהו טעמי ליכא אומדנא דמחל על המום ונתרצה לישב עד סוף השנה

רפו

שאלה ראובן היה שו"ב ומורה בעיר אחת בשכר ליקח מכל שחיטת עוף ובהמה סך קצוב אחר איזה שנים לקחו בנ"ע רב ובקשו ליחן לו חלק משכר השחיטה והשוו שיתפשרו ע"י חמשה אנשים זב"ל ב' וזבל"ב וחמוש ופסקו ליתן להשו"ב סך קצוב לשבוע וחתמו על הפסק ומקודם נתן השו"ב כת"י שמחייב עצמו במה שיהא הפשר ועתה צווח השו"ב שהתנה עם השני בוררים שלו שיהא הפשר כמה חלק יתן להרב משכר השחיטות ולא יעשו פשר לקצוב שכר לשבוע וגם הבוררים שלו אומרים כן ואומרים מיד שאמרו בוררים של הקהל לשנות השכר צווחו שע"ז לא הורשו מהשו"ב ולא רצו לחתום על הפסק ושאלו את השו"ב ואמר להם מה לי בכך הפסק בטל ממילא כיון שבפירש התנתי עמכם שלא לשנות השכר ואח"כ חתמו גם בוררים של השו"ב על הפסק

תשובה מה שתחלה נתקבל השו"ב סתם הוי לעולם עיין באה"ט יו"ד סימן רי"ט ופ"מ א"ח סימן נ"ג סקל"ג ושו"ת ד"ח ח"ב חיו"ד ס"ז וכ"כ שאר אחרונים ואם כן כיון שכבר התחיל השו"ב לשחוט תו אין ביד הקהל לחזור לשנות שכרו וכ"ש כאן דנתקבל גם כן למורה דהוי כמלמד שקבלו רבים שבהגמ"ר פ' האומנין סי' תנ"ח דאפילו לא התחיל עדיין במלאכתו אין יכולין לחזור עיי"ש וזכורני שזה כביר היה לשו"ב אחד עם בני ישוב דו"ד ע"ז ואני הייתי חד מהב"ד ויצא כן הפסק

אך בהשמטות לשו"ת ד"ח ח"ב ס"ז כתב דהמנהג בכל הגלילות שאם רוצים בני העיר לגרע משכר השו"ב מגרעין עיי"ש ולע"ד אין להביא ראיה מזה דשמא בגלילות הסמוך לו היה מנהג זה קבוע וידעו השו"ב מזה ועיין חכ"צ סימן ס"א מ"ש דאין לדון מכח מנהג רק אם הוא דומיא דשכירות פועלים דהוא מעשים בכל יום וגם ידוע שנעשה עפ"י ב"ד מומחין ועמ"ש בערך ש"י סימן קפ"ה ס"י בשם רבצ"א וא"כ ה"נ שאם איזה פעמים אירע שעשו הקהל כן אפשר לא עפ"י ד"ת אלא מחמת שידם תקיפה על השו"ב או הב"ד לא ידעו הדין וגם אין ראיה ממקום זה למקום אחר שעדיין לא נהגו כן דודאי צריך לדון כד"ת

אך אחר שנתן כת"י לחייב א"ע כמו שיפשרו אם לא נעשה בקנין לדעת הסמ"ע סי' י"ב סקח"י אצ"ק ותומים שם סק"ז הניח בצ"ע ואם כן קשה להוציא מהקהל וכ"ש אם נעשה בקאג"ס וגם בשלשה יש דעות דאצ"ק ומה שטוען השו"ב שהתנה עם בוררים שלו שאינו מקבלם לפשר רק באופן שלא ישנו השכירות מכל בעל חי לשכר קצוב לשבוע עם מי יברר זה דהא לפי דבריו אסור היה לבוררים שלו לחתום על הפסק ועשו עולה וא"נ לעשות עצמם