תשורת ש"י יד

וכמ"ש המל"מ פכ"ג מה"מ הנה בספר משפט שלום בקונטרס תיקון עולם כתב דלא שמע במדינתינו מנהג תקנה זאת גם כתב דמשמע מדברי מ"ב ורש"ל דתקנת שאלונוקי לא נתפשטה בשאר מדינות עכ"ל ועוד נראה אפילו במקום התקנה דוקא אם לוקח ראשון מכרה לישראל תקנו דנראה טעם התקנה על פי המבואר בפרק המקבל דף ק"ח ע"ב מכרה לבעלים הראשונים לית ביה משום דינא דבר מצרא וכתב הב"י בחו"מ סימן קע"ה סנ״ה הטעם דיותר ישר וטוב שתחזור הקרקע לבעליה משיקחנה איש נכרי ואעפ"י שהוא בן המצר ומזה הטעם תקנו גם כן בשאלונוקי שבעליה מוציאין מלוקח שלקחה מהערבי אמנם בטור שם כתב בזה"ל מכרה לבעלים הראשונים פירש לאותו שקנה הוא ממנו תחלה נראה כונתו למ"ש הרמ"א שם סל"ז מכר ראובן לשמעון ושמעון ללוי ולוי חזר ומכר לראובן המצרן יכול לסלקו לכן דייק הטור לאותו שקנה הוא ממנו ועיין ביאור הגר"א אות פ"ט שכתב דלא עדיף משומא דאמרינן בפרק המפקיד זבנה וכו' ולכאורה אין ראיה משומא דשם דף ל"ה אמר משום דודאי הנהו מעיקרא אדעתא דארעא נחית ולאו אדעתא דזוזי נחית ולא אמרו שומא הדרא רק מן הבע"ח דמעיקרא אדעתא דזוזי נחית ואם כן כאן דלוקח ראשון גם כן אדעתא דארעא נחית ל"ד להתם מ"מ יש צורך ראיה מהתם דל"ת מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואם כן נימא כמו דנשאר זכות לבעלים ראשונים אצל לוקח ראשון נגד בעל המצר כן יש לו זכות זה אצל לוקח שני אבי חזינן דהתם לא אמרינן הכי וכמ"ש תוס' שם בד"ה זבנה וא"ת אמאי לא מהדר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וי"ל דהראשון מן הדין נמי אין מחזיר אלא משום עשיית ישר וטוב ולכך שני לא מהדר ואם כן ה"נ בנ"ד י"ל לא תקנו רק כשלקחה הישראל מערבי ראשון דיש בו משום ועשית הישר וטוב אבל בשני כיון דאיפלג איפליג ומבואר בא"ע סימן קי"ח ס"ו דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על ד"ה

ששאלתם ע"ד המורה שיש לו הורמנא להורת או"ה מחמיו ונתקבל בקהלתכם לרב עפ"י רוב דעות והמיעוט צווחו שאינם מרוצים בו וכתבתם שנתברר לכם שהורה כ"פ שלא כד"ת הנה ההורמנא מחמיו מועיל כמבואר בשבו"י סימן מ"ד ראיה מהש"ס ובל"י תשובה א' מודה לו במורה הוראה דסגי מאביו כיון דע"א מועיל ה"נ קרוב אך אחר שקלקל בהוראתו צריך לברר בשני עדים שראוי להוראה דאתרע הורמנא שלו וראיה מפרק הגוזל דף צ"ט ע"ב בטבח שקלקל ואמר לו ר"י אייתי ראיה דמומחה את והא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומדין הש"ס מותר לשחוט בלא קבלה ומ"מ אחר שקלקל ורצה לפטור עצמו מתשלומין לא אהני לו הרוב לפטרו אף דלכ"ע רוב מהני להחזיק דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מהמוחזק כמ"ש תוספת ספ"ק דכתובות בד"ה להחזיר ואם כן כ"ש עד אחד דלא מהני לפטור מחיוב ממון כשא"י לישבע כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ סס"ג כ"ש קרוב דאפילו משבועה אינו פוטר דל"מ עדותו אחר דחזינן דקלקל וצריך שני עדים שהוא מומחה אפילו הורה רק פ"א וטעה בדבר המפורש

ואפילו יהא לו הורמנא מכמה מומחים אם הוחזק שלשה פעמים שטעה יכולין לסלקו וכמבואר בסימן ש"ו ס"ח בחו"מ דמלמד תינוקת שלמד בטעות וכל כיוצא עיי"ש בב"ח אך כל בני העיר נוגעים והבירור צריך להיות ע"י אחרים עיין בחו"מ סימן ל"ז ולא מצינו בזה מנהג וכן בדין דאלת"ה ל"ש חיי' לכל רב וכיוצא דסני לו בני מתח

ומה ששאלתם שבלילה נזרק אבנים בחלונות הרב ועמד הרב ביום בתוך עדה ונידה מי שזרק ומי שידע ולא מיחה וכעת נסתפקתם אם אותן ששמעו ברחובת מאיזה אנשים שאמרו שלא ילך הרב מהם זולת אם יזרקו בו אבנים אם גם הם בכלל הנידוי הנה מבואר בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"א דעביד אינש דגזים ולא עביד אם כן השומע לא עלה ע"ד שהמגזם יעשה כן ואף אם עלה ע"ד מה ה"ל למעבד הא לא זרק אז ואיך ימחה שלא יזרק בלילה ואין רואה ועוד מדלא נמנה מי שיש בידו למחות ולא מיחה עם הכ"ד דברים שמנדין עליהם כמבואר ביו"ד סימן של"ד ש"מ דאינו חייב נידוי ואם כן אין הנידוי חל כלל כמבואר ביו"ד שם סל"ט אפי' המנדה ת"ח והרב עשה שלא כהוגן כיון דאין ידוע מי ומי הזורקים וודאי לא יודו מחשש תפיסה אם כן יהא מכשול לאחרים וחייב להתיר מיד וכמבואר ביו"ד שם סל"ז ועוד אשתמיטתיה מ"ש הטו"ז שם סוף הסימן של"ד ס"ק כ"ג

כא

שאלה בית הכנסת שהיו לה עמודים בכותלים והעמודים בתוך הבית הכנסת ואח"כ כדי להרחיב הבית הכנסת סתרו העמודים על פי הוראות מורה וע"י הסתירה נכתתו קצת אבנים עד אשר לא יצלחו לשום מלאכה אם צריך גניזה

נראה דלפמ"ש רמב"ן ר"פ בני העיר דבהכנ"ס הוי כתשמיש מצוה דלאחר שאינו ראוי למצותו נזרקין ה"נ ודאי כן הוא אך להר"ן דפליג עליו וס"ל דחכז"ל נתנו עליו דין קדושה מדבריהם אם כן תשמישי קדושה צריך גניזה. אך י"ל דתלוי בפלוגתת מ"ב ומג"א בסימן קנ"א סקי"ב דלמ"ב כל ביהכנ"ס בח"ל מסתמא אמרינן על תנאי הן עשויות ומהני התנאי להשתמש בו בחרבנו ולמג"א רק בית הכנסת שבבבל ע"ת עשויות ולא בח"ל ואם כן אלו האבנים הכתותין נחרבו ולמ"ב אין בהן קדושה כיון דסתמן ע"ת עשויות ולמג"א דליכא בהו תנאי אף דאלו אבנים כתותין אין ראויון כלום וגרוע מבהכנ"ס שנחרב דאפשר לתקנו ולהתפלל בו ולא עברה מצותו כמ"ש בר"ן שם מ"מ הוי כתשמישי קדושה שנפסלו ואינן ראוין לכלום דצריך גניזה ואם כן הוי ספק איסור דרבנן ועוד הא"ר הביא ראיות להמ"ב ועוד בשלמא לענין בהכנ"ס בחורבנן י"ל כמ"ש הא"ר בבבל הוי שכיח יותר שיחרבו לכן סתמא ע"ת עשויות וא"כ לענין סתירה קצת דמעשים בכל יום דנופל סיד וחול ואבנים מכותלי בית הכנסת ואין איש שם על לב להצריכן גניזה אלא ודאי דע"ת עשויות

כ"ב

בש"ע א"ח סימן תנ"א סכ"ו בהג"ה ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא