תשורת ש"י קמז

פ"ק דחולין הובא בש"ש ש"א פ"ד ל"ד דדוקא בספק אם נעשה מעשה הוי ספק במקרה אבל הכא הרי ראינו דנתנבלה בשחיטה רק הספק בדין אם חשוב אבמ"ה לב"נ ובלא"ה הלא הרשב"א בתה"ה הוכיח דסד"א מה"ת אסור מדבעי בפ"ק דחולין למילף דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה דדלמא טרפה היא ולהרמב"ם בלא רוב מותר מה"ת והרי פרה בת שתים ע"כ מדחייתה שתי שנים לא נולדה טרפה רק החשש דאח"כ במקרה כטרפה ועכצ"ל הא דח"ר בפ"ק דחולין דרביה כמבואר שם וליה לא ס"ל ועוד אדרביה ק"ל דהא בנדה אמרינן דספק ראתה בשע"ת ספק אח"כ חייב אש"ת והא זה ספק במקרה כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר דכתב בח"ר שם דהוי ספק במקרה אימת נעשה הריעותא ועיינתי בש"ש וראיתי הרגיש בכ"ז והא דפ"א תירץ דהפרה אין לה חז"כ דלא נתבררה בשעתה והטמא יש לו חזקת טומאה עיי"ש וזה לא יתכן לרשב"א גופא דמייתי ראיה מפ"א דסד"א מה"ת אסור כיון דיש חז"ט גם לרמב"ם מה"ת ספקו לחומרא

עמ"ש בסי' ס"ז טעם הרמב"ם דאוסר לאכול בשר חי דשמא יפרש הדם ע"י דחיקת שיניו תמה דהא החוו"ד בסי' ס"ט סק"ג הוכיח דאין דם פורש בנשיכת שיניים מדשרי לאכול בשר חי א"י מה הוא סח דהחוו"ד הוכחתו מהמתירים לאכול בשר חי ואני כתבתי לרמב"ם האוסר וגם החוו"ד כתב רק אפשר והניח בצ"ע

עמ"ש בסי' ע"ה להביא מהמג"א סי' תק"ז דאין איסור לבטל בשעת היתר כתב דהבאתי ראיה לסתור דהא בסי' תרכ"ו כתב המג"א דביו"ט וחוה"מ אין לבטל סכך הפסול לא עלי תלונתו אלא על תמג"א דלפי דעתו סותר א"ע אלא צ"ל דהמג"א לא ס"ל מ"ש המג"ד שם דביו"ט נמי ל"ח מבטל איסור דליכא איסור רק אינו יי"ח דהמג"א ס"ל כמו דאין לבטל איסור כן אין לבטל פסול ובסוכות שם פסול על סכך זה

ומה שהביא מהמג"א ס"ס תמ"ז שכתב בחלב וחלב חטה דמותר לערב שאינו כונתו לבטל ולא כתב משום דעדיין אינו אסור ג"כ לק"מ דלעצמו לא נצרכא רק להצ"צ דס"ל ג"ז אסור לבטל הקשה עליו המג"א הא אין כונתו לבטל ועוד זה כולל גם חלב חטה די"ל חמץ שמו עליו כמ"ש דג"מ שם אך נ"ל די"ל דמג"א נמי ס"ל דל"ל משום דעדיין היתר כיון דאסרו חכז"ל ללוש עיסה בחלב אף דעיסה בחלב אין בו איסור מ"מ כיון דאסרו הוי כמערב בשר בחלב דאין מבטלין איסור וכן מבואר בצ"צ שאלה פ' דאחר שאסרו ליתן חלב בעיסה נחשבת העיסה כבשר עוף ואסור ליתן לכתחלה אפילו מעט חלב בתוכו דזה נקרא מבטל איסור

רפג

שאלה ראובן שכר אקצוס ליטול מכל שענקר ט"ו צ"ל ממאה שטריך שפירטס ומן שלשים שטריך ארבע צ"ל ומן חמשים שטריך שבעה צ"ל ויותר מן שלשים שטריך עד חמשים שטריך ג"כ שבעה צ"ל ושמעון מחזיק שענק ורוצה להחזיק יי"ש מן שלשים שטרויך ויי"ש מן חמשים שטרויך וכשיבא קונה יערב חצי מזה וחצי מזה שיחזיק ארבעים שנורויך והפחידו ראובן שיעמוד שומר מבחוץ ואם ימצא ביד הקונה יי"ש מן ארבעים שטרויך יסלק אותו מן השענק כי לא פרע האקצוס כראוי מן יי"ש ארבעים שטרויך והוכרח שמעון להתפשר עם ראובן לשלם לו בעד שפירטוס מאה שטורויך ח"י צ"ל וגם השפירטס יקח רק מן ראובן ויחשוב לו ראובן ריוח רק א' צ"ל מכל ליטער ואחר איזה שנים תבע ראובן מן שמעון מאה ועשרים ז"כ בעד הקפה יי"ש וטען שמעון שמגיע לו יותר מן ראובן כי הח"י צ"ל פרעון המכס נתפשר עמו באונס שהפחידו להעמיד שומר ולסלקו מן הרעכט שענק ע"י ערכאות

שנית טען שמעון שחצי שנה לקח שפירטס מן ראובן חישב לו עם פרעון המכס כל ליטער בעד שבעה ושבעים צ"ל ולשאר אנשים מכר בפחות שבעה צ"ל ולא נודע לשמעון עד אח"כ שלישית טוען שמעון כשנודע לו אמר לראובן למה אתה עושה עמי כן השיב לו ראובן אם תוכל ליקח מאחר לקח אתה מוכרח ליקח ממני והפחידו ראובן שאם לא יקח ממנו יסלק אותו מהשענק רעכט והוכרח ליקח מחמת אונס וראובן מכחיש כ"ז גם טוען שהוא גברא דציית דינא וה"ל לשמעון להזמינו לד"ת

תשובה טענה ראשונה אינו חשוב אונס אם ראובן מפחידו בדבר שהדין עמו לפי דד"מ ושמעון מבריח המכס ששכר ראובן כדאיתא בחו"מ סי' שס"ט ס"ו דישראל שקנה מכס אם מבריחין ממנו הוי גזלה וא"כ מה שנתפשרו לפרוע ח"י צ"ל ל"ח פשרה באונס

טענה שניה של שמעון שנודע לו אח"ז שחושב לו ראובן ריוח על כל ליטטער יותר מצ"ל אחד טענה מעליא הוא וזה נלמד משו"ת השיב משה חחו"מ סי' ק"ג וישבע שמעון שהותנו שיחשוב לו ריוח רק צ"ל אחד ולא נודע לו שנטל יותר וכמה עולה וינכה מן החוב

טענה שלישית מחמת שהפחידו ראובן הוכרח ליקח ממנו יי"ש ביוקר אף אחר שנודע לו שנוטל ממנו יותר הנה בחו"מ סי' ר"ה ס"ז יש בזה פלוגתא אם הפחידו אי חשוב אונס ושמעון מוחזק וי"ל קי"ל

ומה שטען ראובן דציית דינא וה"ל לשמעון להזמינו לדין אינה טענה כדאיתא בפחז"ה דף מ"ם דאביי ורבא אמרי תרוייהו כותבין מודעא אפילו עליהם ואף דרשב"ם כתב משום דשמא לא היה ב"ד מזומן בעירו הא הנמ"י כתב שם דלא חלקו והרי מודעא לא מהני רק אם העדים מכירין שהוא אנוס ש"מ דגם בציית דינא חשוב אונס וכ"ש כאן דשמעון בלא"ה צריך לישבע על זה ולב יודע מרת נפשו דהיה אנוס מחמת הפחד שהפחידו ראובן

אך יל"ע דהתינח במתנה דא"צ מס"מ אבל במכר דבלא מס״מ אמרינן אגב זוזי גמר ומקנה ה"נ מה שלקח שמעון יי"ש ביוקר הוה כזביני דאגב דהיה צריך ליי"ש גמר וקני דמה לי הן ומ"ל דמיהן אלא דאפשר עדיין יכול שמעון לומר קי"ל כבעל העיטור שברמ"א חו"מ ס"ס ר"ה דאנסוה לקנות ל"ק וכיון שלא קנה הוי כהוציא יי"ש של ראובן וא"צ לשלם רק כפי שוין בשעה שהוציאן וצ"ע אם י"ל קי"ל כי החמ"ח וב"ש בריש סי' מ"ב תמהו על הרמ"א וגם בביאור הגר"א שם באה"ע ובחו"מ שם כתב דכל הפוסקים חולקים על בעהע"ט

אמנם נראה בלא"ה דהא דתלוה וזבין זביניה זביניה דוקא בשוייו אבל כיפהו למכור