תשורת ש"י קמג

ומ"ש משום דלוח הספר משמש לקדושה חמורה לחומשים אסור לשמש לקדושה קלה ממנו ול"ל כיון דמתחלת הכריכה נקשרו יחד הוי כהתנו מתחלה דאין בו דעת להתנות עיי"ש אינו כלום כיון דעשאו מתחלה על דעת כך לא נתקדש יותר ומה צריך לדעתו להתנות ובמג"א סי' ל"ד סק"ו מבואר דאם עשאו לכיס להניח בו שתי זוגות תפילין שרי דהוי כאלו התנה ולא מחלק בין יש בו דעת להתנות לאין לו ויותר מזה מתיר הטו"ז ריש סי' מ"ב לעוברי דרכים ועיין בנוב"ק חא"ח ס"ט

גם איש דברכות ותפלות אף דבזה"ז דניתן לקרות בהן ומצילן אותן מפני הדליקה לא מחמת קדושתן שאין בהן קדושה להצילן מפני הדליקה אלא משום דהפרו תורתך משום עת לעשות עיי"ש תמוה דבעצמו הביא שם הגמרא דשבת דף קט"ו ע"ב הברכות אין מצילן אותו מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן ומכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה הרי קדושה יש בהן על שאמרו כותבי ברכות כשורפי תורה ופרש"י שאין ניצולין בשבת מהדליקה ובשבת דף ס"א ע"ב מסיק דאסור לכנוס בקמיע לבהכ"ס כשאינה מחופה עור ומה דאין מצילין לא משום דאין בהן קדושה אלא משום שלא ניתן לקרות בהן ולבוש א"ח סי' של"ד סי"ב כתב כל מטבע ברכות דכולן יש בהן משום קדושה הואיל ובהיתר נכתבו מצילן אותו מפני הדליקה

רעט

שאלה ראובן שמע שהוסכם משרי העיר להעמיד בנין ובו חנות אחד והלך ונתן אפערנו וקאפציא על שכירות החנות בכו"כ ונודע לשמעון ואמר לראובן אני חשכרנה בזול יותר והוציא אפערנו וקאפציא שלך וכשאשכור אחזור ואשכיר לך בריוח חמשים ז"כ והוציא ראובן האפערנו וקאפציא שלו ושכרו שמעון ואח"כ נשמע שחזרו בהן שרי העיר מלבנות ואחר זמן חזרו ובנו ועתה תובע ראובן החנות משמעון ופסקו הב"ד שמחויב שמעון לקב"ח שלא שכר החנות בשביל ראובן ויכלול שלא קבל בקנין לשכור בשביל ראובן ועוד טענות יבואר מתוך תשובתי הנה מפסקם שיקב"ח ומעררים האומרים דלא מהימן שמעון נראה פשיטא להו דשמעון נעשה שליח לראובן לשכור החנות בשבילו ולא כן אנכי עמדי כדמוכח מתשובות רה"ג שבב"י חו"מ ס"ס קע"ז ונה"מ שם סכ"ו כל שאומר לחברו קנה ואתן לך ריוח אינו שליח

ועוד אפילו אמר ראובן לשמעון סתם שכור לי החנות ולא נתן ראובן לשמעון מעות איך יזכה שמעון בעד ראובן דהנה דעת בעל העיטור באמר לשליח קנה לי דבר פלוני ולא נתן מעות לשליח והלך השליח וקנה יכול השליח לחזור בו מדינא אפילו קנו מיניה דשליח הובא בב"י חו"מ סי' קפ"ג מחודש ד' אך דעת רמ"ה בטור שם ס"ד כיון דאמר המשלח לשליח זבין לי וקנה השליח במעותיו כמאן דאוזפינהו למשלח דמי וצריך להבין איך יכול לזכות השליח מעות שלו למשלח כשלא נתנו לידו ולא זיכה לו ע"י אחר אך הרמ"ה לשיטתו שבטור אה"ע סי' ק"כ דהאומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לזכות לו הנייר אלא אע"ג דכתבו מדדהו ויהבו לה כיון דבשליחותי קעבדי מכי יהבו לה בשליחותיה דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאיתתיה דמי דכיון דמזכי לאיתתא בשליחותיה אקנויי אקני לבעל לגרושי ביה ונמצא זכיית בעל וגירושי האשה באין כאחד עכ"ל והיינו אפילו לא נתחייב הבעל בדמי הקלף אלא במתנה נותנים ואפילו האשה אינה יודעת שאינו של הבעל מ"מ זוכה הבעל בהגט ע"י האשה דהעדים מזכין הגט לבעל על ידה ה"נ הוי כמזכה השליח המעות למשלחו ע"י המוכר ומ"ש המח"א ונה"מ בטעם דהרמ"ה משום דנתחייב המשלח כשהוציא השליח על פיו עדיין קשה במה זכה המשלח במעות השליח שיהיו שלו והעיקר נ"ל כמו שכתבתי וא"כ כשקנה השליח במעותיו מעכו"ם מודה הרמ"ה לבעה"ט דלא קנה המשלח דא"י לזכות המעות למשלח ע"י העכו"ם

ועוד אאת"ל דמשלח זכה בהמעות מחמת דנתחייב לשליח כשהיציא על פיו התינח אם שכירות החנות נקנה ע"י המעות וא"כ מעותיו של משלח קונין לו ואצ"ל ע"י שליחות השליח אבל כאן בשכירות שלא קנה שמעון החנות במעות כי הקאפציא אינו לקנין רק להבטיח אם יחזור בו יוחלט הקאפציא אבל כשבא אחר והוסיף בדמי השכירות מעשים בכל יום שמשכירים לזה המוסיף ואם חוזר בעל הקאפציא ונשכר בפחות הרבה יותר מדמי הקאפציא א"צ ראשון להשלים הפחת כל זמן שלא נעשה פערנוראג עם הראשון הרי דהפערטראג עושה הקנין ואיך יזכה המשלח דהא צריך השליח להיות שלוחי של בעל הממון ג"כ דהיינו הכא בעל החנות ועיין בתוספת פא"נ דף ע"א ע"ב בד"ה בשלמא דאם בעל הממון עכו"ם א"א לישראל להיות שליח לישראל אחר לזכות הממון מהעכו"ם ובכל לוקח ע"י שליח אה"נ דנעשה שליח של משלח ושל בעל החפץ דהיינו המוכר כמ"ש בשו"ת מהרמ"ל סימן קי"ר

ועוד אאת"ל דשמעון שכר החנות בשביל ראובן וזכה בו ראובן מ"מ כששמע ראובן שלא והא נבנה החנות נתייאש ואסח אדעתיה ובטלה זכייתו וראיה לזה ממ"ש הרמב"ם בספ"ב מה"ז ובחו"מ סימן ער"ה סעיף למד גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ואח"כ שמעו שעדיין לא מת והחזירו ואח"כ שמעו ששמועה ראשונה אמת היתה כל המחזיק בשניה קנה ובראשונה לא קנה והטעם משום דמחזיק ראשון בטלו קניינו כששמע שלא מת וכ"כ תוס' רי"ד ותורת חיים בב"ב דף קמ"ב ואף דהתם החזירו ה"ט דכ"ז שלא החזירו חזינן דלא אסחי דעתם ועוד דחצרם קונה להם שלא מדעתם ויעיינו בנתיבות בדיני תפיסה סקי"ט וא"כ ה"נ אסח ראובן דעתו ובטלה קנינו ואף דבקרקע לא מהני יאוש היינו דוקא כשגוף הקרקע שלו והטעם עפימ"ש הרמב"ן במלחמות פרק אלו מציאות דיאוש ל"מ בדבר שברשותו עיי"ש וקרקע אינה נגזלת ולעולם ברשותו הוא אבל כאן רק שכירות הוא ומהני סלוק בעלמא וכמ"ש בשער משפט סי' שט"ו וכאן ודאי כן הוא דעדיין לא היה החנות בעולם, רק שיעבוד על המשכיר אם יבנה יתנהו לשוכר

מכל הנהו טעמי למה יחויב שמעון לקב"ח שלא שכרו בשביל ראובן ומה שפסקו שיכלול שמעון בקב"ח שלא היה קבלת קנין שישכור החנות בשביל ראובן לא הבנתי הא זה קנין דברים יעיינו ברמב"ם ספ"ה מהלכות מכירה ובחו"מ סי' רמ"ה ס"א ב' וכן מוכח מדברי בעה"ט שהבאתי לעיל ואם הקנין הוא ע"ד שכתב הרמב"ם שם להודיע שגמר בלבו מ"מ יכול לחזור בו והרי חזר שמעון לפי טענתו

גם מה שטענו המעררים דשמעון לא מהימן שלא שכר החנות בשביל ראובן ונראה רנתכוונו למ"ש הרמ"א בחו"מ סי' קפ"ג ס"ב אבל כמה רבוותא חולקים כמובא במשפט שלום שם וכאן דנכתב הפערטראג על שמו של שמעון א"א להוציא מידו.