תשורת ש"י קמב

שחב לאחריני ובזה ילפינן דשב"ע דבר דבר מממון ג"כ במקום שחב לאחריני הובא בנה"מ סי' ל"ו סק"ט וכיון שהחליט הרמב"ן דקרובות מותרות להנשא ואפי' קטנה שא"י א"ל קדשה אביה משום דיש להן חזקת פנויה רק דחזקת פנויה שלהן אין מועיל להמשלח להיות מותר עיי"ש ואם כן במה דמתירות את עצמן א"צ לעדות דהא גם קטנה מותרת וא"צ לעדות רק להתיר לו הקרובות ובזה ליכא חוב לשום אדם לכן הוי רק כשאר איסור ונאמן ע"א משא"כ להעיד נתקדשה פלונית אוסרה לעלמא ואוסרת הקרובות למקדש וכן מעיד נתגרשה מוציאה מבעלה וכן להעיד על אשה שזינתה זה חב לאחריני ולכן ע"א אין נאמן ומה שמותרת להנשא משום חזקת פנויה משום דלא אתרע חזקתן כלל משא"כ כשודאי קידשה רק ספק מעלמא אם ראתה העד אתרע חזקתה וכמ"ש הריטב"א בקידושין דף ע"ט

דאין חזקת טהרות מועיל רק בספק שמא לא נגע ולא בודאי נגע והספק מעלמא וא"כ הכא דודאי קדשה אתרע חזקת פנויה שלה ואפילו יעיד אחר שלא ראתה העד ל"מ דחב למקדיש וא"נ ע"א בדשב"ע ולכאורה צריכין העדים דו"ח כיון שמכחישה אותם כמ"ש ב"ש סי' מ"ב סקי"ד אך י"ל דוקא כשמכחשת כל המעשה צריך חקירה באיזה זמן שמא לא יכונו לזמן האחד אם שקר כל המעשה אבל כשאינה מכחשת רק פרט אחד הרי אמת היה הדבר ואינו מרומה

ומה שכתב החמ"ח שם סק"ח דל"ד למה במשטה אני בך קי"ל בחו"מ סי' פ"א ס"א אף דטוען להד"ם אכן טענינין לו טענת השטאה דמילי דכדי לא דכירי אינשי ואפשר משום חומרא דקידושין בשו"ת ב"י סי' יו"ד הוא וגדול אחד כתבו דדוקא בדברים י"ל מילי דכדי לא דכירי לא כשעשתה מעשה וקבלה עבעת קידושין וגם מבואר שם דאפילו לא ראתה השני עדים אם אמרה להד"ם על גוף המעשה והוכחשה מהם תו אינה נאמנת לומר לשחוק כיוונתי וכמ"ש רמ"א והובא בפ"ת

רעח

שאלת על הכורכים חומשי תורה וסידורי תפלות ותחינות וזמירות בכרך אחד ובשו"ת אור נעלם ס"א אוסר כ"ל דאין דבריו מוכרחים דמ"ש בשלמא תנ"ך מדבקים יחד דהכל תורה שבכתב וניתנו לכתוב ומטמאין את הידים ומצילן מהדלקה בשבת משא"כ תפלות דרבנן תקנו וכ"ש תחינות וזמירות שאינן קודש כחומשים פשיטא דאסור לכורכן יחד עיי"ש אני אומר שאין בזה גריעון לחומר בקודש דהרי כותבין המושל עם השם בדף כדתנן סוף ידים עיי"ש תוי"ט ועוד היו כותבין השם אל עליון בשטרות והוא שם שאינו נמחק כדאיתא ביו"ד סי' רע"ו ואיך היו כותבין עם יוחנן כ"ג בשטר אחד ולא בטלוהו משום דגנאי לכתוב בנייר אחד רק משום טעם אחר כדאיתא בר"ה דף ח"י ע"ב וברמב"ם בהלכות מזוזה פ"ה צווח על שהיו נוהגין לכתוב במזוזה בפנים שמות מלאכים או חותמות מחמת שעשו מצוה כאלו הוא קמיע להנאת עצמן ות"ל דמזוזה קודש ומצילין מפני הדלקה משא"כ שמות מלאכים וגם עתה נוהגין לכתוב מאחורי המזוזה חלופי שמות כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ח וגם גדולים התירו גם מבפנים כמ"ש ב"י שם וודאי תיבות הללו עם שהם חילופי שמות אין להם קדושה כגוף המזוזה ועוד דתוס' בב"ב דף י"ג ע"ב בד"ה רי"א כתבו דטעמא דר"י דאסור לדבק תנ"ך כאחד שלא יראה הכל כמו תורה ולמה לא אמרו דר"י ס"ל כיון דקדושת תורה חמור מנ"כ אין לדבקם יחד א"ו פשיטא להו דאין זה סברא כלל

ומ"ש דממ"נ אם החומש לבסוף יהא מונח התפלה על החומש ואם החומש תחלה כשאמר תפלות ותחנות יהיו מונחים על החומש ומה דמותר לדבק תנ"ך כיון שהם בגלילה לעולם התורה מונח על נ"כ כמ"ש הר"ן פרק בני העיר וז"ל הר"ן שם כיון דנ"ך נגללין לתחלתן וס"ת נגלל לאמציעתו נמצא לעולם ס"ת על גביהן עכ"ל אבל תוס' בב"ב שם כתבו ז"ל מדביק תנ"ך כאחד אעפ"י שא"א שלא יתן נביאים וכתובים ע"ג תורה ובמגלה פ"ב משמע דאסור ה"מ בשתי כריכות אבל מדובקין יחד אינו גנאי וכדאי תוס' לסמוך עליהן שלא לבטל המנהג אלא דדברי תוס' צריכין ביאור בריש מ"ש שא"א שלא יתן נו"כ ע"ג תורה ולמה לא אפשר כמ"ש הר"ן ונראה דנו"כ נגללין עד תחלתן ונגללין עוד עם סוף התורה עד אמצעה נמצא מונח כו"כ בפנים על דפי תורה שלמטה ומ"ש תוס' כשדובקין יחד אינו גנאי תמוה הא במגלה דף כ"ז איבעיא מהו למכור ס"ת ישן כדי ליקח חדש ופשיט לה מדמניחין ס"ת ע"ג ס"ת אבל לא נו"כ ע"ג חומשין ודחי שאני הנחה דלא אפשר דאלת"ה מכרך היכי כרכינן והא קיתוב דפא אחבריה אלא כיון דלא אפשר שרי הרי גם בכריכה אחד היה גנאי רק שרי משום דלא אפשר וה"נ בשתי כריכות ולהתוס' לימא שאני בכרך אחד דאין גנאי ונ"ל כונתם בשלמא בשתי כריכות אף דמוכרח להניח אחד על חברו מאפס מקום הא יכול להניח החומשים למעלה וכשאינו מקפיד ומניח הקל על החמיר הוו גנאי משא"כ בכרוך ביחד ההכרח לא יגונה וזה כונת הגמרא הא קיתוב דפא אחבריה אלא כיון דלא אפשר שרי דמשום דלא אפשר אינו גנאי ה"נ תורה על תורה לא אפשר כיון דשניהן שוין ואפס מקום להניח זה אצל זה ע"כ אחד מונח על חברו ובזה יש לתרץ קושית מג"א בסי' כ"ח סק"ד על הב"ח שכתב שיעשה תיק צר שיהיו מונחים התפילין זעג"ז כדי שלא יטעה ליקח ש"ר תחלה דהקשה מג"א כיון דש"ר חמור קדושתו אסור להניח ש"י עליו כמו נו"כ ע"ג חמשים ולפימ"ש אינו דומה דנו"כ כיון דיכול להניחם מתחת ואינו קפיד הוי גנאי משא"כ בתפילין לא אפשר אינו גנאי דלא משום דאינו חשוב אצלו זה מזה מניח כן וגם קושית מג"א על התוס' שכתבו דבכרך אחד נעשה שומר לחברו א"כ מה פריך במגלה היכא יתוב דפא אחבריה נימא משום דנעשה שומר מותר עיי"ש במחה"ש ויא"פ לפימ"ש ל"ק נהי דבצד מעלה של הספר העליון נעשה שומר למה שתחתיו לכך אינו גנאי מה שמונח דף על חברו אבל צד מטה הוא אפכא דהפנימי יותר נשמר מהחיצון שלמטה ממנו ומונח עליו הפנימי על החיצון

ומ"ש האור נעלם שם ראיה מטו"ז יו"ד ס"ס רפ"ב הרואה בטו"ז יראה שאין חשש רק כשלוקח ספר בכונה להניח תחת ספר אחר דמשתמש בו מעשה לבנה אבל כשמניח ספרים זע"ז מחמת דצריך לכולן שיהיו מוכנין לפניו מותר ואינו בזיון ותמהני שהביא ראיה לסתור.