תשורת ש"י קמא

רעו

ראובן נשא אשה ופסקה לו לפני הנשיאין סך ממון ואחר שכנסה הבריחה נכסיה וישב עמה איזה שנים ואח"כ לא רצה לדור עמה ועדיין אינה נותנת לו מה שפסקה והגיעה לקרוב חמשים שנה והוא לא קיים עדיין פו"ר ודנו ב"ד להתיר לו לישא אחרת או לגרשה בע"כ וחילם מחמת שבח"ס חא"ע סי' ק"נ הסכים להפ"מ דארוסה שאינה נותנת לו מה שפסקה ע"ע אין עליו איסור דחדרגמ"ה רק כשכנסה דכבר נתחייב בשכו"ע כדאיתא בא"ע סי' נ"ב וכיון דכתב הנו"ב בחא"ע ס"א דבקרובה לזקנה יכול למנוע ממנה שכו"ע אלא דאסור לגרשה בע"כ או לישא אחרת א"כ כאן כיון דנפטר משכו"ע הוי כארוסה ואין עליו איסור דחדרגמ"ה את"ד ול"נ לפי דמסברה לן הגאון רעק"א זלה"ה והוא בח"ס שם סי' קנ"ב החילוק ארוסה ונשואה דארוסה חיובו לישאנה תולה בחיובה ואם אינה מקיימת פטור מלכונסה וכיון שאין עליו חיוב אישות לא חל עליו חדרגמ"ה דאינה רק כשיש עליו חיוב אישות עיי"ש וא"כ הכא דכשכנסה וחל עליו חיוב אישות חל עליו נמי חדרגמ"ה א"כ אף דאח"כ הגיעה לזקנה ואין להם בנים מ"מ אף דיכול לפטור עצמו משכו"ע לא נפטר מאיסור חדרגמ"ה תדע דהא להרא"ם דכשרוצה לגרשה וליתן כתובתה פטור משכו"ע ומ"מ אסור לגרשה בע"כ או לישא אחרת כמבואר בחמ"ח וב"ש סי' ע"ז וכן להנו"ב בקרובה לזקנה והרי גזרת חדרגמ"ה רק כשיש עליו חיוב אישות וכ"ד אחרונים יש מהם כתבו דאיסור לישא אחרת משום שמכניס צרה ויהא קטטה ויש מהם שכתבו משום שימעט עונתה או מזונתה והרי בנידון הרא"ש והנו"ב פטור משכו"ע ומלדור עמה בטלו כל הטעמים ומ"מ אסור לישא אחרת וע"כ כיון דכבר חל האיסור כשהיה חייב חיוב האישות תו לא נפקע וכה"ג כתב הח"מ סימן ע"ז סק"ג ומהרא"ש הובא בב"ש שם דאין ללמוד סוף דינא מתחלת דינא

עוד קשה לסמוך אנו"ב בדינו כיון דמודה דיש איסור דרגמ"ה ובשו"ת בש"ר סימן קס"ח כתב דהיכא דאסור לגרשה בע"כ גם מניעת שכו"ע בכלל חדרגמ"ה והאחרונים החליטו דאף דרוצה לגרשה וליתן כתובתה אינו י"ל קי"ל כהרא"ם למנוע ממנה שכו"ע וכ"פ ס"ל דאיסור חדרגמ"ה הוי איסור תורה

ובהיותי בזה צל"ע מש"כ הב"ח בא"ע סי' נ"ב דגם כשפסקה ע"ע וכנסה ואינה רוצה ליתן פסיקתה חייב הבעל בשכו"ע רק הב"ד יכפוה ליתן לו פסיקתה עיי"ש והא מבואר בחו"מ סי' צ"ז דאם יש לו לפרוע חובו ואינו רוצה מכין אותו עד שת"נ ובחו"מ סי' ד' איתא דעביד אינש דינא לנפשו א"כ למה לא יוכל למנוע ממנה שכו"ע עד שתתן מה שפסקו לו ואף דרמ"א בסי' ד' הביא י"א דבחוב לא עביד לנפשו למה לא יוכל לומר קי"ל

וכיון דעכ"פ יש להב"ד לכופה הנה איתא בחו"מ סי' י"ט וסי' ק' דהמסרב לקיים פס"ד לפרוע מחרימין אותו ובסי' צ"ז דמכין אותו עד שת"נ וזה אין בידינו עכשיו לכן עכ"פ במקום דאינו נגד חוקי המדינה יש לעשות כל טצדקי לכופה לציית הפס"ד ואם נחרימנה ולא תשמע ולא תאבה בזה עדיין לא חשובה עוברת על החרם כמ"ש בנו"ב חיו"ד ס"ס ס"ו רק אם יגזרו הב"ד עליה בחרם שתפרע לבעלה ואזי אם לא תפרע תהא עוברת על החרם כמ"ש הנו"ב שם וכיון שנשים דעתן קלות אולי לא תחוש אם נחרים אותה לכן יגזרו עליה הב"ד בחרם שתפרע או תשליש החיוב שלה עד זמן כפי ראות הב"ד ויתרו בה בהגיע הזמן שאם תעבור תפסיד כתובתה והבעל יהא רשאי לגרשה בע"כ או לישא אחרת דאולי תחוש להפסד כתובתה או תתקנא בירך חברתה ואם עד אלה לא תציית משפטה חרוץ בא"ע סי' קט"ו ס"ג וס"ד דאבדה כתובתה ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חדרגמ"ה ואם לא יוכל לגרשה בע"כ מותר לישא אחרת כמבואר בא"ע סי' א' היכא דמותר לגרשה בע"כ אם א"א מותר לישא אחרת ואין לחוש משום לפ"ע לת"מ דשמא תעבור על החרם דהא איתא בפ' מרובה דף ס"ט הלעיטהו לרשע וימות ויותר מזה ביו"ד סי' של"ד ס"ג ובנה"ך שם יעיי"ש והרי כח לב"ד לגזור בחרם על כל מי שיודע עדות שיביא ויעיד ואין חוששין שמא יעבור איזה מהיודעים וכן דרכי גדולים לגזור בנח"ש בהסכמתם שלא ישיגו גבול המדפיס ראשון

ואף דמקור הדין שבא"ע סי' קט"ו הנ"ל מתשובת מיימני להלכות אישות סי' ט"ז בשקבלה עליה בחרם ועברה מ"מ מסתימת רמ"א בא"ע סימן קט"ו והב"י שם שכתבו סתם דעוברת על החרם הוי כעוברת על הדת ולא פרשו דדוקא כשקבלה בעצמה עליה החרם משמע דל"ש דכיון דהב"ד מתרין בה שאם תעבור תהא עוברת על החרם אינה יכולה לומר דטעתה וסברה שלא חל עליה ובסוף שו"ת המיוחסת לרמב"ן כתב דבחרם אעפ"י שלא קבל עליו ולא היה שם בשעת גזרה כיון שב"ד רשאים להחרים הרי החרם חל עליו ואסור לו לעבור על אותו חרם כמושבע מפי עצמו וכו' והוא כעובר על השבועה עיי"ש

ערז

שאלה נער אחד הביא שני עדים שקידש בתולה פלונית והעיד אחד שקנה הנער ממנו טבעת זהב וביקש שיבא עמו להיות עד והלך עמו לשוק והבתולה עמדה למכור כלי זכוכית והענטשיך על ידיה ואמר העד להנער בסוד אם יהא העכנושיך על ידיה לא יועילו הקידושין והשיבו הנער תראה שתכף תפשט ההענטשיך ונתקרבו אצלה ופשטה ההענטשיך ושאלה העד על שער הכלי זכוכית ופשטה אצבעה להראות זה בכך וזה בכך ולקח הנער אצבעה ונתן הטבעת על אצבעה ואמר לה האמ"ל ושתקה והשני העיד כמו כן רק אמר שעמד אחורי הבתולה וא"י אם ראתה אותו והבתולה אומרת שלא נתן הטבעת על אצבעה גם לא ראתה עד השני ורצה השואל לומר לפימ"ש הרמב"ן שבר"ן פרק התקבל גבי עשה שליח לקדש לו אשה דא"ל איתחזיק איסורא ע"א נאמן וה"ה האשה עצמה דלא נתקדשה ונשאר רק עד ראשון וכיון שמכחשתו לאו כלום הוא

והשבתי כיון דמכחשת שני עדים על נתינת הטבעת על אצבעה הוחזקה כפרנית ואפילו נניח דבעלמא נאמנת שלא נתקדשה כאן אינה נאמנת לומר שלא ראתה עד השני ומדברי רמב"ן בלא"ה אין ראיה דהר"ן הקשה עליו דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה אפילו לא איתחזיק איסורא וכ"ד רמב"ן גופא בריש גיטין ונראה לפימ"ש בח"ר בקידושין דף ס"ה דיקום דבר שכתוב בממון היינו במקום