תשורת ש"י קמ

קפ"ד סק"ו ואחרונים אך מ״ש תוה"ש דהא"ז היה לו גרסא אחרת בש"ס לא כ"ל דמבואר בא"ז סי' שנ"ח דגרס כגרסא שלנו דאם דרכה לראות ביום צריכה לפרוש ביום ווסתה ולא בלילה וכן להיפך דאח"כ כתב אמר לי מורי האבי העזרי שרגילים לפרוש סמוך לוסתה כ"ד שעות שאם רגילה לראות ביום פורש ממנה כל הלילה שלפניו עכ"ל וכונתו דבנות ישראל החמירו ע"ע לנהוג כן וכיון דכן נהגו נעשה חיוב במקום שנהגו כמבואר ביו"ד סי' רי"ד אך מדכתב שאם רגילה ולא כתב שאם ראתה משמע דמיירי ברגילה בוסת קבוע דרגיל היינו ג"פ וכמו למודה בפ"ט דנדה דף ס"ד בזה נהגו להחמיר לפרוש כ"ד שעות ולא בראתה ביום זה פעמיים ולא ג"פ דהבו דלא לוסיף עלה ויעיין במהר"ם פאדוה ס"ס כ"ה דכתב דגם אם לא היתה צריכה בדיקה דהוא כאנוסה תתענה בה"ב אך אינו מבואר אם מיירי בנמצא על עד שלו או הרגישה בשעת תשמיש או נמצא על שלה אחר תשמיש כיון דזה אינו רק ספק אם היתה דם בשע"ת אפשר א"צ לבה"ב גם כן ובלחו"ש סי' קפ"ה הביא דברי מהרמ"פ הללו

עוד נ"ל לפי המבואר בסי' קפ"ט ס"ג דאם אין לה וסת קבוע לימים קובעת וסת לשעות דאינה חוששת רק שעה שרגילה לראות משא"כ אם יש לה וסת קבוע לימים חוששת כל העונה ולא תלינן בשעה הקבוע ה"נ אפילו להא"ז דעונה היינו מעל"ע ה"ד בוסת קבוע משא"כ בוסת שאינו קבוע רק חוששת ליום שראתה באחרונה אזי אם קבעה וסת ליום או לילה אינה חוששת רק ביום שרגילה לראות או בלילה שרגילה לראות ולע"ד ק"ו הוא דיותר חלוק לילה מיום משעה ששית לשביעית וכה"ג וכן אם אין לה וסת לימים כלל דלדעת ר"ח וסייעתיה דלעולם צריכה בדיקה לפני תשמיש נמי דוקא אם לא קבעה וסת לשעות או בין יום ובין לילה דאם קבעה באחת מהנה כיון דאין לה וסת קבוע לימים שעות או לילה או יום שקבעה בהן חשיבי וסת קבוע שא"צ בדיקה זולתן

ואפילו להחו"ד בסי' קפ"ו דאם אין לה וסת קבוע למעלה מי"ד יום רק דאינה רואה בפחות מי"ד יום חיישינן שתקרב ראייתה גם בפחות מי"ד יום מ"מ הכא לא חיישינן שתשתנה קביעתה שקבעה לראות רק ביום ולא בלילה דאלת"ה איך קובעת וסת לשעות נימא נמי כיון דאין לה קביעות לימים ניחוש שישתנו השעות לקרב או לרחק תדע דיותר סברא לתלות קביעת הוסת בלילה דוקא או ביום דוקא מלתלות בשעה מהשעות דהא מבואר בסי' קפ"ט סי"ג דאפילו ראתה שלשה ר"ח זא"ז אינה קובעת וסת אא"כ ראתה כולם ביום או כולם בלילה וכו' עיי"ש וכ"ז ליתא בשעות

ובגוף דברי החו"ד הנ"ל צל"ע דמה שהקשה על תה"ד דעד י"ד יום חשוב כלפני הוסת דא"כ אשה שהיה רואה תמיד אחר שלשים יום ואחר השלשים יום אין לה וסת פעמים מקדמת פעמים מאחרת לא תחוש לעונה בינונית דהא אתחזקה שלא תראה עד לאחר למד יום והוה כאשה שיש לה וסת שאינה חוששת לע"ב והא ודאי ליתא כדמוכח מכה"פ א"ד ולק"מ דודאי עונה בינונית דדינה כוסת קבוע כדאיתא בסי' קפ"ט ס"ד דסתם נשים רואת כן אלים יותר מזו דאתחזקה שלא לראות עד אחר שלשים יום ואח"כ אין לה זמן קבוע דמבואר בתה"ד דזה אינה חשובה כוסת רק לענין להקל עליה שלא תצטרך לבדוק לפני התשמיש דדעת כ"פ דאפילו אין לה וסת כלל אצ״ב י"ל דבכה"ג גם המחמירין מודו כיון דיש סברא קצת שלא תקדים לראות

ומ"ש מתה"ה דכתב דענין זה שנאמר דלא תראה שלא בשעת וסת לא אמרינן חזקה דוסתות דלא אמרינן חזקה דוסתות רק לענין שבשעת וסת ודאי תראה משום דארח בזמנו בא והביא ראיה מהא דמטמא מעל"ע שלא בשעת וסת א"ד ג"כ לק"מ דלענין שלא תצטרך לבדוק לפני תשמיש הא אמרינן חזקה דוסת שלא תראה לפני הוסת דהא כשאין לה וסת צריכה בדיקה לפני תשמיש לר"ח וסייעתו וכשיש לה וסת אצ"ב והא דמטמא מעל"ע שלא בשעת וסת כבר יישבו בתה"ד שם

ומה שהקשה החו"ד דהא לדעת הרא"ש בעי בדיקה לעולם ולא אמרינן כיון שלא ראתה ג"פ בשעת תשמיש הרי אתחזקה דהמקרה דתשמיש אינו גורם הדם א"ו דסבר כהרשב"א דלענין שלא תראה לא אמרינן חזקה זו א"ד ולא ידענא מאי ק"ל דהרא"ש ס"ל כיון שאין לה זמן קבוע י"ל שמא תראה כל זמן בלא מקרה התשמיש ולא ס"ל סברת הר"ן וכמ"ש ב"י בסי' קפ"ו דמה"ט שכתב הר"ן ס"ל דסגי באמת בדיקה ג"פ א"ל ראתה בשעת תשמיש וגם לר"ן אצ"ב לפני תשמיש וכמ"ש פוד"ר עוד בחו"ד וז"ל ועוד יש קצת ראיה ממה שהקשה הש"ס נדה דל"ט אר"מ דבימי זיבה תשמש ע"כ נצטרך לומר דדעת המקשה הוא דר"מ אינו אוסר אשה שאין לה וסת רק א"ל עברו עליה ג"פ שלא ראתה בליל טבילה דאלו באם היא שוהה קצת ימים בין טבילה לראיה בלא"ה קשה דבימים אלו תשמש אע"כ דהוא סובר דר"מ אינו אוסר רק כשלא עברו עליה ג"פ שלא ראתה בליל טבילה דוקא וזה מבואר הדוחק עכ"ל ולק"מ דודאי אלו היינו אומרים דגם בימי זיבה אינה בחזקת טהרה אשה שאין לה וסת כ"ש בנידון זה דלאחר י"ד ימים פעמים מאחרת הרבה ופעמים לא דגם בתוך י"ד אינה בחזקת טהרה כיון דאין לה וסת לאחר י"ד דהא בימי זיבה יותר בחזקת מסולקת דמים מהי"ד ימים דנ"ד דהא לענין לטמאה מעל"ע למפרע כתב התה"ד דבאותן י"ד ימים מטמאה ולענין ימי זיבה ס"ל לרבא שם דאינה מטמאה והרי להחו"ד גופא דס"ל דבאותן י"ד ימים צריכה בדיקה והרי מבואר בש"ס שם דבימי זיבה אצ"ב ואפילו לר"מ דמחמיר דל"מ בדיקה ואסורה לשמש כשאין לה וסת אר"ח התם דבימי זיבה מותרת לשמש וא"כ שפיר מקשה דוקא אדר"ח דאמר דבימי זיבה מודה ר"מ דתשמש דבשלמא בלאו דר"ח והיינו אומרים דגם בימי זיבה לא תשמש לר"מ כיון דאין לה וסת חיישינן בכל פעם ה"נ אפילו לא ראתה ג"פ אחר ליל טבילה איזה זמן לא מהני אבל לר"ח דבימי זיבה בחזקת טהרה קשה ולמאי דמשני דר"מ גזר דלמא אתיא לקולקולא בימי נדה ה"נ בלא ראתה ג"פ בליל טבילה

ומה שנסתפק השואל שמא כיון דהקדימה פ"א לראות בכ"ה נעקר וסתה מקדם שלא לראות פחות מכ"ח זה מבואר בשמלה ס"ס קפ"ו דאינו נעקר בפ"א וכבר קדמו החו"ד בסי' קפ"ט סק"ב לפרש כן דברי הנה"ך וצ"ע כיון דל"ח וסת קבוע ממש אולי נעקר בפ"א כמו וסת לשעות כמבואר בסי' קפ"ט ס"ג.