תשורת ש"י קלט

חדשה וממילא חזקת טהרה עדיפא דהיא חזקה מצד עצמה משא"כ חזקה ארח בא בזמנו דאפילו בלא שינוי מזג גופה וסבה חדשה אינה רק עפ"י רוב

ומה שהקשת על החו"ד בסי' קפ"ד דאם בדקה עצמה בשעת וסת ונאבד העד טמאה דמחבר לדיעה ראשונה התיר רק בלא הרגישה וכיון דבדקה שמא טעתה וסברה הרגשת עד היא דאם כן למה תולה במכתה גם בשעת וסת ועוד תמהת דחו"ד סותר דברי עצמו דבסי' ק"ץ סח"י כתב לתמוה על הטו"ז שם ס"ק כ"ג באשה שרגילה להוציא דם מבית הרעי ובדקה עצמה בשעת וסת ונגעה שם דלא תלינן והא תולה במכתה גם ע"י בדיקה בעד את"ד ולע"ד י"ל לפמ"ש ח"ס יו"ד תשובה קמ"ד דכשיש לה מכה לא אלים כ"כ חזקה ארח ב"ב די"ל דדמיה נמשכין למכה עיי"ש

איברא די"ל קושית החו"ד בזה די"ל הטו"ז ס"ל דרגילה להוציא מבית הרעי אינה כמכה להמשיך דם המקור אצלו או כיון דרגילה מכבר בזה ומ"מ קבעה וסת לראות ממקורה הרי זמן גרמא שלא יתמשך אז לבית הרעי משא"כ בקבעה וסת ואח"כ נתחדש לה מכה והחו"ד לא מחלק בהכי דאם במכה אמרינן דנמשכין דם מקורה למכה הוה כמעוברת דאינה קובעת וסת ועיי"ש בחת"ס דמדמה מכה למעוברת

עו"יל דברי הטו"ז דכיון דאצרכה רבנן בדיקה בשעת וסת לכן כל שלא עשתה כתיקון חכמים ליזהר ולבדוק אסור גם דיעבד אף דמדינא היה לה להיות מותר דיעבד משום חזקת טהרה וכעין שכתב הש"ך בסי' ל"ט סק"ח לכן כשבדקה ונגעה בא"מ ונמצא דם די"ל הרגשת עד הטעתה וסברה דלא הרגישה בדם ממקור לכן אסורה משא"כ ביש לה מכה וא"י אם בא הדם מהמכה ואין לה תקנה בבדיקה מוקמינין לה אדינא

ובזה י"ל מה שהתפלא על החו"ד שדייק מלשון המחבר בסי' קפ"ד דעבר וסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה דההיתר משום דלא הרגישה וא"כ בנאבד העד חיישינן דהרגישה וסברה הרגשת עד היא ותמה דהא לשין זה כתב ב"י שכ"כ הר"ן בדעת הרמב"ם והרי כתב רמב"ם דבא עליה אחר הוסת אפילו ישנה כמובא בש"ך סימן תפ"ד סי"א סקל"א ומניין יודע הבעל אם לא הרגישה בשעת וסת והא להחו"ד דוקא ההיתר משום דלא הרגישה רגל"ד שלא ראתה ולפמ"ש א"ש דודאי בעברה וסת מוקמינין לה בחזקת טהרה אך דוקא אם לא ידעינן אם עברה אתקנת חכז"ל עושין מזה ספק אך כשלא בדקה ועברה אתקנת חכז"ל גם דיעבד אסרוה זולת כשיודעת שלא הרגישה דאז ודאי לא ראתה

אך בלא"ה א"צ לזה דבשלמא בספק אחד לבד א"א להתיר זולת כשיודעת שלא הרגישה דאל"ה חזקה ארח ב"ב מצוי יותר משא"כ כשיש עוד ספק שמא טבלה והוי ס"ס מותרת אפילו ספק אחד אינו שקול וכמ"ש תוספת פ"ק דכתובות ד"ט בד"ה ואי דשמא באונס מצרפינן לספק אחר להיות ס"ס אף דאם ליכא רק ספק אונס אמרינן אונס קלא אית ליה משום דרובא דברצון אינו רק מדרבנן לכן שרי במקום ס"ס ה"נ חזקה ארח ב"ב אינו רק מדרבנן לכן שרי במקום ס"ס

עוי"ל שאני נאבד העד מהא דסי' ק"צ דנאבד העד אפשר תמצא העד מלוכלך בדם ויתגלה שהיתה הרגשה מדם וטעתה דסברה הרגשת עד היא דדם סתמו בהרגשה בא ועיין חו"ד סי' ק"צ ס"ק כ"ז ולכן מחמירין גם בספק דרבנן וכדאיתא בפ' א"מ מ"ה ב' עיי"ש בתוספת בד"ה ונמצאת זרה ועש"ך סימן ק"י ס"ז ס"ק מ"ג משא"כ הא דסימן ק"צ לא יתברר עוד

ומה שהקשה על הש"ך בסימן קפ"ד ס"ט ס"ק כ"ג דאפילו איחרה זמן מה אחר הוסת כיון שבדקה ומצאה טהורה טהורה ובב"י כתב כמהזמן לק"מ דמה כולל מעט והרבה

ומה שהקשה דאין סברא כלל שנשאר בבית הרחם מלוכלך זמן הרבה דודאי שכיח שתתקנח מעצמה ותירץ דהבדיקה אם תמצא טהורה כחזיקנה כן למפרע כמו בב"ב דף קנ"ג וזה אינו לדבריו עצמן כמו דהסודרת אין להם חזקה דדרכן לילך מעצמן ה"נ אם הדרך להתקנח מעצמו ליכא חזקה דהשתא על למפרע אך צ"ל דהבדיקה לחומרא אולי נשאר דם בבית הרחם

ערה

שאלה אשה שדרכה היה לראות פעמים ליום שלשים או ל"א או לכ"ח אך זה שני חדשים ראתה ביום כ"ה וכעת בליל כ"ה שמשה עם בעלה ובעד הקנוח מצאה דם ושמשה בלא בדיקה קודם התשמיש אם צריכים כפרה לפימ"ש הש"ך יו"ד בסי' קפ"ו דאם אין לה וסת אין לה לבדוק לפני התשמיש שלא יהא לבו נוקפו אם כן אנוסה הוא יפה כתב וכה"ג כתב מג"א סי' תמ"ו בריש סק"ב ועיי"ש מחה"ש ועוד נ"ל אאת"ל דצריכה לבדוק עצמה לפני התשמיש גם באין לה וסת מ"מ א"צ לבדוק העד אלא מניחתה עד הבוקר ואז תבדוק העד וכמ"ש החו"ד סי' קפ"ו ססק"ב וכ"פ התניא שם א"כ אין להצריכה כפרה על מה שלא בדקה עצמה לפני התשמיש דעדיין לא היתה יודעת אם יש דם על העד כעין זה מצאתי אח"כ בנוב"ת סימן צ"ו ועכצ"ל דמ"ש הנו"ב שם סי' פ"ה דבאין לה וסת צריכה כפרה משום דס"ל באין לה וסת צריכה בדיקה לפני התשמיש שתבדוק אז העד לאור הנר ולא קי"ל הכי ומ"ש השואל דהיא כיש לה וסת ושמשה שלא בשעת וסתה כיון דעכ"פ דרבה שלא לראות בפחות מכ"ח ימים כמ"ש המחבר בסי' קפ"ו ס"ג רק החו"ד מגמגם ע"ז יפה כתב אם תוך השתי חדשים לא ראתה כלל, או שינתה ליום אחר ולא ראתה ביום כ"ה אבל אם לפני מקרה זה ראתה ביום כ"ה היתה צריכה לפרוש עונה כ"ה אף אם יש לה וסת קבוע ליום אחר כדאיתא בסימן קפ"ט סי"ד היתה רגילה לראות ביום עשרים ויש לה בזה וסת קבוע ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורים וא"ל דוקא ביום שלשים לפי שהוא עונה בינונית דהא מקור דבר זה ממשנה פ״ט דנדה דף ס"ג ע"ב היתה למודה לראות ביום ט"ו ושינתה לראות יום עשרים זה וזה אסורים וא"ל דמיירי בעשרים לחדש ומשום דהיא עונה בינונית דהא בפ' ב"כ דל"ט מפרש לה דט"ו ועשרים לטבילתה מיירי וכן פרש"י בפ"ט שם דף ס"ד בד"ה ה"מ

ומ"ש כיון דראתה רק ביום א"צ לפרוש בלילה שלפניו יפה כתב דלא קי"ל כהא"ז דצריכה לפרוש כ"ד שעות לפני הוסת וכמ"ש תוה"ש סימן