תשורת ש"י קלח

ר"ג וביזה אשת ר"ג ושפכה עליו קדרה מים והלך ר"י אצל רופא אחד שיתן ראיה שמאותו שפיכה ראוי להיות חולה עשרים יום ונתן לו הרופא רק על יום אחד והלך לרופא אחר וג"כ לא רצה לו ליתן רק על יום או יומים ובהשתדלות רב ובצע כסף נתן לו על עשרים יום והלך ר"י לעש"ג ותבע שישפטוה תפיסה ועלתה בידו והוכרח ר"ג להוציא כמה הוצאות אצל שרי המדינה במשפט הגבוה עד שפטרוה מתפיסה רק לקנסה בממון מחמת ראיה מרופא הראשון ועתה נתרצו ר"י ור"ג לדון בד"י עפ"י ד"ת ותובעין זא"ז והב"ד פתחו תחלה בזכות ר"י עפימ"ש ברמ"א חו"מ סי' שפ"ח סס"ז י"א דאדם המוכה מחברו יכול לילך לקבול לפני עש"ג אף דגרם למכה היזק גדול את"ד והנה אף דליכא כאן עדים דשפכה עליו רותחין והאשה טוענת דמים קרים היה מ"מ אפשר לפטור את ר"י בשבועה דהיה רותחין אך בשו"ת רמ"א ספ"ח כתב היכא דליכא עדים על הכאה לאו כ"כ לומר שהכהו ושמסרו מחמת צערו דאל"כ כל המוסרים יאמרו כן ול"ש חיי לכל בריה והובא בספר ד"ג כלל ס"א ס"ב מ"מ י"ל דוקא בדליכא רגל"ד אזי שייך טעמא דלש"ח לכ"ב משא"כ הכא סתמא המים היו רותחין דלא משחקת היתה עמו לשפוך עליו קרים וגם רופא ראשון שלא רצה ליתן ראיה על עשרים יום וגם רופא שני מתחלה מ"מ על יום רצו להעיד בכתבם ואפילו עדות קרוב עושה רגל"ד כדאיתא בחו"מ סי' ע"ה מ"מ נ"ל דהדין עם ר"ג חדא כיון דדבר זה דהי"א מפוקפק הרבה לפטור המוסר ממה שגרם לחברו הפסד ממון כמבואר בתשובת מהר"ם שבמרדכי ה' הפרה סי' נ"ה כמ"ש שם אמנם אם אתם רגילים לפטור את בעל הסעודה לפי שהי' מוכה וא"א נתפס על צערו וכו' הרי דלמהר"ם גופא לא נ"ל לפטרו וכן בש"ך חו"מ בסי' שפ"ח ובביאור הגר"א שם נראה דדוקא בבא להציל עצמו בזה עיי"ש וכאן ליכא ה"ט כלל דאפ"ת דבמקום אחר לעולם חשוב כמציל עצמו שלא יכהו עוד בפעם אחרת הכא דר"י גרם לעצמו שהלך לבית ר"ג שונאו וביזה אותה הוא לא ילך עוד לבית ר"ג וינצל ממילא ועוד אם הי"א אמרו דיכול לילך לקבול היינו בדבר אמת לא בעלילות שקר כגון זו שלקח כתב ראיה מרופא שני על עשרים יום מה שלהד"מ ואאת"ל אפשר גם בכה"ג מ"מ כיון דזה אינו מדינא רק מתקנות קהלות ובמקום שתקנו כדמוכח ממהר"ם שבמרדכי שם ומשו"ת מיימני לספר נזיקין סט"ו ממילא כל ספק בתקנת קהלות מוקמינין אדינא אפילו להוציא ממון כמ"ש בשו"ת נא"ד סי' צ"א הובא בפ"ת לחו"מ סח"י סק"ח

ועוד דבשו"ת מהרי"ו סכ"ח בשמעון שהכה את ראובן הכאה רבה וראו הרבה גוים והלך ראובן בעש"ג ונתפס שמעון בתפיסה והוצרך לפדות עצמו ע"י פדיון משחדים ודן מהרי"ו לחייב את ראובן להחזיר לשמעון הפסדו לולא דבלא"ה היה בא הדבר לעש"ג ע"י הרואים ועוד קנסו בעש"ג את שמעון איזה סך ודן מהרי"ו דראובן פטור כיון שהלך לעש"ג בשעת הזעם יעיי"ש ולכאורה דבריו סותרין זא"ז דאם כן יפטר את ראובן מה"ט גם מדמי הפדיון לכן נראה לפי המבואר בשו"ת מיימני שם דאין מקום לתקנת הקהל לפטור המוסר בשעת זעמו רק מנידוי ומלקות לא לפוטרו ממה שגרם הפסד ממון להמכהו דזה נגד דין התלמוד ולבסוף כתב דיבדק אם תקנת הקהילות לפטור לגמרי בשעת הזעם כדי לקנוס המכים ולמונעם שלא יעשו עוד אזי הפקר ב"ד הפקר את"ד ואם כן ז"ד אם הלך המוסר בעש"ג רק למען יקנס המכה בממון אבל אם הלך כדי שיפסקו תפיסה בזה ל"ש הפקר ב"ד ולא יתקנו נגד התלמוד דאין למכה דין לחבלו ולענשו בגופו רק לשלם דמי נזק ואינך ולזה דן מהרי"ו לחייב את ראובן על דמי הפדיון מתפיסה וכ"מ ממהרי"ו סימן קי"א שחייב את ראובן שהלך בעש"ג על שמעון מתוך כעסו וחום לבבו ונתפס שמעון והוצרך שמעון להוציא הוצאות להציל עצמו מהתפיסה ואף דאפשר לדחות קצת אותן ראיות ולומר דהך דסימן קי"ח מיירי בכעסו וזעמו על ריב בלא הכאה והא דסכ"ח ר"ל מהרי"ו טעם חדש בכל ענין בפ"ע מ"מ זה דוחק גדול דה"ל להזכיר כל הטעמים בכל ענין וענין א"ו דהגרם תפיסה שהיה בא בלא"ה ע"י גוים הרואים ומפעי פעי לשלטון לא חייב את ראובן מה"ט לבד וקנס ממון דלא היה השלטון מחייב את שמעון לולא שתבעו ראובן בעצמו כמשמע שם לא מצא טעם לפטור את באובן רק משום דהלך בשעת זעם ועוד לולא מהרי"ו מוכרח הדבר משו"ת מיימני הנ"ל וכמ"ש ומבואר בשו"ת מהרמ"ל סי' ס"א לנידון דהתם דאין לחלק בין גרם תפיסה להנמסר עד שנתפס והוצרך להוצאות להציל עצמו או גרם רק להוצאות שיציל עצמו שלא יבא לתפיסה עיי"ש ואם כן ה"נ דהלך בעש"ג במזיד להביא האשה לתפיסה אין לו טענה מחמת חום לבבו וכמ"ש

ועוד לפי הנראה מהענין דהלך ר"י תחלה אצל רופא אחד ואח"כ אצל רופא שני ואח"כ בעש"ג דהיה זמן שישתכך זעמו ולא חשוב שעת זעמו

מכל הלין נראה דישבע ר"ג כמה הוציא להציל את אשתו מתפיסה ויחזיר לו ר"י וכפסק רמ"א בסי' שפ"ח וקצו"ח שם סק"ח ור"י יקב"ח תחלה שאינו משביעו בחנס כמבואר בשו"ת מהרי"ל ספ"ו ואם ר"ג לא ירצה לישבע ישומו לו מה שהיה צריך להוציא לכל הפחות בנסיעות ומליצים וכמבואר בחו"מ סי' י"ד ס"ה באחרונים

ומה שתובע ר"י מן ר"ג נזק צער ואינך מחמת שפיכת הרותחין הנה אם היה ממון לאשת ר"ג היתה צריכה לישבע שלא שפכה עליו רותחין כמבואר בסמ"ע סי' פ"ז סקע"ו אבל כיון דאין לה והכל לבעלה א"צ לישבע עתה דלא נ"א עדיין בשבועתה כדאיתא בטו"ז חו"מ ס"ס צ"ו ובעלה פטור כמבואר שם ואם כן אפילו יוציא ר"י מר"ג איזה סך בעש"ג מחויב מד"ת להחזיר לר"ג כ"ש שמחויב עתה למשוך בחזרה את הקלאגי

ערד

שאלתני עמ"ש נוב"ק סנ"ה דעברה וסת מוקמינן לה מה"ת בחזקת טהרה שהיא נגד חזקה ארח בזמנו בא והא בשעת וסת ליכא חזקת טהרה: דע כנו"ב מבואר בהה"מ פ"ד מהא"ב ה"ט והובא בב"מ סי' קפ"ד ולכאורה יל"ד מי שקל בפלס חזקת טהרה דמגזה"כ עם חזקה ארח ב"ב שהוא מסברא דאלים יותר כמ"ש בתה"ד סר"ז וב"מ א"ע ס"ו ונראה גם ארח בזמנו בא חזקה הפוסקת היא ע"י סבה דיש דברים מסלקין דמים כחרדה וכיו"ב וע"י שינוי מזג גופה אלא דבסתם מוקמינין לה אחזקת גופה דמעיקרא דלא אשתנו ולא אירע לה סבה